מכתב מן הגולה
בָּרַחְתֶּם לִשְׁמָמָה מְכֻשֶּׁפֶת
מֶרֶד עֲשִׂיתֶם לָכֶם, גַּנָּבִים, מֶרֶד.
הִשְׁאַרְתֶּם מֵאָחוֹר עֲרָבוֹת מֻשְׁלָגוֹת וְאוֹתָנוּ,
בְּקֹר הַגּוֹלָה, בְּלִי יְלָדִים, בְּלִּי מִשְׁפָּחָה.
הַרְפַּתְקָה בִּקַּשְׁתֶּם. הַגְשָׁמָה עַצְמִית.
נָסַעְתֶּם לְאֶרֶץ חֲרוֹן לַעֲשׂוֹת לָכֶם מְרִיבָה,
לִכְבֹּשׁ גִּבְעָה, לִכְבֹּשׁ גַּיְא,
אֲבָל לִכְבֹּשׁ גַּאֲוָה לֹא יָדַעְתֶּם.
רַמָּאִים. הִפְסַקְתֶם אֶת אַהֲבָתֵנוּ.
גָּדַעְתֶּם עֵץ דּוֹרוֹת. הוֹתַרְתֶּם אוֹתָנוּ כָּאן.
נְכָדִים רָצִיתִי. לְעַרְסֵל בְּיָדַי, לְלַטֵּף בְּעֵינַי, לְנַשֵׁק מִנְּשִׁיקוֹת פִּי.
יָדַי רֵיקוֹת. עֵינַי כְּבוּיוֹת. פִּי יָבַשׁ מִזְּמַן.
איפה פגשה אותך השירה לראשונה?
השירה פגשה אותי לראשונה בשיעורי הספרות בתיכון עם המורה רינה פרנקל. בעיקר ביאליק, ובמיוחד השורה: "... נושא את עגלת חייו העמוסה..." של ביאליק בשירו 'אבי', שזכרתי כל השנים באופן חלקי (במקור: "... צעד קדורנית והסע עגלת חייו, הזוחלת, / עמוסה אבנים לעייפה ..."). חוויתי את המלים הספורות האלה בתמונה ובתחושה.
לגבי השירה שלי, לא מזהֶה מועד מסוים. יום אחד כנראה הודיעה שהתעוררה ומבקשת שאשים לב מעתה למלים ובמה שהן נושאות, ושאצור בהן משפטים ושירים, ובתמורה תעשיר את אוצר השפה שלי ואת אישיותי. כנראה נולדה בעת ובעונה אחת במקומות שונים ובמועדים שונים ובאחת הפעמים התוֹדעה שלי הכירה בה והסכימה לקבל אותה כבת לוויה לדרך.
מה תפקידה של שירה?
תפקיד השירה, אם יש לה תפקיד, הוא להיות יופי ולהביא אדם להשהות מבט על תופעות שסביבו ועל עצמו כחלק מהסביבה וכאישיות וישות שנועדה לעשות טוב.
היכן אתה כותב?
בכל מקום מזדמן. היכן שמשפט או תחושה מתנסחים ונדחפים להיכתב. אני יכול להיעצר באמצע הליכה או לעצור נסיעה, לפרוש לרגע מישיבה עם חברים, וגם בחדר השירותים. כשאני קורא אני מגיב בכתיבה, מיד בדף שבידי, או על גבי עיתון, בתוך הכתבה או המאמר. ובבתי קפה, ובישיבה עצלה היכן שלא יהיה.
איזה ספר פרוזה היית לוקח לאי בודד?
הסיפור שלא נגמר של מיכאל אנדה. ספר על קסם הקריאה ועל התמזגות הקורא עם הטקסט הכתוב. ספר של דן בניה סרי. אני יכול לקרוא ולהתענג עוד ועוד על השפה ועל המוסיקה שבה; שפה שבונה את הסיפור ואת הדמויות, אך גם עומדת בפני עצמה ומגלה עוד ועוד מכמנים של יופי.
אובלומוב של איבן גונצ'רוב. בעיני, כל פסקה היא פנינה של יופי וחוכמה פסיכולוגית ופילוסופית. תיאור מצב קיומי של אדם שמציב אלטרנטיבה לחיים השוטפים ומתאר עולם רגשי חי ומתבונן בתוך גוף וגישה שפועלים בקצב איטי.
מיהו המשורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?
יהודה אופן. כי שירתו צנועה, חשופה בפשטות, מופנמת. הייתי מבקש לשמוע מה עוד יש בשקט שלו. אמיר גלבוע. לא ברור לי למה. אולי כי שירתו אינה גלויה ואינה בהירה, אלא מפותלת וצופנת סוד. כתיבתו דורשת פענוח ומושכת להתבונן ולזהות עוד רבדים ומשמעויות בתוכה. הייתי מנסה להתקרב דרכו אל סלילים אצלי שמבקשים התרה, לראות כיצד הצליח הוא למצוא מלים למה שבתוכו.
מדוע בחרתי בשיר הזה?
מכתב מן הגולה – כי הוא שיר חריג בספר השירים 'יפו, כשהייתי רחוק', אחר מהחוויה המרכזית המתוארת בספר, אך מתקשר עם אמירות נוספות, שבזכותו עלו למודע. הוא הפתיע אותי בצאתו, ונבחר להיכלל בספר לאחר התלבטויות. זה אולי אחד מכוחותיה של יצירה: לפרוץ במפתיע, לעורר חשיבה ורגש, ואולי בעקבותיהם פעולה או הכרה חדשה; ולהיות קצת מנגד, או כנגד, מתוך בעד.
הזנת תוכן: 13.8.2016
