אנתולוגיה לשירה
תדריך לטיול לנורבגיה
באדיבות ד"ר גלעד (גילי) חסקין
עורך ראשי: המשורר והעורך אמיר אור
יזום והפקה: האתר של נילי דגן
מערכת: נילי דגן, יואב איתמר, שרית שץ, ריבי רונן-וינשטיין; ניקוד והגהה: ניצה פלד
צביקה שטרנפלד
*
לדורית החוששת לפוש בלב השומקום
שָׁם אֵין קוֹלוֹת
זוּלַת מַשַּׁב הָרוּחַ,
צְרִיחַת הַשְּׁחָפִים
וּקְפִיצַת הַדּוֹלְפִין
מִתּוֹךְ הַמַּיִם.
אֶל תּוֹכָם.
אַיַּל הַצָּפוֹן
גּוֹרֵר בְּקַרְנָיו
עֲנָנִים אֲפֹרִים,
וְרַק כָּךְ
הַשָּׁמַיִם
מִתְבַּהֲרִים.
דּוֹלִפִינִים לְעוֹלָם
לֹא מִתְחָרִים שָׁם
וּשְׁחָפִים לֹא לוֹעֲגִים
זֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל זֶה.
אַל תֹּאמְרִי נוֹאָשׁ –
שָׁם הָרוּחַ צָלוּל כָּל-כָּךְ,
שֶׁאוּלַי, אִם נַטִּיל פֶּתֶק אַהֲבָה אֶל תּוֹכוֹ,
הַפֶּתֶק יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל מִי שֶׁהָיִינוּ.
קירבה
הַשֶּׁלֶג בֶּהָרִים
קָרוֹב לַלָּבָן שבְּעֵין.
מוסיקה
אֲנִי פּוֹרֵט עַל חוּט הַחַכָּה
אֶת מַנְגִּינַת הַמָּוֶת
שֶׁל הַדָּגִים הַמִּתְפַּתִּים.
מירי גלעד
הקשבתי מים
מפל בפיורד, נורבגיה
א
עֵמֶק כּוֹרֵעַ נֶאֱחָז בְּחַבְלֵי מַפָּלִים.
קוֹלוֹת הוֹלָדָה מְהַדְהֲדִים מִקִּירוֹת עוֹלָם.
בַּבֹּקֶר נִבְרָאִים הָעֵצִים, וְהַשְּׁרָכִים מְחֻתְּלֵי מַיִם,
יוֹנְקִים מִשַּׁד הָאוֹר הָרִאשׁוֹן.
ב
בְּדִבְרֵי יְמֵי הַמַּיִם אֵין כְּאֵב, לֹא זֵעַת מַאֲמָץ,
גַּם לֹא זְהִירוּת בָּהּ נוֹקְטִים
כְּדֵי לָחוּס עַל חַיִּים הַנֶּאֱגָרִים בִּמְשׂוּרָה.
ג
בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הַמַּיִם צוֹעֲקִים בִּיהִירוּת מַצְבִּיאִים
הַמַּשְׁקִיפִים מִגָּבְהֵי הַר.
הֵם לֹא יַבְחִינוּ בְּחַלּוֹנוֹת הַכְּפָר הַקְּטַנִּים,
בְּקַעֲרוֹת הַפְּרִי עַל הַשֻּׁלְחָן,
בִּכְלֵי מִשְׂחָק מְפֻזָּרִים וְאָב רוֹכֵן אֶל בְּכִי יַלְדּוֹ.
כָּךְ קַל לִשְׁלֹט.
מַיִם רַבִּים וּמְרֻחָקִים, וְאֵין שִׁעוּר לְתַאֲוַת הַכִּבּוּשׁ.
עֶמְדַּת סוּס וְרוֹכְבוֹ.
ד
אֲנִי הַבָּאָה מֵאַדְמַת הַחוֹל הָאֲרָעִית,
לֹא הָיְתָה לִי דְּרִיסַת רֶגֶל אֶל שַׁרְכֵי הַבָּר
הַמִּתְעַנְּגִים מִשֶּׁפַע זַרְעָם, רוֹחֲצִים בְּמַיִם תְּמִידִיִּים.
בְּחֶשְׁכַת הָרְוָיָה גָּנַבְתִּי אֶת נֶאֱמָנוּת הַצִּנָּה
לְיָמִים אֲחֵרִים שֶׁל אֲבָנִים נִשְׂרָפוֹת.
אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עָבְרוּ עַל פָּנַי הַצְּמֵאִים,
הֲלִיכָתָם סְתָמִית, מְצֻמְצֶמֶת,
לֹא הֵבִינוּ אֶת מַבְּטֵי הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה שֶׁהֵבֵאתִי
לְרִבּוֹנוּת הַמַּיִם הַקְּדוּמָה.
ה
הָעֵשֶׂב תָּמִיד רָגוּעַ.
טִפּוֹת הַמַּיִם שְׁקוּלוֹת בַּמִּדָּה הַבְּטוּחָה
גַּם עַל חֻדָּיו, גַּם בְּעֵת גַּחֲמַת הָרוּחַ.
בִּמְעַט חַיֵּיהֶן –
נוֹשְׂאוֹת אֶת מְלֹא צוּרַת הָהָר,
וְכָל כָּבְדּוֹ שָׁמוּר לְרֶגַע בִּשְׁקִיפוּתָן.
ו
שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא, הִתְכַּרְבַּלְתִּי
בִּכְתֹנֶת מַיִם שְׁאוּלָה,
אוּלַי תִּדְבַּק לְעוֹרִי.
