גג - כתב עת לספרות של איגוד כללי של
סופרים בישראל - חורף 2012, גיליון 27

גיליון מספר 27 מוקדש לשירת שנות האלפיים בשירה העברית ומאגד בתוכו 32 משוררים ומשוררות.
מתוך "דבר העורך" ד"ר חיים נגיד :
"מדי עשרים או שלושים שנה נולדת משמרת חדשה בשירה העברית, ומדי עשור או שניים לאחר שהופיעה, נולד הצורך באנתולוגיה שתכנס תחת קורת גג אחת מבחר יצירות שלה. זו גם מטרתה של חוברת גג החדשה. וייאמר מייד, אין כאן יומרה להציג תמונת רוחב של כל שירת שנות האלפיים, כי צרה היריעה מהכיל".

 

* דנה לובינסקי – כמה רציתי לשבת עם הדיו
* ליאור מימון – מאניה דיפרסיה קטעים 1-3
* אורלי עסיס – אתם שואלים
* שלומי חסקי – שאגת הדרקון
* יוסף יצחק - הילד המת עם הציפור על הכתף

 

========================

 דנה לובינסקי

 

 כמה רציתי לשבת עם הדיו

כַּמָּה רָצִיתִי לָשֶׁבֶת עִם הַדְּיוֹ/

לַעֲבֹר מִילָלָה לַאֲנָחָה/ מֵאֲנָחָה לִילָלָה/

לָעוּט אֶל הָאוֹר/ בְּלִי לִזְכֹּר/ אֵיךְ הָרַגְלִים הַיָּפוֹת שֶׁלָּךְ רִחֲפוּ אָז/ כְּשֶׁבָּכִינוּ אֶת הַחוּשִׁים/ /

כַּמָּה רָצִיתִי שֶׁתִּשְׁאֲלִי אוֹתִי שׁוּב/

אֵיפֹה הַמִּלִּים?/ אֵיפֹה הַמִּלִּים? / בֶּאֱמֶת / בֶּאֱמֶת אֵיפֹה הַמִּלִּים?/ /

לָשֶׁבֶת עִם הַדְּיוֹ וְלוֹמַר לָךְ/ הַמִּלִּים מֵאֲחוֹרֵי הַפַּחַד/ הַמִּלִּים מֵאֲחוֹרֵי מְשֻׁלְּשֵׁי הַפַּחַד / הַמִּלִּים

בְּתוֹךְ מַעְגְּלֵי הַמַּעְגָּלִים//

הַמִּלִּים / הַמִּלִּים / הוֹ הַמִּלִּים /

צַחוֹת כְּמוֹ לָשׁוֹן כְּשֶׁהֵן לֹא נֶאֱמָרוֹת/ אֲדַמְדַּמּוֹת כְּמוֹ עִתּוֹן/ כְּשֶׁמְּפַשְּׂקִים לָהֶן אֶת הַזֶּרֶם/ /

כַּמָּה/

לָשֶׁבֶת עִם הַדְּיוֹ וּלְלַקֵּק לָךְ אֶת הַכְּתָב כְּמוֹ לְגוּרָה שֶׁל אֲנָשִׁים/

לְהִפָּטֵר אַחַת וּלְתָמִיד מִמְּגִלּוֹת הַנְּבִיאִים/

רָצִיתִי/ רָצִיתִי מְאֹד/

וְשֶׁאַתְּ תִּהְיִי שׁוּב מֻרְכֶּכֶת, עֲנֻגָּה , מְקֹרֶסֶת, עֲטוּפָה בְּפַרווֹת הָאַהֲבָה/

וְהַמַּיִם יְלַטְּפוּ לָךְ אֶת כָּל מַחְשְׁבוֹת הָאֶבֶן/

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב יְחֵפוֹת רַגְלַיִם, מְפֻיָּסוֹת/

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב מְפֻיָּסוֹת, יְחֵפוֹת, חֲגִיגִיּוֹת מֵרֹב פַּשְׁטוּת/

כְּשֶׁנֵּשֵׁב לְמַרְגְּלוֹת עַצְמֵנוּ/ נְחַיֵּךְ בָּעֵינַיִם/ וְנַחְשֹׁב בִּדְמָמָה/

הַמִּלִּים / הַמִּלִּים / זְוָעָה הַמִּלִּים /

אֵיךְ רוֹבֵץ עָלֵינוּ הָרִבּוּי הַזֶּה/

וּבְכָל זֹאת כַּמָּה/

לִתְלֹשׁ אַחַת יָפָה/

מֵאֲחוֹרֵי הֶעָגִיל שֶׁלָּךְ/ בְּצִדּוֹ שֶׁל הַתְּנוּךְ/ בַּנְּקֻדָּה הָרַכָּה/

אַחַת שֶׁמַּכִּירָה בִּמְדֻיָּק אֶת הָרֶגַע הַזֶּה בּוֹ הַקּוֹל נֶהְפָּךְ לִתְנוּעָה/

אַחַת תְּמִימָה שֶׁיְּכוֹלָה לִרְאוֹת בְּלִי בְּעָיָה/

אֶת הַצִּפּוֹרִים רוֹעֲדוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקִּירוֹת/

אֶת פִּתְחֵי הַגּוּף שֶׁל הַשָּׂפָה/

אַחַת שֶׁיְּכוֹלָה לְצַיֵּר אוֹתָן לְעַצְמָהּ/

וְלוֹמַר כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עִם הַדְּיוֹ / לְצַד הַדְּיוֹ / אוֹ בְּתוֹכוֹ:

אֵיךְ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה/ אֲנִי מִתְאָרֶכֶת/ אֵיךְ בִּלְשׁוֹן זָכַר/ אֲנִי מִתְקַצֵּר

וְאֵיךְ כֻּלָּנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ כָּלִיל.

 

 

 

ליאור מימון

 

מתוך מאניה דיפרסיה

1.

אַרְבַּע מֵאוֹת מִילִיגְרָם טֶגֶרְטוֹל כָּל לַיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה וְאַרְבָּעָה מִילִיגְרָם פַּרְפֶנָאן בַּבֹּקֶר כְּשֶׁאֲנִי קָם וּלְהַקְפִּיץ, וְאֶבֶן לְפִי הַצֹּרֶךְ כְּשֶׁהֶתְקֵף חֲרָדָה מִזְדַּחֵל לִי מֵהַזֵּעָה שֶׁבַּגַּב לָאַזְעָקוֹת שֶׁבַּמֹּחַ. שִׁגְרָה. שִׁגְרָה שֶׁנִּגְמְרָה בְּקַרְטָחָנָה כִּי שׁוּב הִפְסַקְתִּי כַּדּוּרִים. כִּי כָּכָה זֶה תָּמִיד וְזֶה הַמַּכְתּוּבּ, הַגּוֹרָל, הַדֶּטֶרְמִינִיזְם הַדָּפוּק הַזֶּה שֶׁמּוֹצִיא אוֹתִי שׁוּב וְשׁוּב מִדַּעְתִּי. אֲנִי הֲרֵי בְּמֵיטָבִי מִחוּץ לְדַעְתִּי.

 

2.

מַפְסִיק כַּדּוּרִים

מַמְשִׁיךְ סַמִּים

מַתְכּוֹן שִׁגָּעוֹן

 

3.

קַרְטָחָנָה זֶה דְּקָלִים וְחוֹפִים סְטַיְל מִיאָמִי VS חֲדֵרָה. אֲבָל אֶת מִי זֶה מְעַנְיֵן? הַמֹּחַ שֶׁלִּי מִתְנַקֶּה מִתְּרוּפוֹת וְאָז הַכֹּל מַתְחִיל וְנִגְמָר בַּזּוֹנוֹת שֶׁל הָעִיר הַזֹּאת וּמַתְחִיל וְנִגְמַר שׁוּב בַּסַּמִּים שֶׁל הַמְּדִינָה הַזֹּאת וּבַיָּמִים שֶׁנִּשְׁפָּכִים לִי אֶחָד לְתוֹךְ הַשֵּׁנִי. וּבַלַּיְלָה יֵשׁ לִי קוֹק בָּאַף וְכּוּס בַּפֶּה. כּוּס שֶׁל זוֹנָה בַּפֶּה. וְאַחֲרֵי יוֹמַיִם כְּשֶׁאֲנִי מַתְחִיל לִקְלֹט אֶת הַקֶּצֶּב שֶׁל הָעִיר הַזֹּאת אָז גַּם בַּיּוֹם אֲנִי דּוֹחֵף לַתַּחַת שֶׁל זוֹנָה שֶׁהֵבֵאתִי מֵהַחוֹף אוֹ שְׁתַּיִם. כִּי כֻּלָּן שָׁם. אֲנִי מְשַׁלֵּם לַמּוֹכֶרֶת בַּסּוֹפֵר עַל הַיּוֹגוּרְט וּמַרְגִּישׁ שֶׁגַּם הִיא. וְכֻלָּן לִמְכִירָה וְהַכֹּל חָפְשִׁי וּמִתְגַּלְגֵּל וְהַסַּמִּים מְפַמְפְּמִים לִי אֶת הַמֹּחַ וְאֶת הָאֶגוֹ וַאֲנִי מַקְפִּיץ וִיאָגְרוֹת כְּדֵי לְהִסְתַּדֵּר וּמִתְאַהֵב בְּכֻלָּן בִּגְלַל הMD וְכִמְעַט דּוֹקֵר אֶת יָאִיר בִּגְלַל הַקּוֹק וְאוֹכֵל סְרָטִים עַל אֵיְדְּס וְהֶרְיוֹן וְחוֹלֵם עַל בַּיִת בקַרְטָחָנָה וְשֶׁמֶשׁ. וַאֲנִי לֹא יָשֵׁן וְנִהְיָה הָאִישׁ מֵאֶתְמוֹל וְהָאִישׁ מִשִּׁלְשֹׁם, וְהֵן יוֹצְאוֹת וְנִכְנָסוֹת מֵהַדִּירָה לוֹבְשׁוֹת אֶת הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלִּי מְעַשְּׁנוֹת אֶת הַסַּמִּים שֶׁלִּי צוֹחֲקוֹת עַל הַחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁלָּהֶן. וַאֲנִי שׁוֹתֶה מִיץ תַּפּוּזִים מִטַּנְקֵר שֶׁל חָמֵשׁ לִיטֶר וּמַשְׁפְּרִיץ בְּרִיאוּת מֵהַנְּשָׁמָה הַמְּתֻקָּה שֶׁלִּי בַּגּוּף הַמֻּשְׁחָת שֶׁלִּי שֶׁתַּחַת הַמֹּחַ המֻטְרָף שֶׁלִּי מְאַבֵּד שְׁלִיטָה וּתְחוּשַׁת זְמַן, וַאֲנִי נִהְיָה צָעִיר וּמַרְגִּישׁ שֶׁרָק סְטָאר זֶה סְמַרְטוּט לְיָדִי וְהָעֵינַיִם שֶׁלִּי קְרוּעוֹת כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֵק "יוֹ קְיֵירוֹ מָאס, יוֹ קְיֵירוֹ מָאס ".

 

 

 

אורלי עסיס

 

*

אַתֶּם שׁוֹאֲלִים

מָה אֶעֱשֶֹה עִם לִמּוּדֵי הַסִּפְרוּת

וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת

מַה תַּעֲשׂוּ אַתֶּם

כְּשֶׁאֶלִיס מוֹנְרוֹ תֵּצֵא מִבֵּין הַדַּפִּים

וְתִדְפֹּק בְּדַלְתְּכֶם

וּתְנַסּוּ לִמְכֹּר לָהּ בִּטּוּחַ

אוֹ תִּשְׁלְפוּ אֶת דּוּחוֹת הַמַּס הַשְּׁנָתִיִּים

אוֹ תֹּאמְרוּ "לֹא, תּוֹדָה, כְּבָר תָּרַמְנוּ בָּעֲבוֹדָה"

וְתִטְרְקוּ אֶת הַדֶּלֶת בְּפָנֶיהָ

 

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

מַה תַּעֲשֹוּ אַתֶּם אָז

 

 

 

שלומי חסקי

 

שאגת הדרקון

בְּאֶחָד מִיְמֵי הָרֶבַע הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הָאֶלֶף

שֶׁעָבַר, הוֹפִיעַ אֶצְלֵנוּ בְּרוּס־לִי – הָאִישׁ, הַזַּעַם

וְהָאֶגְרוֹפִים. עַל כִּסְאוֹת עֵץ מִתְקַפְּלִים וִישָׁנִים הִתְיַשְּׁבוּ נִכְבְּדֵי הַשְּׁכוּנָה

לְדוֹרוֹתֵיהֶם, חֲתִימַת שָׂפָם דַּקִּיקָה לְשִׂפְתוֹתֵיהֶם

שֶׁפָּלְטוּ בְּקֶצֶב־אֵשׁ מַטְּחֵי עָשָׁן סָמִיךְ בְּשִׁלּוּב גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ מֵהַקַּיִץ הָאַחֲרוֹן. כְּשֶׁעָלְתָה הָעֲלָטָה עַל הָאוּלָם לֹא הֵעֵזּוּ הָעֵינַיִם אֲפִלּוּ לַחְשֹׁב מִלָּרֶדֶת מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי מִשְׂחֲקֵי הַמָּוֶת.

בַּהַפְסָקָה הָיוּ הַנִּכְבָּדִים מְשַׁנְּנִים אֶת מַבּוּל תְּנוּעוֹתָיו שֶׁל מְלֻכְסַן הָעֵינַיִם,

פּוֹלְטִים בְּלִיל שְׁאָגוֹת דְּרָקוֹנִיּוֹת בִּשְׂפָתוֹ,

וּמוּכָנִים לְהִשָּׁבַע שֶׁשַּׁנְחַאי נִמְצֵאת מֵעֵבֶר לְיַם רַכְּבוֹת הַשְּׁכוּנָה.

 

 

 

יצחק יוסף

 

הילד המת עם הציפור על הכתף

הַיֶּלֶד הַמֵּת עִם הַצִּפּוֹר עַל הַכָּתֵף.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן חִכִּינוּ לוֹ.

מָתַי יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ בְּשִׁירִים וּמִזְמוֹרִים.

מָתַי יָבוֹא הַקֵּץ. קֵץ הַפְּלָאוֹת.

הַיֶּלֶד עִם הַצִּפּוֹר עַל הַכָּתֵף.

רֹב מַרְפֵּא הוּא יָבִיא לָנוּ.

אָנוּ הַשֵּׁם שֶׁל הַזְּמַן.

אָנוּ בַּעֲלֵי הַזְּמַן.

אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בְּעַל־זְמַן.

לִפְעָמִים מַפְסִיקִים לִסְפֹּר זְמַן

וְסוֹפְרִים יוֹנִים.

הַיֶּלֶד הַמֵּת עִם הַצִּפּוֹר עַל הַכָּתֵף.

מָתַי יָבוֹא יוֹמוֹ בָּאוֹר.

מָתַי יַעֲשֶׂה עִמָּנוּ הָאֵל אֶת חַסְדּוֹ הַטּוֹב,

הָאֵינְסוֹפִי.

כָּל יוֹם זוֹרֵם לְיוֹם חָדָשׁ וְהָאוֹר

מֵבִיא עִמּוֹ סִפּוּרִים חֲדָשִׁים עַל

חֲגִיגוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד עִם

הַצִּפּוֹר עַל הַכָּתֵף.

 

יצחק יוסף הוא שם העט של יצחק (צחי) רייך, משורר וצייר מחונן, שפרסם משיריו בגג מאז גיליונו הראשון של כתב עת זה. בראשית חודש אוגוסט השנה שם צחי קץ לחייו. חודשים אחדים לפני כן שלח לנו את שיריו המקובצים, אותם התכוון לפרסם בספר. ספר זה אכן יופיע בהוצאת ספרא בחודשים הראשונים של שנת 2013.