מסכת סוטה

אֲנִי אִשָּׁה סוֹטָה.
עֵינַיִם נֶקְרוֹפִילְיָה. פֶּה סָתוּם. נֶפֶשׁ קְבוּרָה בַּחוֹל.
מְחַכָּה שֶׁתִּפֹּל בְּבוֹרִי.
אֲנִי אִשָּׁה רְהוּטָה.
הַפֶּה מְדַבֵּר עִבְרִית.
הָעֵינַיִם בּוֹכוֹת מַהֵר. חַלָּשׁ. לְאַט. בּוֹ-זְמַנִּית.
אֲנִי אִשָּׁה פְּרוּטָה.
נִכְנֶסֶת מֵהַכְּנִיסָה הָאֲחוֹרִית.
לֹא מְרַחֶמֶת עַל אַף אֶחָד. גַּם לֹא עַל שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי.
אֲנִי אִשָּׁה חֲלוּטָה.
כּוֹסִי שְׁבוּרָה מִתַּחַת לְנַעֲלִי. מִינִי מֻכְפָּל. לְשׁוֹנִי בַּעַל.
גּוּפִי מוּרָם מֵעַם. שׁוּרוֹת הַשְּׂפָתַיִם מוֹלִידוֹת נְשִׁיקוֹת עָבוֹת.
אֲנִי אִשָּׁה נְחוּתָה.
צָרָה לְמַטָּה וּרְחָבָה לְמַעְלָה.
הַיָּדַיִם מוּרָמוֹת בַּאֲדִישׁוּת שֶׁל מִי שֶׁנִּתְפְּסוּ כְּבָר פַּעַם.
אֲנִי אִשָּׁה חֲנוּטָה.
חַיָּה לְבַד בְּתוֹךְ אֲרוֹן חַשְׁמַל.
הָרַגְלַיִם מְעוּכוֹת בִּגְלַל אֵיבַר מִין שֶׁנָּפַל. הָאָזְנַיִם זוּג עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת.
אֲנִי אִשָּׁה כְּפוּתָה.
שָׁדַי מוֹזִילִים אֶת מְחִירֵי הֶחָלָב. אֲנִי מוֹכֶרֶת תָּא וְעוֹד תָּא,
אֲנִי אִשָּׁה מֵתָה.
אֲנִי שׁוֹתָה אֶת הַמַּיִם הַמְאָרְרִים

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

בגיל 16 התחלתי לכתוב שירים. חייתי בתוך עולם דתי וסגור והשירה עזרה לי לפרוק את המאוויים הכמוסים שלי, את התשוקות לחופש, לאינטימיות. השירה עזרה לי ליצור את התקשורת עם הזולת. הייתי כמו אמילי דיקנסון כזו, סגורה, בבית, וזו היתה דרכי להכיר את עצמי ואת העולם.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

שירה בשבילי היא כמיהת כנף ציפור כחולה שאינה עפה. תפקידה של השירה הוא ליצור ולייצר הזדהות וקירבה ולהזמין לדיאלוג. השירה מסוגלת לברוא עולם בעל שפה פרטית, פנטסטית, שיש בה דמיון. שפה של חלומות, של תודעה, שהם מעבר לרמה של מציאות עכשווית ונורמטיביות. השירה פורצת את השבלונה של לחיות את החיים כפי שהם מבלי להניד עפעף, היא מאפשרת לראות, לא רק דרך העיניים.

משורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

הייתי רוצה לפגוש את ברטולד ברכט, סילביה פלאת'.

היכן את כותבת?

אני כותבת בדרך כלל במיטה או בבית קפה, ברכבת.

מדוע בחרת את השיר הזה?

"אשה סוטה" זה שיר שאני מאוד קרובה אליו, אני מרגישה שהוא מייצג את הנוכחות שלי בעולם, את החריגות שלי בנוף, וגם את הצבעוניות שלי ואת היכולת לקרוא תגר.

הזנת תוכן: 3.2.2014 

חזרה לדף הראשי של "משורר באור"