דוד אלבחרי
מסרבית: דינה קטן בן-ציון
הגיל עושה את שלו: ביתר תכיפות אני מקיץ בלילה ומשהשינה סרה מעלי, הולך אל חדר האמבטיה, מתיישב על דופן האמבט ובוהה בבבואתי הנשקפת בראי. בעבר הייתי משוטט בבית, הולך מחדר לחדר, מדליק ומכבה את הטלוויזיה, פותח את המקרר ואוכל, אך מאז החלו חבריו של בני ללון בביתנו, גזרתי על עצמי שהייה בחדר האמבטיה. בהיותי מקריח, בעל כרס קטנה ורגליים משורבטות בוורידים, לא יכולתי לשאת פגישה עם גופם הצעיר השרירי, עם פניהם השזופים המוקפים ברעמת שיער ושיניהם הבוהקות, שאורן נצנץ באפלולית הפרוזדור כאשר נתקלנו איש ברעהו. הבחורים גילו התחשבות: בראותם את האור דולק בחדר האמבטיה, פנו לשירותים הנוספים שליד המטבח והניחו לי, לשנתי הנודדת ולניסיונותיי למצוא לה מזור בארון התרופות הביתי.
ואולם אמש, בדיוק כאשר רכנתי מעל לאסלה כדי לרוקן את השלפוחית, נפתחה דלת חדר האמבטיה ובפתח ניצבה בחורה שמעולם לא ראיתי את פניה לפני כן. שערה היה פרוע, השפתון שלה מרוח מעט, לבושה בחולצה לבנה גדולה שהגיעה עד ברכיה ומתחת, כך שיערתי, לא לבשה כלום. בהיכנסה אל חדר האמבטיה היו עיניה עצומות קמעה, כאילו היא עדיין מנומנמת, או שמא, מה שנראה סביר יותר, נתונה להשפעת הג'וינט שעישנה לא מכבר, כך שרק כשצעדה פנימה תפשה שבחדר האמבטיה נמצא אדם נוסף. היא נעצרה, עיניה נפקחו לרווחה, וידה הימנית מיהרה להתעופף מעלה, להסדיר את שערותיה. משלא היה ביכולתי לשנות את המצב, המשכתי להשתין בזרם שורקני וחשתי כי לחיי מתחילות לבעור. לבסוף התפכחה הנערה כליל משנתה ומבטה ננעץ באיבר שלי. גם אני הסתכלתי בו בטרם ניערתי והחזרתי אותו למקומו בחלק התחתון של הפיג'מה. הפיג'מה הייתה ישנה, קרועה בין הרגליים ומתחת לבית השחי, אך קיוויתי שהיא לא תבחין בזה.
"שמע," אמרה הנערה, "ציוד יפה."
הזנת תוכן: 10.9.2016
