עדינה בן חנן

שיעור בבלשנותadina ben hanan

בַּשָּׂפָה הכּוּשִׁיתִית סִידָאמַה
יֶשְׁנוֹ פּעַֹל מְיֻחָד
הַמְּתָאֵר הַכְוָנַת יָדַיִם לִקְרַאת פְּעֻלָּה:
כַּאֲשֶׁר אָדָם אוֹחֵז בְּיָדָיו קַנְקַן לְמָשָׁל,
עֲדַיִן לֹא מֵרִים אוֹתוֹ, אֲבָל
נָתוּן כָּל כֻּלּוֹ בְּהִתְרַכְּזוּת מְרַבִּית
לִקְרַאת הֲרָמָתוֹ,

וַאֲנִי כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים
מִתְכּוֹנֶנֶת בְּסִידָאמַה לְחַבֵּק אוֹתְךָ
כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים
חָשָׁה אֶת הַדָּם פּוֹעֵם עָד קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
וְאֶת הַזְרוֹעוֹת נִשְׁלָחוֹת אֵלֶיךָ
מְסֻמָּרוֹת.

"שְׁנֵי מִילְיוֹן אִישׁ דּוֹבְרִים אֶת הַשָּׂפָה הַזּוֹ
בִּדְרוֹם-מֶרְכַּז אֶתְיוֹפְּיָה"*
וְאַתָּה?
הַאִם אַתָּה דוֹבֵר סִידָאמַה?

* ד"ר אנבסה טפר – מתוך ההסבר לקורס "סידאמה". האוניברסיטה העברית בירושלים.

 

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

אין לי נקודת ציון מדויקת בזמן שאני יכולה להצביע עליה, אבל אני זוכרת שמגיל צעיר השירה מככבת בחיי. אני יכולה לציין שני משוררים שהשפיעו על מרכזיותה של השירה בחיי. המשורר הראשון שקריאת שיריו יצרה בי תהודה היה יהודה עמיחי. לעומת המשוררים שלימדו בתקופה שביליתי בבית ספר, הוא כתב בשפת יומיום שכבשה אותי ועל נושאים שהיו חלק מחיי. אחרי הצבא פגשתי לראשונה ספר של דן פגיס, במקרה בחנות ספרים. לא הבנתי אותו בתחילה, אבל הטקסטים החידתיים והמיוחדים שלו ריתקו אותי ומרתקים אותי גם היום. אחריהם קראתי משוררים רבים נוספים. לשירה יש עבורי כוח קסם וסוג של מסתורין.

מה תפקיד השירה בעינייך?

אין לי תשובה לשאלה מה תפקיד השירה באופן כללי אלא רק "מה תפקיד השירה עבורי".
שירה עבורי היא דרך אלטרנטיבית להתבונן על החיים ועל העולם, גם שירה שאני כותבת וגם שירה שאחרים כותבים. זוהי אפשרות נוספת לחיות, לחוות, להתבונן, להבין את עצמי. לחיות ללא שירה או עמה זהו ההבדל שבין ללכת בשביל לבין לטעות ביער, בין לעמוד על החוף לבין להיכנס למים ולהיסחף עם הגלים.

מיהו המשורר שאיתו היית רוצה לשוחח?

כרגע עולים בדעתי אסתר ראב ואברהם סוצקבר, אך בתקופות אחרות בוודאי הייתי חושבת על משוררים נוספים.
אסתר ראב בגלל הרעננות והווירטואוזיות שלה בשפה העברית. בקריאת שיריה יש תחושה שהיא לשה בשפה העברית כמי שלש בצק, מרדדת, יוצרת צורות והופכת אותן; אך גם בגלל הגישה הנועזת שלה בנוגע לעמדה הנשית, בוודאי בתקופתה.
אברהם סוצקבר בגלל הדיוק, העומק והתהום שהוא מצליח להציף בלי לטבוע בתוכה, למשל בשירים: "השיר על כלום", "צעצועים", "קרון נעלים" ועוד רבים, אך גם בזכות האמירה הארס פואטית שלו הפחות ידועה. שירו "שירה" הוא מהשירים הארס פואטיים המרגשים שנכתבו, בעיניי, שביראה אני מצטטת כאן, בתרגומו של עמינדב דיקמן: "שָזִיף בְּסָגוֹל עָמוֹק, / עַל הָעֵץ – אַחֲרוֹן, / דַּק צִפָּה וְעָדִין, כְּאִישוֹן / שֶבְּטַל לְעֵת לֵיל שָֹם לְאַל / אַהֲבָה, חֶזְיוֹנות, רִעוּד, וּבִזְרוֹח אַיֶלֶת הַשַּחַר הַטַּל / נַעֲשֶֹה קַל מִקַּל – / זוֹ שִירָה. גַּע בָּה כָּךְ, לְבַל אוֹת / לֹא יִהְיֶה בָּה, גַּם זֵכֶר טְבִיעַת אֶצְבָּעוֹת".

היכן את כותבת?

בדרך כלל בבית, אך גם בנסיעות. בנהיגה עולים בי הרבה פעמים רעיונות לכתיבה. יש תקופות שאני מרבה לכתוב ויש תקופות שאני ממעטת לכתוב. עבורי יש שני שלבים שונים זה מזה בתהליך כתיבת שיר הנחוצים ליצירתו באותה מידה. השלב הראשון של הכתיבה הזורמת ממך בעקבות רעיון, חוויה, תמונה, מבט או שיחה. השלב השני הוא עיצוב השיר, ארגונו ועריכתו, שנעשים ממעורבות מסוג שונה. בין ראשיתו של שיר לבין סיומו יכולים לעבור ימים, חודשים ולפעמים שנה, והטקסט המוגמר יכול להיות קרוב לטיוטה הראשונה אך גם יכול לעבור תהפוכות ולהזכיר רק במעט את ראשיתו.

מדוע בחרת את השיר הזה?

בשיר זה הזוגיות מתבטאת בידיעת שפה ייחודית המשותפת לבני הזוג, ואפילו בהבנת פועל אחד מאותה שפה, פועל שאינו מסמן פעולה אלא התכוונות אליה, ציפייה להתממשות של פעולה אבל לא הפעולה עצמה.
משום כך בסוף השיר בחירת בן הזוג היא לא על פי פרמטרים שמופיעים באתרי היכרויות שונים: גיל, מראה או תחביבים, אלא על פי הבנת אותה שפה, פרטית וייחודית.
שירה היא סוג של שפה, והשאלה בסוף השיר מופנית לא רק לבן זוג פוטנציאלי אלא לקורא פוטנציאלי כבן זוג לקריאת שירים. השאלה – אם אתה הקורא דובר או מוכן ללמוד לדבר שפה ייחודית זו השמה לב לפרטים שבדרך כלל איש אינו שם לב אליהם, השמה דגש על תהליכים, על כוונה כמו הכוונת ידיים לקראת פעולה, היא שאלה שעליה תקום או תיפול אותה זוגיות.
שאלה זו בסיום השיר מהווה הזמנה לקורא לצאת איתי למסע קריאת שירה, מסע של התבוננות פנימית בתשוקה מכל סוג שהיא, בציפייה אל, בתהליך ולא במימושו. "תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה", אמרו רז"ל שייחסו לכוונה את תמציתה של התפילה. השיר שבחרתי, "שיעור בבלשנות", הוא מעין תפילה שהקורא אכן יצטרף אליי לאותו מסע, מסע בשפת הכוונה, בשפת השירה, בשפה של הדברים הנסתרים מהעין אבל ניתנים לתחושה מתחת לעור.

 לדף של עדינה בן חנן בסופ"ש שירה 31

 

הזנת תוכן: 13.10.2015

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"

صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل