הַחִיּוּךְ
אַבָּא הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ מִלֶּחִי עַד לֶחִי.
הוּא לֹא הִפְסִיק לְחַיֵּךְ גַּם כְּשֶׁנִּפְתְחוּ שַׁעֲרֵי הַמַּחֲנֶה
וַעֲגָלָה רְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים כְּחוּשֵׁי בָּשָׂר
נִשְׂתָּרְכָה פְּנִימָה בַּעֲצַלְתַּיִם
לְכִוּוּן מִגְרָשׁ הַמִּסְדָּרִים.
פְּנֵי הַסּוּסִים דּוֹמוֹת הָיוּ לִפְנֵי אָדָם.
אַבָּא שָׁכַב עַל הַדַּרְגָּשׁ לְלֹא תְּנוּעָה וְרַק חִיֵּךְ.
הַסּוּסִים מָשְׁכוּ אֶת הָעֲגָלָה לְיַעַד קָבוּעַ מֵרֹאשׁ
מִבְּלִי שֶׁעֶגְלוֹן יִנְהַג בָּהֶם,
הָיָה בַּסּוּסִים הַלָּלוּ מַשֶּׁהוּ אֱנוֹשִׁי מְאֹד, נוֹגֵעַ לַלֵּב.
לְאִמָּא נִדְמֶה הָיָה שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ
אֲבָל הוּא לֹא דִּבֵּר, הוּא כָּל הַזְּמַן חִיֵּךְ.
רַגְלֵי הַסּוּסִים דִּשְׁדְּשׁוּ בַּשֶּׁלֶג הַכָּבֵד
שֶׁכִּסָּה אֶת מִגְרָשׁ הַמִּסְדָּרִים.
כְּשֶׁהֵנִיחוּ אֶת אַבָּא עַל הָעֲגָלָה, חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קַר
וְעוֹד מְעַט פָּנָיו יִתְעַוְּתוּ מֵהַקֹּר הַמַּקְפִּיא,
אֲבָל זֶה לֹא קָרָה וְהוּא פָּשׁוּט הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ.
פָּחַדְתִּי שֶׁיְּקַבֵּל דַּלֶּקֶת רֵאוֹת,
אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי לְהַגִּיד דָּבָר, שָׁתַקְתִּי.
כַּעֲבֹר זְמַן הֵנִיחוּ לְיַד אַבָּא
עוֹד מִישֶׁהוּ שֶׁפָּנָיו הִבִּיעוּ כְּאֵב
וְהָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה יְקַלְקֵל אֶת מַצָּב רוּחוֹ,
הִתְבָּרֵר שֶׁגַּם הַפַּעַם טָעִיתִי
כִּי הַחִיּוּךְ לֹא מָשׁ מֵעַל פָּנָיו.
כְּשֶׁהֵבִיאוּ עוֹד אֲנָשִׁים
כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם עַל מִשְׁטָח הָעֲגָלָה
וְשָׂמוּ אוֹתָם עַל הַגּוּף שֶׁל אַבָּא.
חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהוּא יֵחָנֵק,
אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ
וְאָז שָׂמַחְתִּי שֶׁלְּפָחוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ קַר.
כְּשֶׁלֹּא הָיָה כְּבָר מָקוֹם בָּעֲגָלָה,
אַחֲרֵי שֶׁהֶעֱמִיסוּ עָלֶיהָ עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל אֲנָשִׁים
הִתְחִילוּ הַסּוּסִים לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה לְכִוּוּן הַשַּׁעַר.
אִמָּא הֵרִימָה אֶת אֲחוֹתִי בִּזְרוֹעָהּ הַשְּׂמָאלִית
וּבִימִינָהּ לָפְתָּה אֶת יָדִי בְּחָזְקָה,
אַחַר-כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִצְעֹד בַּשֶּׁלֶג הַטּוֹבְעָנִי
וְהָלַכְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה.
סַבָּא גָּרַר אֶת עַצְמוֹ מִימִינִי
אָחַז בְּיָדִי הַשְּׁנִיָּה וְאָמַר לִי:
" תַּגִּיד נֶכְדִּי תַּגִּיד אַחֲרַי"
וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַחֲרָיו: "יִתְגַּדָּל וְיִתְקַדָּשׁ שְׁמֵי רַבָּא..."
וְנֹאד הַדְּמָעוֹת שֶׁל אִמָּא נִקְרַע
וְדִמְעוֹתֶיהָ הַבּוֹעֲרוֹת שָׂרְפוּ אֶת הַשֶּׁלֶג מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ.
כְּשֶׁנִּנְעֲלוּ הַשְּׁעַרִים בְּצֵאת הָעֲגָלָה
כְּבָר לֹא רָאִיתִי יוֹתֵר אֶת פְּנֵי אָבִי
רַק הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ בִּצְבֵּץ מִתּוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל כְּאֵב.
איפה השירה פגשה אותך לראשונה?
השירה פגשה אותי לראשונה בגיל העשרה בגולה כאשר התברר לי שנטיותיי הומניות ולא ריאליות. הייתי כישלון גמור במקצועות מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. במקביל נחשפתי לשירה בשתי שפות, הונגרית ולטינית. הייתי לומד בעל פה פרקי ספרות לטינית, ובעיקר שירי משוררים הונגרים ידועים. השירה ההונגרית הצטיינה ומצטיינת באוצר מילים עשיר ובווירטואוזיות לשונית. כל אלה שבו את לבי.
מה תפקידה של השירה בעיניך?
בהיות השירה בבואה של החיים עליה להזין את נפש האדם בחוויות ובצירופי לשון שהוא אינו יכול לקרוא בעיתון, הגורמים להתעלות, לעונג, להעשרת אוצר המילים ולשיפור יכולת המבע, להרחבת אופקים, להתענגות מהמוסיקה האצורה במילים, ולהפיכת שפת חול למקלעת שירי שבת, למשענת בעתות צרה, בדידות ועצב.
מיהו המשורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?
הייתי רוצה להיפגש ולשוחח עם יהודה עמיחי שהקסים והעשיר אותי בשיריו - משורר שכתב בגובה האוזניים, והביט בקוראים בגובה העיניים. הייתי שואל אותו על מערבל המילים שלו, שהפיק שירים אשר נגעו בי עד כי חזרתי אליהם פעם אחר פעם. ועוד הייתי שואל אותו על מערכת יחסיו עם המוזות והאם תמיד נענו לחיזוריו.
היכן אתה כותב?
אני כותב בחדר העבודה שלי בשעות הקטנות של הלילה, מוקף בדממה מוחלטת, מצויד בעט ובדפי נייר רבים שהם המחסום ביני לבין המחשב כל עוד השיר לא מתנפה מעשבים שוטים.
מדוע בחרת את השיר הזה?
בחרתי בשיר "החיוך" כי נקודת המוצא שלו, משפחה, מאפשרת לקורא להזדהות אתו ולהאמין למשורר; כי יש בו חיים על אף שנושאו מוות, מות אבי, שהפך לגל-עד זיכרון והנצחה, חצה את גבולות השואה והיה לשיר משירי הדגל שלי.
לדף של יעקב ברזילי בסופ"ש שירה 21
הזנת תוכן: 25.5.2015
