אנתולוגיה לשירה

אגמים והרים: יומן מסע מטיול סתווי במרכז יוון (ynet)
באדיבות ד"ר גלעד (גילי) חסקין

עורך ראשי: המשורר והעורך אמיר אור
יזום והפקה: האתר של נילי דגן
מערכת: נילי דגן, יואב איתמר , שרית שץ, ריבי רונן-וינשטיין; ניקוד והגהה: ניצה פלד

דידו {ש. דידובסקי}

*
הַמַּסָּע לְאִיתָקָה
אָרַךְ שָׁעָה וָחֵצִי
עָבַרְנוּ שָׂדוֹת וּנְחָלִים,
עֲיָרוֹת וּכְפָרִים,
הַתִּינֹקֶת בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי
דִּבְּרָה דִּבּוּרִים שֶׁל תִּינוֹקוֹת
וְכָל הַקּוֹלוֹת נֶאֶלְמוּ
מוּל הַנּוֹף הַפָּתוּחַ וְהַיְּעָרוֹת
שַׁלְוַת אֱלֹהִים
בֵּין כָּרֵי דֶּשֶׁא מְכֻסָּח וּפְרִיחָה
לִתְנוּעַת רוּחַ קַל בַּצַּמָּרוֹת
וּפַלְגֵי מַיִם קְטָנִים
וְאֵין אֵשׁ בַּגְּבָעוֹת,
וְלֹא כַּעַס עַל הַדָּם הַשָּׁפוּךְ
עַל שְׂדוֹת הַתִּירָס
וְעַל הָאוֹר הַיָּפֶה וְהַשָּׂדוֹת הַיָּפִים
וְעַל הָעֵצִים הַכּוֹרְעִים בִּפְאַת שָׂדֶה וּבְשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ
מְטַפְטְפִים עָסִיס כּוֹזֵב
עַל רוּת וְנָעֳמִי,
וּמִי יֵצֵא אֵלֵינוּ מֵהַיַּעַר?
שְׁלֹשָה דֻּבִּים?
שָׁלֹשׁ פֵיוֹת?
אוּלַי זֵדִים?
מַצִּיתֵי יְלָדִים?
כִּי נַגִּיעַ לְאִיתָקָה, וּבַאֲגַם
קָיוּגָה יָשׁוּטוּ סִירוֹת וּסְפִינוֹת
עַל הַמַּיִם וּנְטַיֵּל בְּחֵיק הַטֶּבַע הַיָּפֶה
הַיָּרֹק, וְנִזְכֹּר אֶת הַטֶּבַע הַשָּׁחוֹר,
הַמְאַיֵם עַל הַבַּיִת. אִיתָקָה
לֹא לִמְּדָה אוֹתָנוּ דָּבָר.
גַּם מֵהַדֶּרֶךְ לֹא הֶחְכַּמְנוּ.
הַכֹּל הָיָה צָפוּי וְהָרְשׁוּת
הָיְתָה נְתוּנָה. בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה,
כָּל הַדֶּרֶךְ, הַתִּינֹקֶת יָשְׁנָה.

איתקה, צפון מדינת ניו יורק, ארה"ב, יולי 2015
מתוך "הספר מקומי", 2020

גלעד מאירי

סָמוֹס
עוֹד מִלֵּיל
אֶמֶשׁ מְרַשְׁרְשִׁים
עֲלֵי הַגֶּפֶן
בַּמִּדְרוֹנוֹת
הָרוּחַ מִסְתַּחְרֵר
בְּמַשָּׁבִים
קְטוּעִים
לַחוֹף
מְעַרְבֵּב אֶת
אֵדֵי הָאֳרָנִים
עִם רֵיחַ
אַצּוֹת הַיָּם
בַּצָּהֳרַיִם
חוֹמְקוֹת סִמְטְאוֹת
הַכְּפָר
מִן הָעַיִן
כִּי מַשֶּׁהוּ קָם
בָּאִי
הַדַּקּוֹת לַהֲקוֹת
דָּגִים כְּתֻמּוֹת
חָגוֹת בְּגֹבַהּ
הֶחָזֶה
וּבַמִּרְפָּסוֹת הַקְּטַנּוֹת
הַפָּנִים
בְּזוּקוֹת
מֵחֲמַת הַשָּׁרָב

פגני אורגני, כרמל, 2000

משה יצחקי

בַּמִּפְרָץ עַל יַד נִיקוֹלַס אֵגֵאוּס
          יום שלישי, המזוודה עדיין באקסודוס בארץ הקודש
רֵיחַ אֵלַת הַמַּסְטִיק עַל הַלָּשׁוֹן
הַמְּסֻלַּעַת הַחוֹדֶרֶת לַיָּם שֶׁצְּבָעָיו
גּוֹן עֵינַיִךְ, מְעוֹרֵר תָּאֵי זִכְרוֹן
יַלְדוּתִי עַל הַכַּרְמֶל, אַךְ פִּכְפּוּךְ
וְרַחַשׁ גַּלֵּי הַטּוּרְקִיז הַנִּשְׁבָּרִים
אֶל חוֹף אַחֵר וּמַשַּׁק כַּנְפֵי הַשַּׁחַף
הַחוֹתֵר לְבַדּוֹ בָּאֲוִיר הַמָּלֵא נִתְּזֵי מַיִם,
יוֹדֵעַ אֶת הַחֹפֶשׁ וְהַסַּכָּנָה הָאֲצוּרִים בִּכְנָפָיו,
מַצְמִיחִים פְּלוּמַת נוֹצוֹת בִּכְתֵפַי.
דֶּדָלוֹס מֵת לִפְנֵי שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי לָעוּף,
אִיקָרוֹס מְפַרְפֵּר לְפָנַי בַּמַּיִם,
מִפְרָשׂ לָבָן מַשְׁחִיר בָּאֹפֶק,
אֲבָל בְּכַפּוֹת רַגְלַי דִּגְדּוּג צְמִיחַת סְנַפִּירִים,
וּכְנָפַי בְּכֹחַ עִלּוּי מְרַחֲפוֹת אוֹתִי
אֶל אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת בָּהּ מִתְפּוֹגֵג
כֹּחַ הַכְּבִידָה שֶׁל הַגּוּף וּמִתְבַּטֵּל
כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ,
אָרִיאַדְנֶה מֵעֵבֶר לֶהָרִים
כְּבָר פּוֹרֶשֶׂת אֶת הָרֶשֶׁת, הִיא הַחוּט.

הדס לאור-אשור

הלכתי לאי-בוד ומצאתי הוויה
הָלוֹ,
לֹא,
זוֹ לֹא עוֹד מֵטָפוֹרָה.
אֵיפֹה אַתָּה?! אֲנִי לְבָד פֹּה, נְטוּשָׁה כְּמוֹ הַסִּירָה הַחֲלוּדָה בַּנָּמָל.
כֵּן, עַל הַסַּפְסָל, הַמִּתְקַלֵּף הַהוּא-נוּ... כֵּן, אֵיפֹה שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ זָקֵן.
לְיַד הָעֲרֵמָה שֶׁל הַמַּסְמְרִים הַחֲלוּדִים שֶׁצִּלַּמְתָּ. לְאָן הָלַכְתָּ?

רָצִיתִי שֶׁנִּמְצָא זֶה אֶת זֶה
בָּעֲרֵמָה שֶׁל מַסְמְרִים
שֶׁהֻשְׁלְכוּ לְפִתְחָהּ שֶׁל מַצְלֵמָה.

רָצִיתִי שֶׁתָּכְנָה פְּשׁוּטָה
תָּלוּשׁ אוֹתָנוּ
עִסַּת בַּרְזֶל וּפְסֹלֶת.

שֶׁנִּצָּמֵד זֶה לְזֶה
אֲרֻכִּים וַחֲלוּדִים
בִּמְעַרְבֹּלֶת
שֶׁנִּתְעָקֵם מִכֹּבֶד הַגַּלִּים
שֶׁנִּצָּרֵב בַּמֶּלַח
שֶׁנִּדַּבֵּק בְּצִבְעֵי הָרְסִיסִים.

רָצִיתִי שֶׁנֵּצֵא מִזֶּה
גְּדוֹלִים וַעֲגֻלִּים
הַגּוּף הַמְּחֻדָּד שֶׁלָּנוּ מְכֻנָּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ

רָצִיתִי גַּם הַיּוֹם
לְדַמּוֹת אֶת הָעוֹלָם לִיְרִיעָה
אֶת הַחַיִּים לְהֶבְזֵק
וְאֶת מַה שֶּׁבֵּינֵינוּ
לְנֵס
שֶׁצִּבְעוֹ כַּיָּם.

נכתב ביוון, האי אוויה. Evia

אביבית חזק

הידרה
בְּיָוָן יֶשְׁנוֹ מָקוֹם
שֶׁבָּנוּי מִכְּמִיהוֹת
לְבָתִּים לְבָנִים
לְגַגּוֹת אֲדֻמִּים
לְיָם כָּחֹל וּלְאֹפֶק
כְּמוֹ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל מְרִיאָן

כְּשֶׁהַבֹּקֶר זָרַח
בִּשְׂעָרָהּ הַשֶּׁמֶשׁ
הִכָּה בְּרֹאשׁוֹ
שֶׁל לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן
וְקוֹלוֹת הַשִּׁירִים הִפְלִיגוּ
מִקָּצֶה אֶחָד אֶל קְצֵה הַיְּקוּם

כְּשֶׁהַזְּמַן אָזַל לִשְׁנֵיהֶם
הוּא כָּתַב לָהּ
מִכְתַּב פְּרֵדָה
מֵהַחַיִּים שֶׁלּוֹ
שֶׁהָיוּ פַּעַם
הַחַיִּים שֶׁלָּהּ

לְהִתְרָאוֹת מְרִיאָן
"אָבוֹא בְּעִקְבוֹתַיִךְ"
נַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּסָּע
מֵעֵבֶר לַמָּקוֹם
וּמֵעֵבֶר לִזְמַן

אביטל הררי

אַבְנֵי זְכוּכִית
יָוָן מֻנַּחַת כְּמוֹ תַּפּוּז שֶׁמֶשׁ זוֹהֵר
שַׂעֲרוֹת קָדָאִיף מֻנָּחוֹת עַל שֻׁלְחַן בֵּית הַקָּפֶה
פִּיאָף שָׁרָה אֶל הַיָּם הֲכִי קָרוֹב שֶׁאֶפְשָׁר
רַק יָוָן יְכוֹלָה לֶאֱסֹף אֶת זַעַם הַשָּׁנִים
לַהֲפֹךְ אוֹתָן לְאַבְנֵי זְכוּכִית עַל הַחוֹף
פֹּה לֹא מֻטְרָדִים מִשֶּׁבַע הַשָּׁנִים הָרָעוֹת
פּוֹסֵידוֹן מְחַיֵּךְ אֶל כֻּלָּם עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים
מֵצִיץ אֶל חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים
אֶל הַמִּרְפָּסוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל הַגְּבָעוֹת הַיְּרֻקּוֹת
פּוֹסֵידוֹן הַשִּׁכּוֹר מִמֶּלַח וְרוּחַ
גַּם אוֹתִי כְּבָר שִׁכְנֵעַ
אֵין מָה לְמַהֵר
גַּם כָּךְ שְׁעוֹן הַחוֹל
אֵינֶנּוּ עוֹצֵר

יוון - 2016

אורית כרמל רפאלי

רְשָמִים מִצְּפוֹן יָוָן
כְשֶזֶאוּס מְשוֹטֵט בִמְרוֹמֵי הַצּוּקִים
חוֹמֵד בְמַבָטוֹ בְנוֹת אֶרֶץ
מִדְרוֹנוֹת עַד אֵין קֵץ מִשְתַפְלִים
בְמַחְשְבוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת
סֶלַע זָקוּר פַתְיָנִי נִשָא בְמַיִם מְתוּקִים
צִיקָדוֹת מחְרִישוֹת אָזְנָיִם זוֹעֲקוֹת חָמָס
מ י נדוֹת מְאַוְשְשוֹת בְקוֹלָן עִם הָרוּ ח
פֶטֶל קָדוֹש מְאוֹתֵת גְבוּל
פָנִים קוֹפְאוֹת בַסֶלַע
כְשֶוֶּנוּס מְהַלֶכֶת יְחֵפָה מֵעַל גַגוֹת צִפְחָה
פַרְפַר כָתֹם מְלַוֶּה תְנוּעָתָהּ
חוֹגֵג חַיָּיו הַקְצָרִים
דוֹלֵב פוֹרֵס אֶבְרוֹת חֶסֶד לְהָצֵל
תְשוּקַת הָאֶבֶן מְפַעְפַעַת קִלוּחֵי מַיִם
מַטְלִיאָה דְשָאִים וְעֵשֶב
מִגֶזַע עֵץ מְפֻ לח- בָרָק בוֹקְעִים
חַיִּים חֲדָשִים, שָרְשֵיהֶם בַשָמַיִם
פַעֲמוֹן רָחוֹק מְבַשֵר לֵדָה.