איי אנדמן

רַק בְּאִיֵּי אַנְדְמַן נוּכַל לָשׁוּב לְהיות מַה שֶּׁהָיִינוּ
בֵּין סַעֲרוֹת הֶעָתִיד לָבוֹא

בינתיים יֵשׁ לְהוֹדוֹת לָאוֹר הַשּׁוֹפֵעַ,
ולְאַהֲבָה שהִיא אֹשֶר הַיּוֹדֵעַ אֶת עַצְמוֹ.

במַחֲזוֹר הַדָּם גאות ושפל
כמו בים ההודי

מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מַסִּיעַ הַדָּם
עֶצֶב נִסְתָּר לֵאִיֵּי אַנְדְמַן

רק ברגע האהבה תאבד הַכְּבִידָה,
אַחַר כָּךְ תלָמֵד הפיזיקה שֶׁל הַסֵּבֶל,

הַנֶּפֶשׁ כה בִּלְתִּי צְפוּיָה,
כְּעָנָן עַל אִיֵּי אַנְדְמַן.

מתוך: סורינאם,שירים, הוצאת קשב לשירה, 2013

צילמה: נעמי בר-כוכב

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

מילדות חשבתי שאהיה סופר ואז בכיתה השביעית (יא') כתבה המורה סמו שני שירים על הלוח: שירו של דוד פוגל *"זה העולם הנה קם לדממה" ושירו של ראשד חוסיין בתרגומו המשותף עם נתן זך, "אוהל מספר 50", כשקראתי או נכון יותר חזיתי בשני השירים על הלוח, בו ברגע נהפך לבי אל השירה והבנתי כמה וכמה דברים שעד אז היו בגדר מסתורין.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

לשירה אין תפקיד, היא סיבת עצמה כשם שיש בין קסמי העולם פריחה ,מים,שמים, שמש וגשם ואהבה, כאב ואבדן, כך מתקיימת ותתקיים לעד השירה כדי ללכוד בכישוף את שמאיים ללכת לאיבוד או את מה שכבר אבד.

משורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

עם סאפפו, ארכילוכוס, רומי, פוגל, טראקל, מרינה צווטאיבה, רילקה, שזכה בלו סאלומה, נאזים חיכמת, אדוניס, במחשבה שנייה אולי מוטב שלא.

היכן אתה כותב?

לרוב בחדר הספרייה, אבל הוא מבשיל בראש עוד קודם הכתיבה.

מדוע בחרת את השיר הזה?

שיגלה משהו מ"סורינאם".

לדף של ישראל בר-כוכב בסופ"ש שירה 16

הזנת תוכן: 12.11.2013

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"