כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי נִשְׁתַּנּוּ בִּי הַגְּוָנִים
אַךְ הֵן תֵּדְעִי כִּי נִשְׁתַּנּוּ
גַּם גְּוָנַיִךְ
וְכִי פָּנַיִךְ נַעֲשׂוּ גַּם הֵם שׁוֹנִים
אַךְ עוֹד נוֹתַר הָאוֹר הַהוּא
בְּאִישׁוֹנַיִךְ

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי שְׂעַר רֹאשִׁי כִּמְעַט נָשַׁר
אַךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַסְּבַךְ
שֶׁל צַמּוֹתַיִךְ
גַּם בִּשְׂעָרֵךְ אוֹתוֹ הַסְּבַךְ שׁוּב לֹא נִשְׁאַר
אַךְ עוֹד נוֹתַר אוֹתוֹ הַחֹם
בְּתוֹךְ עֵינַיִךְ

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנָּשִׁים שָׁלְחוּ לִי חִיּוּכִים
אַךְ גְּבָרִים הֵסֵבּוּ רֹאשׁ
גַּם אַחֲרַיִךְ
וְכָךְ הִגִּיעוּ וְכָךְ חָלְפוּ יָמִים רַבִּים
אַךְ אַתְּ נָתַתְּ לִי מִנִּי אָז
אֶת נְעוּרַיִךְ

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי מִתְקַצְּרִים בִּי הַיָּמִים
אַךְ הֵן נַעֲשׂוּ קְצָרִים
כָּךְ גַּם יָמַיִךְ
וְכִי נָשְׁרוּ כְּבָר מֵאָחוֹר רֹב הַשָּׁנִים
אַךְ הֵן חָיִית עִמִּי
אֶת רֹב שְׁנוֹתַיִךְ

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

שרבטתי שירים כבר בבית הספר העממי. בגיל 13 או 14 פורסם שיר שלי לראשונה בעיתון הנוער העובד "במעלה", אך זאת הייתה ככל הנראה הברקה יחסית. בשנות העשרה שלי כבר התמסרתי יותר להתנסויות בכתיבת פרוזה. בין לבין ומאוחר יותר כתבתי "שירה" לעצמי, אבל ממש כתבתי שירה, ושירה נוקבת, בזמן מלחמת יום כיפור, בהיותי בתחילת שנות השלושים שלי. זה התחיל לנבוע עם הפסקת האש וההמתנה המתוחה בחולות. הדוחק והלחץ הנפשי דרשו פורקן מידי, לדעתי, דחפו החוצה את מה שהיה בי. כתבתי על המלחמה ועל הילדים והרעיה ועל הדאגה לבית. הרבה שנים אחר כך, כאשר חשתי בטוח בעצמי, פרסמתי אותם שירים יחד עם אחרים בספר שירה ראשון. אני מפוצל אפוא בין שירה לפרוזה שאני כותב, ולאחרונה ראה אור ספר השירה הרביעי שלי.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

השירה באה להעביר בנו ניגון ולנטוע בנו ריגוש של מראות, של צבעים או של חושים. לפיכך, חשוב לי שתהיה בה מוזיקה ויהא בה מקצב שיבדיל אותה משורות קצרות פרוזאיות, שלעתים הן טובות מאוד אך לעתים הן שורות שנכתבו בטור יורד והזרימה, לפחות הפנימית, מהן ואילך. דעתי שמקור השירה התכוון להנעים ולהעלות מעלה את התחושות, וגם אם היו התחושות קשות, נעשה הדבר בדרך לירית ומתנגנת שיש בה להעצים את חוויית הנפש.

מיהו המשורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

אני יודע שהמשורר הראשון שאהבתי היה יצחק שלֵו ז"ל (אביו של הסופר מאיר שלֵו) והייתי חסיד של ספרי שירתו. בעונג רב הייתי לוגם עמו ספל קפה ושואל אותו אם גם הוא ספג הערות על היות חלק הארי של שירתו היפהפייה, ככל שהכרתי, קצבי ומחורז. כמובן יש משוררים אחרים שקרבו ללבי, אך עובדה חוזרת על עצמה, שהוא זה שעולה מיד במחשבתי כאשר אני נשאל את השאלה הזאת.

היכן אתה כותב?

במשך שנים כתבתי היכן שהזדמן. אם בחדר השינה, אם בטרקלין ואם במטבח. לרוב במטבח, בדרך כלל בשעות השקטות של שבת בבוקר. בשנים האחרונות, לאחר שילדיי יצאו לחייהם העצמאיים, יש לי חדר קטן משלי, ובו ספרייה, שולחן עבודה ומחשב. אני מצוי בו בזמן הכתיבה ולא רק בזמן הכתיבה, ובו אני יוצר.

מדוע בחרת בשיר הזה?

כתבתי על נושאים שונים, אבל בעיקר שירים רומנטיים ונוסטלגיים. השיר הזה מביע הרבה רגשות והערכה לשנים שחלפו יחד עם השותפה לחיי, והוא נכתב לאחר ארבעים שנות נישואין. יש בו כמובן מבט על חלוף החיים ועל ההשתנות שלנו, ואני סבור שהוא מביא תיאור של מהלך חיים שלם, החיים שבמקרה זה הם שלי. נראה שמשום כך הוא האהוב עליי יותר מבין השירים שלי שאני אוהב.

לדף של יוסף כהן אלרן בסופ"ש שירה 56

הזנת תוכן: 12.11.2015

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"