המוטיבציה הראשונית להקמת "הו!" ב–2005 היתה רצון להשיב את מעמדה של האוּמנות כבסיס איתן לַיצירה ולשים דגש על שליטתו של המשורר בכֵליה הטכניים של אמנותו, וצורך בהעמדת דור חדש של משוררים ושל סופרים שהרדיפה אחר הרייטינג הספרותי ורשימות רבי המכר היא מהם והלאה.

גליון מספר 8 בעריכת דורי מנור, מאופיין בשילוב של יוצרים צעירים ומובילים לצד תרגומי שירה מספרות העולם בשפות שונות. הגיליון הנוכחי חונך גם מדור פרוזה חדש ומבליט יוצרים בשנות העשרה שלהם אשר חוזרים לחרוז ולמשקל בשירתם.

 

 

 

כתב העת "הו!" בויקיפדיה

 

=============== 

 

 

יעקב ביטון

 

הלֶחם יש לו נוצות עכשיוצילום: ניר שאנני

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׂבֵעָה הַהִיא

בְּכָל חֶדֶר וְהִרְהוּר — מְזָוֶה

בַּמִּטְבָּח עַצְמוֹ שִׁמְמַת הַלֵּב צִיַּת הַבָּשָׂר

(בַּחוּץ רֶנֶסַנְס חֻלְדּוֹת זְהַב הַמַּרְזְבִים)

וּנְחִירֵי הַפָּרִיץ הֵגִיחוּ לַחִים מֵהַטְּרַקְלִין

הֲלוּמֵי בַּרְתּוֹלִין

עַד כָּאן רִשּׁוּמֵי הַנֶּפֶשׁ

 

בַּחוּץ אוֹתָהּ רוֹמַנְטִיקָה קְלוּיָה:

אַסְדָּה שֶׁל דָּם

נְהַר עֶרְוָה מְפַכֶּה

גְּעִיַּת הַכִּנּוֹר

וְתָמִיד לְשׁוֹנוֹת הַצְּלִיחָה

 

לִהוּק הַסְּתָם בָּרְחוֹבוֹת

וְדִמְדּוּמֵי אֶשְׁתָּקַד הַחִוְּרִים נְסוּכִים עַל דֹּק צַוַּאר הַשָּׁעָה

בְּלַהַט הַשֶּׁמֶן הַשָּׁדוּד זִכְרוֹנוֹתֶיךָ

תָּמִיד הַקָּרְבָּן מְסַפֵּר עַל הַבְּרֵאשִׁית בְּנֶאֱמָנוּת אֵינְקֵץ

זוֹ צְלִילוּת הַצַּעַר

עַכְשָׁו הָאַנְקוֹל זוֹרֵחַ בְּשָׁמֵינוּ

וְעָלָיו מַהְבִּילָה לְשׁוֹן הַקֶּרַח

בֶּהֱמַת יָמִים פְּסוּקָה

גְּרוֹנָהּ נִפְעַר אֶל הַשָּׁמַיִם הַמְּלַוִּים מֵאָז שַׁחַר הַדְּבָרִים אֶת הַמּוֹנִים

בְּמוֹץ הַמִּנְיָן הַשָּׁפוּךְ.

 

*

סַיָּס זָקֵן הָיִיתִי

הַדְּרָכִים כֻּלָּן נִשְׁתַּנּוּ מִכְּבָר —

כָּךְ לִבִּי!

 

חֲלוֹמִי הוּא הַמַּפְרִישׁ פַּרְסָה

אֵין זֵכֶר לְזֶבַח הָעֵרוּת

וְרַעֲמַת כְּתָבַי — מִסְפּוֹא!

 

נִשְׁאֲרָה לִי אַהֲבַת הַבְּרוּאִים

כַּמָּה הִיא קָשָׁה

 

*

הַכּוֹבַע רֵיק

אֵיפֹה הָר ֹאשׁ מִתְאַבֵּךְ עַכְשָׁו?

אֵיזֶה דֶּשֶׁן פִּלְאִי נִפְקָח מִמֶּנּוּ וְגוֹהֵר בַּחוֹלוֹת,

מַפְצִיעַ אֶל פְּרִי אַחֵר?

הָאָב אֵינֶנּוּ

הַסָּב נִכְחַד

מָה שֶׁחָתוּם בַּזְּמַן דִּינוֹ מוּמָר לָנֶצַח

וְצִפִּיַּת הָאֶבְיוֹנִים לְרָקִיעַ חָדָשׁ

גֶּשֶׁם הַתְּבוּאָה לַגְּרוֹנוֹת

זֶה אוֹתוֹ מָצוֹר נוֹשָׁן —

הַחֲלוֹם.

 

 

ברטולט ברכט

תירגם לפי הלחן של קורט וייל: דורי פרנס

 

הבלדה על מֵקי סכין

וְכָרִישׁ, יֵשׁ לוֹ שִׁנַּיִם,

זֶה בּוֹלֵט וְאֵין לִטְעוֹת,

וּלְמֵקִי יֵשׁ סַכִּין, רַק

זֶה סַכִּין שֶׁאֵין לִרְאוֹת.

 

כְּשֶׁכָּרִישׁ עָט עַל הַטֶּרֶף

הוּא נִשְׁטָף דַּם אַרְגָּמָן.

מֵקִי יֵשׁ לוֹ זוּג כְּפָפוֹת, אָז

אֵין לַפֶּשַׁע אַף סִימָן.

 

בַּיְּרֹקֶת שֶׁל הַתֶּמְזָה

אִישׁ נָפַל, אַחֵר טָבַע.

זֶה לֹא וִירוּס אוֹ כּוֹלֵרָה,

זֶה רַק מֵקִי בַּסְּבִיבָה.

 

בְּיוֹם אָלֶ"ף, בְּאוֹר בֹּקֶר,דורי פרנס

נָח לוֹ גֶּבֶר, לֹא נוֹשֵׁם.

אִישׁ חוֹלֵף שָׁם בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר —

מֵק סַכִּין שְׁמוֹ. אֵיזֶה שֵׁם!

מְחַפְּשִׂים עוֹד אֶת שְׁמוּל מָאיֶר

וְעוֹד כַּמָּה לְפָחוֹת.

כָּל הַכֶּסֶף אֵצֶל מֵקִי

אֲבָל אֵין שׁוּם הוֹכָחוֹת.

 

וּמָצְאוּ אֶת גֵ'נִי טָאוּלֶר,

עִם סַכִּין בֵּין שָׁד לְשָׁד

בָּרָצִיף עוֹבֵר לוֹ מֵקִי,

בְּלִי שׁוּם כֶּתֶם אוֹ חֲשָׁד.

 

מָה קָרָה לְאַלְפוֹנְס גְלִיטֶה

זֶה עוֹד פֶּשַׁע דֵּי עָלוּם.

מִי יַחְשֹׂף אֶת זֶה אֵי פַּעַם?

מֵקִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם.

 

כְּשֶׁפָּרְצָה שָׁם אֵשׁ בַּסּוֹהוֹ

נִשְׂרְפוּ זָקֵן וָטַף.

בַּקָּהָל עָמַד גַּם מֵקִי,

סְתָם צוֹפֶה וְלֹא שֻׁתָּף.

 

הַקְּטִינָה הָאַלְמָנָה שֶׁ

לֹּא נַסְגִּיר אֶת זֶהוּתָהּ,

מִתְעוֹרֶרֶת, נֶאֱנֶסֶת —

מֵק, זֶה בֶּטַח לֹא אַתָּה...

 

 

שחר–מריו מרדכי

אומֵר עכשיו: ים. ולא יכול להכילו

 

מרכבת שמש

וְהָיִיתִי עוֹמֵד מֵעֵבֶר אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם,

וְהָעוֹלָם מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר.

וְהַלֵּב מִסְתַּחְרֵר בֶּחָזֶה וּמִסְתַּחְרֵר;

וְהָיִיתִי עוֹמֵד מֵעֵבֶר אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם

 

וְהָעוֹלָם מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר.

וְהָיִיתִי זָקוּק נוֹאָשׁוֹת

לְדַבֵּר עַל רְגָשׁוֹת

וְהָעוֹלָם מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר,

 

וְהַלֵּב מִסְתַּחְרֵר בֶּחָזֶה וּמִסְתַּחְרֵר.

פֶּתַע: סַעַר שָׁלֵו וּתְשׁוּקָה שְׂבֵעַת–רָעָב;

בְּמֶרְכֶּבֶת שֶׁמֶשׁ בָּאָה אַהֲבַת–זָהָב.

וְהַלֵּב מִסְתַּחְרֵר בֶּחָזֶה וּמִסְתַּחְרֵר.

 

 

שפה

אֲנִי נִצּוֹד בְּמַלְכֹּדֶת הַשָּׂפָה

בֵּין עָצְמַת הָרֶגֶשׁ לְלָשׁוֹן רָפָה

אֲנִי מֵקִיץ וְנָע וָנָד וְהוֹלֵךְ לִישֹׁן

בִּמְצוֹר הַגּוּף, עִם כֶּשֶׁל הַלָּשׁוֹן.

 

אֲנִי אוֹמֵר עַכְשָׁו: יָם. וְלֹא יָכוֹל לְהָכִילוֹ.

אֲנִי אוֹמֵר: רָקִיעַ. וְאֵי צְבָאוֹ וְכָל חֵילוֹ?

הוֹ, לֹא, לֹא, לֹא. הִתְכַּוַּנְתִּי לִדְבַר–מָה שׁוֹנֶה.

אֲבָל חוֹזֵר עַל הַמִּלִּים. כְּמוֹ עַכְשָׁו מַמָּשׁ. הִנֵּה:

 

אֲנִי נִצּוֹד בְּמַלְכֹּדֶת הַשָּׂפָה

בֵּין עֹצֶם הָרֶגֶשׁ לַלָּשׁוֹן הָרָפָה

שׁוּב מֵקִיץ וְנָע וָנָד וְהוֹלֵךְ לִישֹׁן

בִּמְצוֹר הַגּוּף, עִם כֶּסֶל הַלָּשׁוֹן.

 

אֲבָל אֶתְדַּפֵּק עַל דַּלְתְּךָ עֵר וּבִתְנוּמָה

עַד שֶׁתִּפְתַּח לִי. פְּתַח לִי, פְּתַח.

גַּם בְּלִי מִלִּים אַתָּה תִּשְׁמַע

אֶת הַ–תַּח! תַּח! תַּח!

אֲנִי כָּאן וְלֹא אֵלֵךְ עַד שֶׁתִּפָּקַח

עַד שֶׁתְּבָרֵךְ, וּשְׂפָתַי תִּפְתַּח.

 

גַּם אִם פָּנַי מְסֻלָּעִים,

וְעֵינַי נָהָר גּוֹבֵר

כְּעֵמֶק רְפָאִים אוֹ עֵמֶק הַבָּכָא;

אִם קוֹלִי אֶנְקַת גְּבָהִים —

מְחַשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר —

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וּבָאָה רְוָחָה.

כִּי אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בֵּינִי לְבֵינְךָ:

 

יֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל שְׁתִיקָה.

יֵשׁ מִכְשׁוֹל — הוּא נָתִיב.

יֵשׁ רָעָב שֶׁלֹּא נִתָּן לְהַשְׂבִּיעַ,

יֵשׁ תְּשׁוּקָה שֶׁלֹּא נִתָּן לְהַרְעִיב.

יֵשׁ הִתְנַצְּחוּת (הוֹאִיל וְהֻסְכַּם).

יֵשׁ רַעַד בַּלֵּב; מְתַקְתֵּק, לֹא מַרְפֶּה.

יֵשׁ עֲנָנִים שֶׁעוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם

לְחֹרֶף סוֹעֵר. יֵשׁ אָבִיב. יֵשׁ מַרְפֵּא.

יֵשׁ שׁוֹמֵר דַּרְכִּי בֵּין הַהוֹלְכִים וְהַשָּׁבִים;

נָתִיב מוּאָר וְחַי בֵּין קַו הַיָּם לַכּוֹכָבִים.

 

 

קמפו די–פיורי

בְּרוֹמָא, בְּקַמְפּוֹ דִי פִיּוֹרִי

יוֹרֵד עֶרֶב עָצֵל בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים.

זֶהוּ עֶרֶב רָגִיל. לֹא עֶרֶב הִיסְטוֹרִי.

בְּלֵב הַכִּכָּר זוּג תַּיָּרִים.

עַל אַף שֶׁאוֹחֶזֶת אֵשׁ בְּגוּפָם

כְּשֶׁקָּרֵב קְצֵה חָטְמָהּ אֵלָיו, לַשָּׂפָם;

דַּוְקָא לַהַט פָּנָס שֶׁמִּמּוּל מִתְמַעֵט,

כְּלוֹמַר: מֵהַזָּוִית שֶׁבָּהּ אֲנִי מְתַצְפֵּת/מְפַיֵּט.

 

זֶהוּ יֹפִי שֶׁיֵּשׁ לְמַסְגֵּר בִּגְלוּיָה;

שְׂפָתַיִם אֶל יַיִן אוֹ כּוֹס קַפּוּצִ'ינוֹ.

גַּן–עֵדֶן כָּזֶה — מִי יִזְכֹּר שֶׁהָיָה

גֵּיהִנּוֹם פְּרָטִי לְג'וֹרְדָנוֹ בְּרוּנוֹ

(אַסְטְרוֹנוֹם שֶׁהָעֳלָה בָּאֵשׁ בְּשֶׁל תֵּאוֹרְיָה,

שֶׁהַכְּנֵסִיָּה לֹא רָאֲתָה בְּעַיִן יָפָה).

בַּלְיָנִים לֹא נוֹתְנִים דַּעֲתָם לַהִיסְטוֹרְיָה,

רַק פִּסְלוֹ — כְּמוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט לַשְּׂרֵפָה.

(כְּלוֹמַר: לְקָהָל מוּסָת סְבִיב מַדְּעָן עָקוּד;

אֵין זֵכֶר לַשְּׂרֵפָה שֶׁל סִפְרֵי הַתַּלְמוּד.)

 

צֶ'סְלָב מִילוֹשׁ נִזְכַּר בּוֹ פַּעַם בְּוַרְשָׁה

כְּשֶׁהֻצְּתוּ בָּתֵּי הַגֶּטוֹ; וְהָמוֹן שֶׁעָבַר שָׁם

לָהַב עִם בּוֹא הָאָבִיב בַּמֶּטְרוֹפּוֹלִין. וְהִנֵּה

אֲנִי — שָׁב מִשְּׁהוּת טְעוּנָה בְּבֶּרְלִין:

מִשְׂתָּרֵעַ עָצֵל בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים

כָּאן, בְּרוֹמָא, בְּקַמְפּוֹ דִי פִיּוֹרִי.

לְעֵבֶר ג'וֹרְדָנוֹ אֲנָשִׁים נוֹהֲרִים.

זֶה עֶרֶב רָגִיל. לֹא עֶרֶב הִיסְטוֹרִי.

 

 

שמעון בוזגלו

 

ארבע העונות

 

סתיו

כָּל הֶעָלִים נָשְׁרוּ מִן הָעֵץ,

וְעַכְשָׁו הוּא מַבִּיט בִּי בְּלִי תַּחְתּוֹנִים.

אֵלִיָּהוּ, מָה אוֹמֵר הַמַּבָּט הַזֶּה?

 

חורף

 

כָּל הַיּוֹם, מְאֻשָּׁר כְּמוֹ אַחֲרֵי הִתְעַמְּלוּת,

נוֹתֵן הָעֵץ אֶת גּוּפוֹ לַמָּטָר,

נוֹתֵן אֶת גּוּפוֹ וְשָׁר.

שׁוֹמְעִים?

 

אביב

 

וְאַחֲרֵי מִקְלַחַת קָרָה וּמְרַעֲנֶנֶת כָּזֹאת,

אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִלְבֹּש תַּ'בְּגָדִים הֲכִי יָפִים בָּעוֹלָם

וּלְהִתְבַּשֵּׂם בַּבְּשָׂמִים הֲכִי מְשַׁבְּשֵׁי חוּשִׁים בָּעוֹלָם

וְלִכְבֹּש — בַּעֲמִידָה — אֶת כָּל הָעוֹלָם?

 

קיץ

 

לֹא לָזוּז מִמְּקוֹמְךָ וְלִרְאוֹת אֶת הַכֹּל.

אָצִים, רָצִים, מְזִיעִים,

מִתְבַּשְּׁלִים בְּזֵעָתֵנוּ,

וְאַתָּה עוֹמֵד לְךָ עִם הַקְּרִירוּת הַמּוּצֶלֶת שֶׁלְּךָ

וּמַבִּיט בָּנוּ,

מַבִּיט כְּמוֹ עַל רוּחַ.

 

 

לי ממן

אַת עקשנית חוּמה

 

גב האחרונה

אָסוּר לְהַשְׁאִיר אוֹתִי דַּקָּה לְבַד.

דַּקָּה

אֲנִי עֲלוּלָה לְהִשָּׁמֵט מִבֵּין פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתַי

לְהִפָּלֵט מִבֵּין הַמֵּיתָרִים כְּמוֹ צְרִימָה שֶׁל נֵבֶל

הֵדַי נִתָּזִים עַל הַקִּירוֹת.

 

וּבֶטַח שֶׁלֹּא שְׁעָתַיִם

וּבֶטַח שֶׁלֹּא יוֹמַיִם.

כְּכָל שֶׁעוֹלֶה מִשְׁקָלָן שֶׁל יְחִידוֹת הַזְּמַן

הָרְוָחִים בֵּינֵיהֶן נַעֲשִׂים כְּבֵדִים

וְלֹא נִתָּן לְהַפְרִיד עוֹד

כְּשֶׁהֵן יְצוּקוֹת זוֹ אֶל זוֹ גַּב אֶל גַּב

פָּנִים אֶל פָּנִים

דֶּבֶק, גֶּבֶס, בְּדִיל.

 

אִם שָׁנִים תַּעֲבֹרְנָה כָּךְ

תִּשְׁקַע בִּי הַכְּבֵדוּת

וְאֶהְיֶה כֻּלִּי לְלֹא נְשֹׂא

גַּם הַחֵמָה הַשְּׁפוּכָה תַּהֲפֹךְ מוּצָק

לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם

שֶׁאוֹתָן אֶגְר ֹר בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים

לְהִצָּמֵד לְגַב הָאַחֲרוֹנָה.

 

 

לאחותי

כָּחֹל הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לָךְ

לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ אֶת מָה שֶׁהַחוּם הֶעָצוּב שֶׁל עֵינַיִךְ

לְעוֹלָם לֹא יַרְשֶׁה.

אֲבָל אַתְּ עַקְשָׁנִית חוּמָה.

כְּבָר הָיִיתִי דֵּי גְּדוֹלָה, אַתְּ יוֹדַעַת

כְּשֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָךְ

עֲטוּפָה בְּכִיס הַפּוּךְ הַלָּבָן

וְעַד הַיּוֹם

כְּמוֹ הַקְּרוּם הָעוֹטֵף אֶת הַגֹּלֶם

 

(מִתַּחַת לַשְּׁקִיפוּת הַצְּפוּפָה

מִתְכַּנְּפִים צְבָעִים אֲשֶׁר לֹא יֵאָמְנוּ)

 

גַּם אַחֲרֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

אַתְּ לֹא תַּשִּׁילִי

וְאֵינֵךְ מַשִּׁילָה.

 

=================

 

יעקב ביטון בויקיפדיה

הבלוג של שחר מריו מרדכי

דורי פרנס בויקיפדיה

האתר של שמעון בוזגלו