בְּהֶסַּח הַדַּעַת
הוּא חִפֵּשׂ אֶת אֱלֹהִים
מִן הַסְּתָם חִפֵּשׂ מַעֲנֶה
לִשְׁאֵלָה קָשָׁה
אֲשֶר תָּבוֹא עַל פִּתְרוֹנָהּ
בְּרֶגַע מְצוּקָה
או הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ
כַּמָּה אִירוֹנִי לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ
שֶׁכְּאַשָּׁף הַמֶּטָפִיסִיקָה
נִמְצָא בְכָל מָקוֹם
וּבוֹ זְמָנִית
בְּשׁוּמָקוֹם
אִישׁ לֹא שָׁקֵט
בּוֹנֶה אַרְמוֹנוֹת בָּחוֹל
וְיוֹתֵר מִשֶּׁבּוֹנֶה
חוֹפֵר חוֹפֵר
חוֹפֵן חוֹל בְּכַפּוֹתָיו
מֵפִיחַ רוּחַ סֵתֶר
מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו
וּמְחַפֵּשׂ
הֲלֹא אֱלוֹהִים נִמְצָא
בְּכָל גַּרְגֵּר וְגַרְגֵּר
בְּבֹקֶר לֹא עָבוֹת אֶחָד
הוּא הִסְתַלֵּק פִּתְאֹם
מִבְּלִי לְהִפָּרֵד
לְבַד מִתְּמִימוּתוֹ
סָבִיר לְהָנִיחַ
שֶׁמָּצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ
הֲרֵי
אֲבֵידוֹת מוֹצְאִים לָרֹב
בְּהֶסַּח הַדַּעַת
2006
איפה השירה פגשה אותך לראשונה?
השירה פגשה אותי לראשונה, כמו אצל כולם בבית הספר, ואם השאלה היא באלו נסיבות כתבתי את שירי הראשון, הרי היה זה בתקופת "ההמתנה" בת שבועיים, לפני מלחמת יוני 67 (בדיעבד: "מלחמת ששת הימים") על כמה דפי מכתבים ובאמצעות עפרון קטן, כתבתי את שירי הראשון שתיאר את המצב הביטחוני המחמיר ואת תחושותיי האישיות בהקשר זה. השיר אבד לי, לצערי אך עד היום אני זוכר כי הזכרתי בו את הנשיא המצרי המתרברב והגדרתיו כ"גמל המדבר", שכן גם שמו הפרטי התאים לי בשיר. זו הייתה בשבילי מעין תרפיה רוחנית כי המתח שנבע מסכנת המלחמה המיידית, היה רב. לאחר המלחמה, שבתי לקיבוץ והמשכתי לכתוב למגירה עוד שנים רבות. התחלתי גם לקרוא שירי משוררים ישראליים בני זמננו דוגמת: נתן אלתרמן, נתן זך, יהודה עמיחי, דוד אבידן, חיים גורי ואחרים. התלהבתי. באותם ימים לא היה לי שמץ מושג שאהפוך ברבות הימים למשורר.
מה תפקידה של השירה בעיניך?
אני חושב שלשירה יש ערך רב , וכפועל יוצא מכך, יש לה גם תפקיד מעצם היותה כלי ביטוי נעלה מבחינה אנושית, תרבותית, אמנותית. היא יכולה בנסיבות מסוימות להוביל (רעיונית) כ"עמוד-אש" לפני המחנה, כפי שאלתרמן כתב ב"טור השבועי". שירה ככלל יכולה להוות לעיתים "כתובת על הקיר", בבחינת קול קורא לגלות אמץ רוח ועוז לתמורה בטרם פורענות. על פי ניסיוני, מרבית השירים בהם אנו פוגשים, אינם "לאומיים" או "לוחמניים" אלא שירים ליריים המתארים מצבים נפשיים של הדוברים בשיר. כמו קודמיהם גם לאלה תפקיד. מעצם טבעם הם מחנכים להומאניות, הכרת היופי, הגברת יכולת מיקוד ברעיונות מופשטים, העשרת השפה והנחלתה.
משורר שאיתו היית רוצה לשבת ולשוחח
הייתי שמח לשבת ולשוחח עם משוררים רבים, כמו דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי, דוד אבידן שאינם עמנו, ויבדל"א חיים גורי, רוני סומק ועוד. אבל המשורר הגדול ביותר שאני מכיר די טוב את יצירותיו ואשר עמו הייתי רוצה לשוחח, הוא משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק. הייתי רוצה לשוחח עמו מספר שיחות כי אחת לא תספיק. הייתי שואלו מה דחף אותו לכתיבה, או מהיכן בקיאותו הגרנדיוזית בשפה העברית, האמצעים האומנותיים בהם השתמש, ועל השקפותיו הלאומיות . היינו בוודאי משוחחים על אופן ראייתו את השירה המודרנית היום, ועל לימודי הספרות בבתי הספר. ביאליק תמיד מסקרן אותי והייתי מאד רוצה ללמוד מהיכן באמת נחל את שירו.
היכן אתה כותב?
כתיבתי מתבצעת בעיקרה, ליד שולחן עבודתי. כיום, בעידן הסוּפֶּר מודרני, אני נעזר במחשב לצורך הקלדת השיר, אפילו כטיוטה ראשונית. רק לעיתים רחוקות, אני מעלה שיריי על הנייר. אני כותב על הנייר בעיקר כשהמחשב רחוק ממני. לעיתים אני כותב סקיצות לשירים אפילו במכוניתי, כשעלי להמתין במכונית זמן ממושך, ופתאום צץ לו מאי-שם איזשהו רעיון מעניין.
אני מכין סקיצות שהן בסיס לשירים החדשים. בשלב מאוחר יותר הופכן לשירים מוגמרים ומלוטשים. יש ותהליך הליטוש אורך זמן רב, ויש ששיר מוצא את סיום דרכו בסל הניירות. אני די מאוכזב כשזה קורה, ומנסה לפצות את עצמי בכתיבת יצירה חדשה (שיר או סיפור) או בקריאת שירים חדשים של משוררים טובים בני זמננו, או בקריאת רומן חדש ומעניין.
מדוע בחרת את השירה הזה?
השיר שבחרתי מדף שיריי (מדור "סופ"ש שירה" באתר של נילי דגן), הוא: "בהיסח הדעת" שפורסם בספר שיריי הראשון "אהבה זקופת קמה- שירים ועוד" (קורות 2008). השיר נכתב בשנת 2006 ופורסם גם בכתב העת המקוון "עיין ערך שירה" גליון 18 במאי 2008. בחרתי בו משום רעיון הנושא בשיר שהעסיק אותי בעת כתיבת השיר, ובעצם מעסיק אותי כאיש לא דתי, עד עצם היום הזה: הקשר בין האדם לאלוהיו. שיר התבוננות פנימית, חיבוטי נפש בשאלות הנותרות ללא תשובות. סיבה נוספת לבחירתי היא חיבתי היתרה לספר ביכוריי שכותרתו צוינה לעיל, שהצלחתו נתנה לי רוח גבית להמשך כתיבתי ולכתיבת שני ספרי שירה נוספים: "בקצה השמש המתהווה – שירים ועוד" ו- "גבה גלים עד רוגש". כיום אני עומד בפני הוצאה לאור של ספר סיפורים ראשון.
לדף של מיכאל רייך בסופ"ש שירה מספר 20
הזנת תוכן: 16.4.2013