כתב העת דקה 7 בעריכת ערן צלגוב,
בועז יניב ורוני הירש.

זה המוטו המופיע בפתח כל גיליון של דקה:
מותר (ואפילו מומלץ) לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר, להקריא בקול רם מול קהל יושב או עומד או מעורב, במקומות סגורים או פתוחים, בכל עונות השנה, וגם באלה הבאות אחר כך ־ כל חלק שהוא מהחומר שבכרך זה. מאידך, שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בגיליון זה אסור בהחלט ללא אישור מפורש מהיוצרות והיוצרים.

הגיליון הנוכחי של דקה מבקש להציג שירה "חדשה" ומאתגרת שפה הנובעת מהדרישה לשינויים חברתיים שנצעקה בישראל בשנה החולפת.

בולטים במקוריותם פרסום שני יומנים, אחד מתל אביב בימי המחאה החברתית ואחד מקהיר, מלב מחאת כיכר תחר'יר.

לפניכם טעימה קטנה מהגיליון, חמישה שירים של חמישה משוררים המשתתפים בחוברת.

 

* שרה כוי – קבלת שבת
* שולמית אפפל – קיצור שנות השמונים
* נטעלי בראון – תיקון
* בועז יניב – קישוט
* ענת זכריה – ילדים ילדים

 

====================

 

 שרה כוי

 

קבלת שבת

יוֹם שִׁשִּׁי בַּגֵּיהִנּוֹם הַבָּרִיא

בְּלִי לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ, בָּאֲוִיר הַמֻּשְׁלָם

אֲנִי רוֹאָה בְּחַדּוּת מֻפְלָאָה

אֵיךְ סַכִּין עוֹבֶרֶת עַל בִּטְנִי

וְנִפְתָּח עוֹלָם

אָדֹם וְעַתִּיר מַשְׁמָעוּת

אֲנִי רוֹאָה אֶת כָּל קְרָבַי

בּוֹלְטִים לִקְרָאתֶךְ

מַצִּיעִים לָךְ בְּרִית מוּזָרָה

בָּשָׂר מְדַמֵּם אֶל אִשָּׁה חַסְרַת רַחֲמִים.

זֹאת קַבָּלַת שַׁבָּת

גּוּף עֵירֹם מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן

וְסַכִּין מִתְהַלֶּכֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב

זוֹכֶרֶת עַל הַדָּם.

 

 

 

שולמית אפפל

 

קִצּוּר שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים

הָרִיתִי יָלַדְתִּי נִנְטַשְׁתִּי

אַף אֶחָד לֹא הֵכִין אוֹתִי

לְשָׁלֹשׁ הַלְוָיוֹת

בַּמּוֹשָׁבָה נִכְרַת הַתּוּת וְהֶהָדָר

לֹא שָׂרְדוּ גַּם פִּרְחֵי הַבָּר

כְּלֵי הַבַּיִת שֶׁל הָרִאשׁוֹנִים

הֻפְקְדוּ בְּמוּזֵאוֹן הַצְּבִיעוּת

עַל בָּתֵּי הָאִכָּרִים

נִבְנוּ מִגְדָּלוֹת

פִּרְסַמְתִּי סְפָרִים

הָיוּ לִי גְּבָרִים

נְשׂוּאִים

לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם

כְּשֶׁהָאֹכֶל עַל הַכִּירַיִם

הִתְבַּשֵּׁל בְּאִטִּיּוּת

"מְשׁוֹרְרוֹת לֹא צְרִיכוֹת קְבִיעוּת"

קָבַע מְנַהֵל כֹּחַ אָדָם

עַל כֵּן מִכֹּרַח הַנְּסִבּוֹת

עִם סַכִּין בַּפֶּה

לָמַדְתִּי

לִשְׂחוֹת

 

 

 

נטעלי בראון

 

תיקון

חַכִּי נָעֳמִי, כְּבָר

אָרַזְתִּי הַכֹּל

זֶה הַשַּׂק הַיָּחִיד הֲרֵי אֵין

לִי כְּלוּם מִלְּבַד שִׁירֵי הָאֶבֶן

וְחוּשׁ מִישוּש מְפֻתָּח

אֲנִי רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת אוֹתָךְ בַּיָּדַיִים

 

נָלוּן בְגוּמַת הַיָּרֵחַ

מַיִם נִשְׁתֶה מִן הָעַיִן

וְכָל הַלֵּילוֹת נְתַקֵּן בְּגוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם

מַהוּ אוֹפֶק בֵּין נֶפֶשׁ לְנֶפֶשׁ

לְאָן עוֹד אֶפְשָׁר לַגַעָת

 

כַּמָּה דָּם נְשַׁלֵּם תְּמוּרַת נֶחָמָה מָה

נִשְׁאר בָּנוּ נָעֳמִי מִי

תִּקְבֹּר אֶת מִי

עַמֵּךְ עַמִּי וּבָךְ הֶאֱמַנְתִּי

לֹא אֶכְפֹּר

 

מִמָּקוֹם עַד מָקוֹם נַעֲבֹר

וְכָל מָקוֹם בּוֹ נִהְיֶה יִהְיֶה

יְרוּשָׁלַיִם

 

 

 

בעז יניב

 

קישוט

הַפְסֵק לִהְיוֹת עָצוּר

וְהִתְמַסֵּר לָרוּחַ

הֲרֵי זֶה שָׁבוּעוֹת

אוֹר הַיּוֹם בַּחוּץ אֵינוֹ חָדֶל

מִמָּה אַתָּה מֻטְרָד?

הֲרֵי אַתָּה חָפְשִׁי לָלֶכֶת כִּרְצוֹנְךָ,

אֵין אִישׁ אוֹ תְּרִיס עוֹמֵד בְּדַרְכְּךָ.

בְּטַח בְּחַלּוֹנְךָ וְגַם בָּרוּחַ,

וּבְכָל זֹאת, בְּגוּף שְׁלִישִׁי לִכְתֹּב אֶת עַצְמְךָ

בְּאֶמְצַע לַיְלָה לְלֹא שֵׁנָה,

לִכְתֹּב כָּךְ עַל הָרוּחַ?

וְעוֹד לִפְתֹּחַ בַּמִּלָּה "עָצוּר"

כְּשֶׁכּוֹס הַקָּפֶה שֶׁלְּךָ עוֹדָהּ חַמָּה

וּבְמֶרְחָק קָטָן מִנְּסִיעָה

קוֹטְפִים עַכְשָׁו אָדָם מִמִּטָּתוֹ כְּמוֹ פֶּרַח

וְקוֹשְׁרִים לִשְׂעָרְךָ.

 

 

 

ענת זכריה

 

ילדים, ילדים

וְאִם יבוֹאוּ אֶבְלַע אוֹתָם

אַכֶּה אוֹתָם כְּמוֹ אָב

גָּדוֹל וְנוֹרָא

אֲפַנֵּק אוֹתָם כְּמוֹ גּוּרִים קְטַנִים

חַיּוֹת מַחְמָד,

וְאַגִּיד אֵיזֶה פֶּלֶא

נָטַלְתי לְעַצְמִי וְגַם,

כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲני טוֹבָה.

 

אֶלְמַד לְהעֲבִיר אֶת עֶשֶׂר הָאֶצְבָּעוֹת

עַל גַּבָּם

לְהַדֵּק הֵיטֵב אֶת הַפֶּה לָרַקָּה

וְאַנִּיח לָהֶם לִבְגֹּד בִּי.

לֹא יִהְיוּ לִי תָּכְנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִילָם:

לְהָרִים כַּפִּית בַּיָּד הַנְּכוֹנָה

לָלֶכֶת זָקוּף

לְנַפְנֵף לְשָׁלוֹם.

 

אֶעֱמֹד עַל הַמִּשְׁמָר

כִּי הַזֶּרַע וְהַדָּם יִהְיוּ שָׁם

כִּי אָדָם רוֹצֶה הַבַּיְתָה

כִּי אֵין שׁוּם מִלָּה בְּהִירָה בֶּאֱמֶת

כִּי מָה

עֲדַיִן אֶרְצֶה הַכֹּל.

הֵם יְּגַדְּלוּ

צוּקִים שְׁחוֹרִים,

תַּחַת אִפּוּק גָּדוֹל

מַצִּיבִים עוֹרְבִים לְאֹרֶךְ הַסְּבַךְ-

לַהֲקַת שָׂדֶה.

מְהַדְּקִים וְכוֹבְשִׁים אֶת הַקּוֹצִים

מַדְלִיקִים, לא מַנִּיחִים לְאִישׁ

לְהַבִּיט לְתוֹכָם, נִמְשָׁחִים לְאָדָם.

 

אַנִּיחַ בִּשְׂעָרָם אַצּוֹת

דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ תַּחַת לְשׁוֹנָם

וּבְכִיסֵיהֶם מַיִם.

אֶרְאֶה אֵיךְ הֵם פּוֹסְעִים

בְּגַרְבַּיִם קְצָרִים בְּעִקְּבוֹת כֻּלָּם

נוֹפְלִים בִּידֵי זְאֵבֵי עֶרֶב

וּמְיַלְּלִים בְּאוֹתוֹ קוֹל

וְאֶסְגֹּר מֵאֲחוֹרַי

אֶת דֶּלֶת הַזְּכוּכִית.

 

בְּהוֹלֵךְ וּמַשְׁחִיר הַתִּקְוָה

הִיא נִצְנוּץ שֶׁל כְּלוּם

צָרִיךְ רַק לְהַאֲמִין לַקּוֹל הָרִאשׁוֹן

אִמָּא.

 

 

כתב העת - דקה - באתר של אינדיבוק