הִתְנַפְּצוּת שְׁקֵטָה

נֶעֱמֶדֶת

מוּל הַמַּרְאָה הָעֲגֻלָּה,

חוּטֵי גּוּמִי שְׁחֹרִים חוֹתְכִים אֶת הָעוֹר,

מְסַמְּנִים אֶת שְׁבִירוֹת הַשּׁוּרָה

בְּמִסְדַּר הַשְּׁפִיּוּת שֶׁל מַאֲבַק הַגּוּף בְּעַצְמוֹ.

קוֹרַעַת חוּטִים שֶׁל גּוּמִי שָׁחֹר מֵעַל בָּבוּאָתִי,

בָּבוּאָתִי צְלוּלָה       פּוֹסְעָה כָּעֵת

מִתּוֹךְ הַהַרְעָשָׁה הַגְּדוֹלָה      אֶל הָאוֹר.

מתוך "סמאל אהובי" (פרדס, 2013)

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

השירה פגשה אותי בביה"ח הדסה הר הצופים באוגוסט 1977 שם נולדתי. אמי, סטודנטית לתואר ראשון בתולדות האומנות ומורה לספרות לעתיד, בחרה את השם מתוך מחזור השירים "שירי ציון" של לאה גולדברג המוכשרת

"האם זע ענבל זהב ברקיע עליון?

הנטף אגל טל מצמרת הברוש הגבוה?

שירו לנו משירי ציון!

איך נשיר שיר ציון על אדמת ציון ועוד לא התחלנו לשמוע?"

מה תפקידה של השירה בעיניך?

שירה בשבילי היא בראש ובראשונה דרך ביטוי אמנותית ל"דברים" שאני חווה.
זו גם דרך לתקשר באין אפשרות אחרת להעביר את כל ה"דברים" שקורים לי, בי, וסביב לי.
זו גם דרך לעשות לעצמי טיפול באמנות בצורה בה כל "דבר" עובר עידון רגשי חשיבה ושקילה.
המילים "דבר" / "דברים" יכולים להוות כל מה שאבחר לתת לו משמעות, לצקת תוכן בצורה גמישה.

משורר\ת שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

אני מתלבטת בין כמה- יונה וולך, אלזה לסקר שילר, וספפו. אבל הייתי בוחרת בספפו כי דמותה חידתית ומסקרנת אותי יותר מכל. קולה הצלול של שירתה הגיע אלי מעבר למרחק של אלפי שנים ובכל זאת אני מרגישה קרובה אליה ואל עולמה כאישה בעלת תשוקות ופחדים, בעולם בו למרות פתיחות ונכונות גדולה לקדמה, הן ביוון העתיקה והן בישראל של שנות האלפיים, הגברים הם הם הקובעים את סדר היום הציבורי חברתי-כלכלי- בטחוני- פוליטי- תקשורתי. הייתי רוצה לשאול אותה כיצד מצאה בעצמה כוח לקום ולקבוע את סדרי עולמה שלה.

ספר פרוזה לאי בודד?

הייתי לוקחת איתי את הספר "אורלנדו" של ווירג'יניה וולף. בגלל החן והכתיבה הפיוטית, העלילה המורכבת ומלאת התהפוכות המגדריות וההיסטוריות

מדוע בחרת את השיר הזה?

מהסיבה הפשוטה, שהמדור הזה נקרא "משורר באור" והשיר הזה שם אותי באור, מילולית.
מהסיבה המורכבת, שהשיר מהווה גם אחת מנקודות המשבר בתקופת העוויתות בה הרגשתי כי אני יוצאת מדעתי מרוב סבל וכאב רצוף. ומהווה גם את אחת מנקודות האור באתה תקופה בה מצאתי כוח בהתבוננות טכנית במראה בחדר השינה והבנה שאני נראת כמו כל אישה רק שאני כל הזמן מתעוותת ורועדת. זאת תוך התבוננות פנימית והבנה שאת השקט אמצא בתוכי אם רק אתן לאור ולאמת להכנס בי.

לדף של ענבל אשל כהנסקי בסופ"ש שירה מספר 12

הזנת תוכן: 9.3.2013

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"