משחק

הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי לֹא
תֵּלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם
אַף פַּעַם.
אֵין לָהּ טַעַם
אֲנִי אִתָּהּ.
לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקוֹת
בְּמַחֲבוֹאִים
הִיא מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי הַצָּג
מְכַדֶּרֶת מִלִּים לְכַדּוּר
וּמוֹסֶרֶת לִי.
"כַּמָּה מְמַדִּים לַזְּכוּכִית?"
מִתְגַּלְגֵּל צְחוֹקָהּ בֵּין הַשּׁוּרוֹת
וַאֲנִי תּוֹפֶסֶת.
הִתְמַסְּרוּת הִיא מִשְׂחָק מְהַנֵּה.

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

עוד טרם ידעתי לכתוב שרתי לַצעצועים שירים מחורזים שהמצאתי. החרוזים והלחן סייעו לי לזכור את השירים, ויש אחד או שניים שאני זוכרת עד היום. אחר כך, כשהלכתי לבית ספר ולמדתי לכתוב, כתבתי יומנים ובהם קטעי שירה ופרוזה.

מה תפקידה של השירה בעינייך?

בעבורי, השירה היא דבר חי ונושם, חלק בלתי נפרד מהווייתי ומהסובב אותי. שיריי נובעים מהמציאות והם כורח המציאות. זו הדרך שבה אני חווה את העולם ומארגנת אותו. הכתיבה מחלצת מתוכי את המחשבות והרגשות, ובאמצעותה הכול מתבהר ומוגדר. המילים הן גשר, קשר, בין המופשט למוחשי, בין העבר לעתיד, ביני לבין אחרים, ביני לבין עצמי, בין שאינו מודע למודע.
שיר הוא כמוסה מרוכזת, מזוקקת, תמצית, הבעת המֵרב במִזער. כשאני כותבת שיר, אני "מכנסת איברים במשוואה מתמטית", צורפת מילים בדידוֹת לאמירה בעלת תוכן ומשמעות. כשאני קוראת שיר, אני "פורשׂת את העולמות המגולמים בו כחפיסת קלפים". שיר עשוי לעורר בי סקרנות, מחשבה, רגש, לגרום לי לחוות דבר מה, ללמד אותי, לזרוע בי מסר או רעיון. כשהעולם הפנימי והחיצוני מתואמים ושרויים באיזון, החיים הם שיר הרמוני.

עם איזה משורר היית רוצה לשבת ולשוחח?

הייתי רוצה לשבת עם שלמה המלך, שידע לגשר בין רוח לחומר, שהיה משורר רב פעלים, איש חזון ומעש, שנמנע ממלחמות, כרת בריתות שלום עם שכניו וכונן עמם קשרי מסחר ענפים, שהוציא מהכוח אל הפועל מפעלים אדירים, שיזם מפעלי בנייה וחידושים אדריכליים רבים, שכּוֹנן וייסד בית רוחני עצום מְמדים, שהעריך אמנות ואסתטיקה. גבר בעל מחשבה יצירתית וראש פתוח, שהכיל אלף נשים בנות עמים, גזעים ודתות שונים, קיבל וכיבד את האחר והשונה. לו אך יכולתי, הייתי רוצה לשבת ולהאזין לאיש דעת, הפילוסוף, הממשיל משלים והמשורר שכתב את שיר השירים, משלי וקהלת, החכם באדם, שביקש "לב שומע" ו"להבין בין טוב לרע" וחוּנן ב"לב חכם ונבון".

היכן את כותבת?

הסקיצה נכתבת בממלכת הדמיון. היא יכולה להיכתב בכל מקום ובכל אמצעי, וכבר כתבתי אפילו בגפרור שרוף. אני אוהבת לכתוב בעט נובע, יכולה להקליד במחשב, אך איני זקוקה לחפצים קונקרטיים, כי אם לְשקט, ובעיקר לשלווה נפשית. כאב פיזי, רעש, ו/או בעיות שמטרידות אותי ימנעו ממני לכתוב גם אם אֶמָצֵא במקום שהוא לכאורה מיטבי.

מדוע בחרת את השיר הזה?

כתיבה, בעבורי, היא לְעולם חוויה ראשונית, בסיסית, הכרחית. כשאני כותבת אני הילדה שבתוכי, שלֵמה, מחוץ לזמן ובכל העִתים, בַּתדר הנכון. כתיבה, בעבורי, היא משחק תמים, פשוט, זורם ומהנה.

הזנת תוכן: 19.12.2016

חזרה לדף הראשי "משוררים באור"