מגזין אגודת הסופרים
בעריכת מתן חרמוני

גיליון מס' 4 – עורכת אורחת פרופ' אביבה דורון

המשתתפים בחוברת יוצרים פסיפס מרתק של סופרים, משוררים וחוקרים מצבעיה המגוונים של הקשת הישראלית. הם מציגים גישות שונות ומצוויים בשלבי חיים שונים, מצעירי המשוררים ועד "חכמי השבט."

היוצרים מביעים כאן עמדות ערכיות ואמירות ספרותיות, תרבותיות ומוסריות, ויש המשתפים את הקוראים בחוויותיהם הפנימיות ביותר.
החלק השני בחוברת מיועד לשירה ומורכב מדברים שכתבו משוררים במגמה לשתף את הקוראים בעמדתם הפואטית המודעת.

----------------------------------- 

אשר רייך

מקורות היצירה שלי
מקורות יצירתי הם המקורות היהודיים שעליהם גדלתי ובגרתי. כוונתי לספר הספרים, למשנה ולתלמוד. הייתי ילד מבית דתי שהיה רגיל להתפלל מדי יום שלוש פעמים: שחרית, מנחה ומעריב. השפה וקצב התפילה השפיעו עליי מאד, וכשיצאתי בשאלה הפכה השפה שידעתי לשירת תפילתי. אני מאמין ששירה מכל סוג שהוא היא תפילה.

אבי

אָבִי טָבַל רַגְלַי בְּשֶׁמֶן
וְקָרָא לִי: אָשֵׁר.
אֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ, אֵי יוֹם נוֹפֵל
כְּשֶׁעַל רֹאשׁוֹ מִתְנַפֶּצֶת פִּסַּת שֶׁמֶשׁ
וְקוֹלוֹ הַחַם מְמַשֵּׁשׁ אֶת חַיָּיו
בְּחֵיק יֶלֶד רַךְ שֶׁעֵינָיו שׁוֹתְתוֹת דְּמָעוֹת.
אֲנִי זוֹכֵר אֶת גְּסִיסַת יָדוֹ הַשְּׂעִירָה
הַמְּחַפֶּשֶׂת אַחַר נְשִׁימוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת
וְתוֹלֶשֶׁת עָנָף נִסְתָּר שֶׁל עֵץ
חִיּוּךְ הַמִּתְלַקֵּחַ בְּעֵינַי
עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

ברכה רוזנפלד

השירה עבורי
השירה עבורי, כיוצרת, היא הביטוי העצמי האולטימטיבי או הביטוי האולטימטיבי של העצמי. כתיבת שירה בשבילי היא הניסוח המדויק ביותר והמזוקק ביותר של רגש ומחשבה, בדיוק בסדר הזה, שכאשר אני מגיעה אליו באופן המספק הוא מביא אותי לידי איזשהו גילוי, גילוי עצמי בעיקר, אבל גם מעבר לזה, אשר גורם לי שמחה גדולה וקורת רוח ענקית. קריאת שירה אמיתית ואיכותית גורמת לי להתפעמות ולתחושה של רוממות. השירה, גם ככותבת וגם כקוראת, מעלה אותי למצב נפשי שמסייע לי להתגבר על קשיי היום-יום ומצוקותיו, וזו שמחה גדולה כשלעצמה, מין גאולה לרגע.

מה זה שיר

שִׁיר הוּא הַגָּבִישׁ הַבּוֹהֵק
שֶׁל הָעֲלָטָה, הַצֵּל הָעוֹזֵב
אֶת בְּעָלָיו
הַמַּקְפֵּצָה מִן הַגּוּף
אֶל הַנֶּפֶשׁ
              וּבַחֲזָרָה

שִׁיר הוּא הַמַּבָּט שֶׁל הָעַיִן
שֶׁבָּלְעָה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ,
הַצְּחוֹק שֶׁקָּפָא וְהִפְשִׁיר
                      וְקָפָא

שִׁיר הוּא גַּרְעִין הָאֱמֶת וְהַפֶּצַע
שִׁיר הוּא הַזָּהָב שֶׁבַּמִּלִּים
הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּהַכָּרָה

שִׁיר הוּא אֲרוֹן הַקְּבוּרָה
שֶׁל הַמָּוֶת

דן אלבו

מהי שירה?
לדידי, זהו מסע אל המקום הכי אחר – מהאחר. זהו שבריר הרגע שבו אתה קרב הכי קרוב אל עצמך, אל המקום שבו העצמיות המודעת והלא מודעת נארגות זו בזו באופן נדיר וחד-פעמי, וקולעות כבצמה עצמיות-עוצמתיות ואנוכיות מכאן, זולתיות-הדדיות וחמלה מכאן. למען האמת, לעתים אני חש ששירה היא דבר מה מופרך לחלוטין. פתחו של חלון שממנו אפשר ליפול ולהידרדר נפשית למעמקי השיגעון; ואם לא לטירוף כוללוגורף, אז לשיגעון גדלות ודאי וודאי.

פריס ביום אביב

הַמַּגָּע עִם הַחֶסֶד מִתְרַחֵשׁ לִפְעָמִים בְּאַקְרַאי כִּמְעַט
כְּמוֹ לְחִיצַת יָדוֹ שֶׁל אָדָם זָר
כְּשֶׁאַתָּה חָשׁ אֶת הִתְהַדְּקוּת כַּף יָדוֹ בְּכַף יָדְךָ וְיָדְךָ אוֹסֶפֶת
בְּכַפָּהּ גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת
בַּסְּבַךְ הַזֶּה
כְּשֶׁעוֹדְךָ תָּמֵהַּ אֵיךְ לְהָאֵט אֶת קֶצֶב נְשִׁימוֹתֶיךָ הַמּוּאָצוֹת
וְאוֹר הַבֹּקֶר מִסְתּוֹלֵל מוּלְךָ מִבַּעַד לַדֶּלֶת
הַמַּגָּע עִם הַחַיִּים מִזְדַּמֵּן בְּמַפְתִּיעַ, מִבְּלִי שֶׁתּוּכַל לְהָבִין
אֵיךְ אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן, בְּחֶלְקִיק שְׁנִיָּה הָעֵינַיִם הַשַּׁתְקָנִיּוֹת שֶׁלְּךָ
יָדְעוּ בְּוַדָּאוּת כָּזוֹ
בְּדִיּוּק בְּמִי לְהִתְאַהֵב

רות נצר

על שירה מודעת לעצמה
מילות השיר באות כמו טיפות גשם לא צפויות בקיץ, או כמו ציפורים שבאות ממרחקים ופתאום נוחתות פנימה ומתייצבות, ברצף הנכון, דוממות על חוטי הטלפון. לפעמים הן כמו להקת ציפורים שמתכנסת לעת ערב לעץ ללינת לילה בהמולה ורעש, כמתווכחות זו עם זו, ולפעמים אלו הבזקים פתאומיים בנקודות מפגש הסינפסות.

קרא את השיר

קְרָא אֶת הַשִּׁיר מִתּוֹךְ הַשִּׁיר
קְרָא אֶת הַשִּׁיר מִתּוֹךְ הַשִּׁיר שֶׁבְּךָ
קְרָא אֶת הַשִּׁיר מִתּוֹךְ הַשִּׁיר שֶׁקָּדַם לַשִּׁיר
קְרָא אֶת הַשִּׁיר שֶׁהִמְתִּין לְךָ
קְרָא אֶת הַשִּׁיר שֶׁהֶאֱמִין בְּךָ
קְרָא אֶת הַשִּׁיר

הזנת תוכן: 23.12.2017

חזרה לדף הראשי "מעט לעת - מבחר מכתבי עת"