*
גֶּשֶׁם חֲרִישִׁי
הֵחֵל לָרֶדֶת
בְּדִיּוּק כְּשֶׁסִיַּמְתִי לִתְלוֹת
אֶת הַכְּבִיסָה בֶּחָצֵר.

וְלֹא כָּעַסְתִּי
וְלֹא נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי
עַל שֶׁתָּלִיתִי
וְלֹא הָיָה בִּי רֹעַ מַר
וּמְיֻתָּר

הָיִיתִי סְמָדַר.

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

השירה פגשה אותי בגיל מאד צעיר, עוד לפני שלמדתי לקרוא ולכתוב, הניגון, המקצב והמוזיקה שבמילים תפסו אותי חזק ובגיל שבע כתבתי ביומן שלי שאני רוצה להיות סופרת כשאהייה גדולה. כתבתי שם גם ביקורת מלומדת על שירתה של לאה גולדברג שאותה אני מאד אוהבת גם היום.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

בגיל 12 פורסם לראשונה שיר שלי ב"מעריב לנוער" הפותח במילים:"התרגעות עם לַיל" ומסתיים במילים:"ואור מסנוור ללא בריחה". בשיר מוקדם זה אני רואה את תמצית תפקיד השירה בעיני: התמסרות לרגע הנוכחי, מפגש עם הצד האנושי שבו וגזירת תובנות עמוקות מתוכו.

משורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?
.
הייתי רוצה לשוחח עם לאה גולדברג וזלדה- שתי משוררות שהשפיעו מאד על שירתי..
עם שתיהן הייתי רוצה לשוחח על הקושי לשלב את הכתיבה בחיי היומיום ועל המחירים הנפשיים שנאלצו לשלם בגלל הכתיבה.

היכן את כותבת?

אני כותבת במיטה שלי, לעיתים בהשראת חלומות, לפעמים גם ישירות למחשב, בבית, ובטיסות לחו"ל. היו תקופות שכתבתי על שפת הים, סמוך לביתי באשדוד. היום אין לי מקום מועדף, כל מקום הוא אפשרי מבחינתי.

מדוע בחרת את השיר הזה?

בחרתי את השיר הזה כי הוא מסמל עבורי את תפיסת העולם שלי. משימת חיי היא להיות סמדר, להיות מה שאני, על כשלונותי ונצחונותי.
בעבודתי כמנחת תהליכי כתיבה אחת לאחד/ת אני מיישמת תפיסה זו כל יום מחדש: מסייעת ליילד כותבים וכותבות שיזהו את קולם הפנימי ויכתבו את עצמם, מתוך היכרות עם עולם השירה הרחב. אין את/ה יכול/ה לחיות אלא את חייך בלבד. ברגע שמבינים נקודה זאת ונרתמים למסע החיים הפרטי והחד פעמי שלך, לא נותר אלא לתעד את המסע ובסופו של דבר ליהנות ממנו. יש בשיר הזה תקוה ותקוה חשובה לי מאד בכתיבה וגם עם תלמידַי. עם כל הכבוד לסבל, הוא רק פרוזדור אל התקוה האנושית באשר היא.

הזנת תוכן: 15.11.2013 

לדף הראשי של "משורר באור"