אנתולוגיה לשירה

צרפת – סיור באזור לנגדוק-רוסיון
באדיבות ד"ר גלעד (גילי) חסקין

עורך ראשי: המשורר והעורך אמיר אור
יזום והפקה: האתר של נילי דגן
מערכת: נילי דגן, יואב איתמר ,שרית שץ, ריבי רונן-וינשטיין; ניקוד והגהה: ניצה פלד 

רחל חלפי

בְּקָפֶה דֶּה מָאגוֹ, פָּרִיס
אַפּוֹלִינֶר יָשַׁב כָּאן, מֶטֶר אֶחָד מִשְּׂמֹאל
בּוֹרְחֶס יָשַׁב כָּאן, חֲצִי מֶטֶר מִיָּמִין
הֶמִינְגְוֵוי מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר, שְׁמוֹנָה מֶטֶר מִלְּפָנִים
סַארְטְר שָׁם, שִׁשָּׁה מֶטֶר שְׂמֹאלָה לְפָנִים, סִימוֹן לְיָדוֹ
לְמַעְלָה קָרוֹב לַתִּקְרָה יוֹשְׁבִים שְׁנֵי הַמָּגִי –
סִינִים, בַּרְבּוּר מְעוֹפֵף מִזָּהָב עַל בִּגְדָם הַיָּרֹק הַיָּשָׁן
צַמָּה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִתַּחַת לַכּוֹבַע הַסִּינִי
מִתַּחְתָּם – בְּגֹבַהּ עַמּוּד הַקִּיר – מַדָּפִים
כְּחֵלֶק-גַּג שֶׁל פָּגוֹדָה מֵעֵץ כֵּהֶה מְעֻטָּר זָהָב
וְאַרְבָּעָה פַּעֲמוֹנִים לְכָל פְּאַת מַדָּף
הָרִצְפָּה עֲשׂוּיָה מוֹזָאִיקָה יָפָה בְּקִשּׁוּט כָּחֹל-חוּם
מִישֶׁהוּ, הַנִּרְאֶה כִּמְשׁוֹרֵר אוֹ פָּקִיד כּוֹשֵׁל, יוֹשֵׁב
לְמַחְשְׁבוֹ הַזָּעִיר וְאַחַר לְגִימַת הַקָּפֶה
מַקְלִיד מַשֶּׁהוּ – שִׁיר? תָּכְנִית בְּנִיָּה?
עַל כָּל פָּנִים אֵינוֹ מַבִּיט אֵינוֹ שׁוֹתֶה אֶת הַמָּקוֹם

בַּפִילְם הַקּוֹדֵם שֶׁל הַמַּצְלֵמָה כָּאן לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים –
יָשַׁבְנוּ עִם הַיֶּלֶד שׁוֹתִים שׁוֹקוֹ שָׁמֵן נוֹרָא
אֲבָל יָדַעְנוּ: אֲנַחְנוּ בַּדֶּה מָאגוֹ אֲפוּף הַקֶּסֶם!
אֲבָל הַקָּקָאוֹ הָיָה נוֹרָא
וּבּוֹרְחֶס לֹא עָזַר

מולי פלג

פָּרִיז
לָקַחְתִּי אֵת אָבִי אִתִּי, לְפָּרִיז.
אֶת אָבִי, שֶהִכִּיר בָּה כָּל פִּינָה
וּמְעוֹלָם לא דָּרַךְ בָּה.

אַבָּא, טִיַּלְתָּ בְּאֶצְבְּעוֹת שֶל
רוּחַ בִּרְחוֹבוֹת הַגָּדָה הַשְּמָאלִית
וְהֵרַמְתָּ כּוֹסִית בּוֹז'וֹלֶה בְּרָמַת-גָּן
עִם ז'אק וּפוֹל מִסַן-גֶ'רְמֵן דֶה-פְּרֵה,
הַפַּעַם אָתָה כָּאן, אבָּא.
הַבֵּט, גָּע בָּעִיר דֶּרֶךְ עֵינָיי.

דָּבָר לא הִשְתָנָה, בְּדִיּוּק כְּפִי
שְעָזַבְתָּ, רַק הַשָּמַיִים נְמוּכִים
יוֹתֵר וְטוּר סָאן-זָ'אק כְּבָר
נוֹגֵעַ בְּעָנָן.

אַבָּא לָקַח אוֹתִי אִתּוֹ.
עַכְשָיו אֲנִי רוֹאֵה דֶּרֶךְ עֵינָיו
אֶת הָאֲדָמָה.

מתוך "התרחשות", פרדס, 2012

סיגל זהבי

סוּקְרֶה לֶה פְרֶז *
אַחֲרֵי שָׁנִים בְּלִי יְצִיאָה
הִגַּעְתִּי לְפָּרִיס.
פָּרִיס. מִלָּה
לַהֲטוּט. מוֹפַע רַאֲוָה שֶׁל
שְׂפָתַיִם, גָּרוֹן וְשִׁנַּיִם.
אֲנִי, שֶׁלֹּא מִכְּבָר
נִדְרַשְׁתִּי לִשְׁעֹט בֵּין קִירוֹת הַמַּיִם
וְאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹ רַגְלַי עַד
כְּנַעַן. אֲדֹנָי. אֲנִי
בְּפָּרִיס.

וְלֹא כְּצַעֲקָתָהּ. לֹא הֻכֵּיתִי בְּסַנְוֵרִים
מֵרֶפֶּרְטוּאָר שֶׁל חֲלִיפוֹת וּמְעִילִים
וּמֵרֶסִיטַל הָעֲקֵבִים עַל מִדְרְכוֹת
הַשַּאנְז אֶלִיזֶה.
לֹא עָשׂוּ לִי אֶת זֶה גַּם
שַׁעַר וּמִגְדָּל. נִצְחוֹנוֹת מְפֹאָרִים
יֵשׁ לִי מִשֶּׁלִּי. וּמִכָּל עֵבֶר.
הַיָּד הַקַלָּה עַל הָאַרְנָק הַמֻּזהְָב
לֹא פִּצְּתָה אוֹתִי עַל הַגֶּבֶר
שֶׁנִּדְחַק אֵלַי בַּמֶּטְרוֹ וִיצָרָיו
מֻפְשָׁלִים. (אֶת שֶׁלִּי, אַגַּב, כִּפְתַּרְתִּי בִּקְפִידָה.
כַּיָּאֶה לַמָּקוֹם. לְאֵירוֹפָּה הַקְּלָסִית(.

מֵאָז
זִכְרוֹנוֹת אֲחֵרִים לֹא שָׁבִים לְמַעֵט
הַקְּרוּאָסוֹן.
אֲבָל גַּם הוּא, לְמַעַן הָאֱמֶת,
לֹא מַשֶּׁהוּ. מָתוֹק מִדַּי.

* תרגום מילולי מצרפתית: לפזר סוכר על התותים. המשמעות: למות.
מתוך 'חמש שיחות שלא נענו', הוצאת 'גוונים', 2013

גלעד מאירי

חניון בפרובנס
עֲנָן אַרְגָּמָן חֲצִי יָבֵשׁ
יְרַחַ זְכוּכִית.
יֶקֶב סָגוּר

מתוך "הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת", מקום לשירה, 2022

מאיה ויינברג

פריז (שוב)
*
עִיר גְּדוֹלָה
בְּנוּיָה לְאַבֵּד

*
זוּג מְבֻגָּרִים
שׁוֹתְקִים בַּקָּפֶה.
מַבִּיטִים בְּאוֹתָהּ
יוֹנָה מֵתָה.

*
מֶטְרוֹ קָו 1
מַחְשָׁבָה סוֹתֶרֶת חוֹלֶפֶת
בַּנָּתִיב הַנֶּגְדִּי
בִּמְהִירוּת גְּבֹהָה.

*
בַּגַּנִּים הַגְּדוֹלִים
תַּחַת עֵץ דֻּבְדְּבָן
זוּג בַּר חֲלֹף
בִּפְרִיחָה מְלֵאָה.

מתוך "מהיד אל הפה", פרדס, 2021

נועם ויסמן

תיירים
בְּכָל פַּעַם שֶׁטִּיַּלְנוּ עַל גִּשְׁרֵי פָּרִיז
הָיִינוּ מִתְנַשְּׁקִים בְּשִׂיא הַלַּהַט
בְּהִתְקָרֵב סִירָה שֶׁל תַּיָּרִים -
נְשִׁיקָה צָרְפָתִית כַּמּוּבָן -
תְּרוּמָתֵנוּ הַצְּנוּעָה (?) לַחֲוָיָתָם.
בְּשׁוּבָם לְבֵיתָם יְסַפְּרוּ כִּי הָיוּ
בְּעִיר הָאַהֲבָה.

רות גולן

עֹנֶג פָּרִיז

א
כְּשֶׁהִיא מְאַלְחֶשֶׁת, מַחְלִיקָה קוֹצִים וְעִצְּבוֹנוֹת, מְרִיחָה
"אֵירוֹפָּה", "עֶרֶשׂ", פָּרִיז מִתְלַקֶּקֶת סְבִיב מַהְפְּכוֹתֶיהָ
וְתַיָּרֶיהָ, כְּשֶׁאֲפִלּוּ נוֹטְרֶדָם הַשְּׂרוּפָה מְסַפֶּרֶת אֶת מַצַּב
צִלּוּמֵי הַסֶּלְפִי. בְּיִחוּד מִזָּוִית הָאַנְדַּרְטָה
לְזֵכֶר הַגֵּרוּשׁ לַמַּחֲנוֹת.
אָז הֵקִיאָה אוֹתָנוּ מִתּוֹכָהּ, עַכְשָׁו עוֹטֶפֶת עַצְמָהּ וְאוֹתָנוּ בְּּעֹנֶג,
בְּקָפֶה וּקְרוּאָסוֹן,
כְּבָר חוֹזֶרֶת וְנִפְתַּחַת בִּנְעִימוֹתֶיהָ,
מַחְבִּיאָה אֶת טְפָרֶיהָ בְּחָלוּק מְעֻצָּב תּוֹצֶרֶת סִין
וְלֹא בָּא כָּעֹנֶג הַזֶּה.

ב
בִּקְרִירוּת בֹּקֶר לַחָה שֶׁל פָּרִיז יָשְׁבָה אִשָּׁה מְכֻוֶּצֶת.
כָּל יוֹם בְּלֶכְתִּי פְּגַשְׁתִּיהָ פַּעֲמַיִם,
מַבָּטָהּ כָּבוּי, יָדָהּ מוּשֶׁטֶת.
וְהַבֹּקֶר בְּעוֹדִי מְזַמְזֶמֶת שַׁנְסוֹן שֶׁל אַזְנָבוּר
לֹא יָשְׁבָה עַל סַף הַמִּדְרָכָה.
לֹא מְצָאתִיהָ מוּל הַכְּנֵסִיָּה, אִשָּׁה סוּרִית נְטוּשָׁה,
וּמַשֶּׁהוּ נִגְרַע מִתְּהִלַּת פָּרִיז.

אביחי קמחי

פנטזיה פרנקופילית
כְּשֶׁנִּפָּגֵשׁ שׁוּב יִהְיֶה זֶה בְּעֶרֶב אֶחָד
שֶׁל חֹרֶף אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ
בְּמִטְרִיָּה אַחַת וּבִשְׁנֵי מְעִילִים
חִיוּכֵך יָמִיס אֶת הַקֹּר וּצְחוֹקִי אֶת הַמְּבוּכָה
וּלִצְלִילֵי אַקּוֹרְדְיוֹן וְתִפּוּף מֶרְכָּבָה
נְטַיֵּל בִּרְחוֹבוֹת הַכְּרָךְ
טִפּוֹת גֶּשֶׁם יִשְׁבְּרוּ אֶת קַרְנֵי אוֹר הַפָּנָסִים
וְקֶשֶׁת תִּצָּבַע בָּעַרְפִלִּים
כָּלוּ יְמֵי הַפְּרֵדָה
כֶּשֶׁעִנְבְּלֵי סֵנְט גֶ'רְמֵן יְצַלְצְלוּ חֲצוֹת
רוּחַ תִּשָּׂא אוֹתָנוּ אֶל קַבָּרֵט מוּאָר אָדֹם
עִם כּוֹסִית שֵׁכַר דֻּבְדְּבָנִים יְנֻגְּנוּ שַׁנְסוֹנִים
אַתְּ תְּהִי כַּלָּתִי בְּשֵׁם הַקְּדוֹשִׁים
וְנִרְקֹד
בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה עַל גֶּשֶׁר תְּעָלַת סֵנְט מַרְטִין
נִיחוֹחַ מַאֲפֶה יְשַׁלַּח שְׁאֵרִית אַלְכּוֹהוֹל
בְּלֶחֶם חֶמְאָה וְקָפֶה-אוֹלֶה נְרַפֵּא נַפְשֵׁנוּ
וְנָשִׂים גּוּפֵנוּ לִדְבַר אַהֲבָה

איריס רילוב

אֶפשָרי
גֶּשֶׁם קַל הִתֵּל בִּשְׂעָרִי.
הָיְתָה שְׁעַת חֶסֶד.
הַיַּיִן הַלָּבָן עִרְסֵל
מִתַּחַת לְסוֹכֵךְ הַמִּסְעָדָה הָאִיטַלְקִית.
פָּרַשׂ אָז מִטְרִיָּה מֵעַל רֹאשִׁי
אֶחָד, פִילִיפּ; עַפְעַפַּיִם כְּמוֹ צִיּוּר שֶׁל פִּיקָסוֹ
אַף שֶׁל פֶּסֶל יְוָנִי
זְקַן פֶּרֶא שֶׁל מַלָּח
וְנֶפֶשׁ רְחָבָה כַּיָּם –
אוֹ כָּךְ, עַל כָּל פָּנִים, נִדְמֶה הָיָה
כְּשֶׁהַיַּיִן הַלָּבָן.

לְשָׁעָה קַלָּה פָּקְעָה מֶמְבְּרָנַת הַבְּדִידוּת
זוֹ שֶׁעוֹטֶפֶת כָּל אָדָם בְּעִיר זָרָה
וּבְבֵיתוֹ.
הֶבְדֵּלֵי שָׂפָה, מִינֵי תְּשׁוּקָה וְגִיל
הִתְמוֹסְסוּ כְּמֶלַח
בְּיַם הָאֲהָבוֹת הָאֶפְשָׁרִי.

אָז מִישֶׁהוּ טָעָה, קָרָא לָרְחוֹב:
לָה רֶבֶרִי.

סימה כהן

גַּנֵּי לוּקְסֶמְבּוּרְג
מָה אֶעֱשֶׂה עִם הַגַּנִּים הַמֻּשְׁלָמִים הָאֵלּוּ
הַכֹּל יָרֹק גָּזוּם וּפוֹרֵחַ לְהַפְלִיא
אֵיךְ אֶתְעַכֵּב לְמַרְגְּלוֹת "צָנַח לוֹ זַלְזַל"
לֹא הִתְעַכַּבְתִּי לִשְׁנִיָּה בִּצְעִירוּתִי
מַרְבַדֵּי דֶּשֶׁא שׁוּלַיִם מְשֻׂרְטָטִים
לֹא יָצָאתִי מִן הַקַּוִּים בְּיַלְדוּתִי
מָה אֶעֱשֶׂה עִם עֲלֵי הַזָּהָב הַשָּׁטִים
בַּמַּיִם בְּגִנַּת הַנֶּצַח,
אֵיךְ אֶצְמַח בָּהּ מֵחָדָשׁ?

אֲנִי זוֹכֶרֶת
שַׁלֶּכֶת חִוֶּרֶת
וְכַמָּה עֵצִים גְּדוּעִים
אֵין נֶצַח וְאֵין זַלְזַל

נילי דגן

הי, מדונה
בּוֹא אִתִּי לַחֲגִיגָה!
הַחַיִּים מְלֵאֵי פַּעֲמוֹנִים,
צְמִידִים נוֹצְצִים
וּקְעָרוֹת גְּדוּשׁוֹת פָּאֵיָה.
מַאמַא מִיָּה!
בְּעוֹד רֶגַע יַעֲמִיסוּ אֶת הַמָּנוֹת,
הַשְּׁוָרִים יְדַמְּמוּ בַּצַּלַּחַת.
שְׁקִיעָה בּוֹעֶרֶת עַל גַּגּוֹת הַקַּשׁ
פִּסְלֵי הַמַּרִיּוֹת שָׁטִים לִטְבִילָה
הַצּוֹעֲנִים מִתְפַּלְּלִים לְשָׂרָה הַשְּׁחֹרָה;*
הֵי, מָדוֹנָה, הָגֵנִּי עָלֵינוּ מִפְּנֵי מָוֶת, חֹלִי וְאָסוֹן,
בָּרְכִי אוֹתָנוּ בְּשָׁלוֹם, אַהֲבָה וְדִינְרֵי זָהָב.
עַל אַמַּת הַמַּיִם שַׁלְדָּגִים מְצַוְּחִים
נֶאֱחָזִים בְּדַם הַשְּׁקִיעָה.
עֵינַי מַשְׁגִּיחוֹת עַל הָאַרְנָק.

* שרה השחורה: היא לפי האמונה יהודייה מפלשתינה שספינתה טבעה מול חופי קאמארג והפכה לקדושה של הצוענים. היא נזכרת לראשונה בכתב-יד משנת 1521 שהתגלה בספרייה בעיר ארל. שם מסופרת "אגדת המריות הקדושות" שהגיעו מארץ הקודש לחופי פרובנס בסירה ללא מפרש ומשוט. היו אלה אמהותיהם של השליחים שהטיפו לנצרות בפני המקומיים והרומים.

גילי חיימוביץ

קווים (או: ערב שירה עברית-יידית-צרפתית)
גַּם כְּשֶׁאַתְּ כְּבָר זוֹכָה לִשְׁמֹעַ נֵבֶל
זֶה מֵהַצַּד הַמְּסֹרָג,
כָּכָה לָמַדְתְּ לֶאֱהֹב,
אֲפִלּוּ אֶת הַצֶּבַע הַיָּרֹק,
דֶּרֶךְ עַמּוּדֵי הַגְּשָׁרִים עַל נְהַר הַסֵּין.

לִהְיוֹת כָּכָה, פְּשׁוּטָה
גַּם בִּזְרוֹעוֹת,
מַחְבֶּרֶת
שׁוּרָה אַחַת

מתוך "אורות נחיתה", הוצ' ספרי עיתון 77, 2017