"הפוגה באי ירוק: מחווה לזלדה"

(גליון מ"ז, אביב תשע"ה)

עורכים: עמיחי חסון ונעמה שקד

שירי זלדה "מעמידים עולם" – עולם פואטי, רגשי ורוחני, שנותר כרושם חי במציאות. גליון מיוחד זה של משיב הרוח המוקדש לזלדה מהווה מחווה של משוררים, חוקרים, ואמנים לשירתה ולדמותה. בין דפיו נאספו התייחסויות רבות ומגוונות לשיריה, אשר נעות בין הפרטי לפוליטי; בין המפורש לבין הסמוי, שיש בו הד לרוחה של המשוררת.

=============================

שחר-מריו מרדכי

שיר ליום-זכרון-לא-ממלכתי

                         על זלדה ועל סמל ראשון אורון שאול

"אֵיךְ לוֹחֵשׁ דָּמוֹ
שֶׁל הַחַיָּל הַקָּטָן
בְּתוֹךְ הֶעָפָר:
הָעִיר רוֹבֶצֶת עַל חַיַּי"
(זלדה, 'מקום של אש')

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
וּלְאוֹרוֹן שָׁאוּל אֵין
קֶבֶר.
כִּי פִּתְאֹם רֹאשׁוֹ וְגוּפוֹ שֶׁל אוֹרוֹן נִפְרְדוּ
זֶה מִזֶּה
בְּעַזָּה
הָעִיר שֶׁרוֹבֶצֶת עַל חַיָּיו
כְּמוֹ רֹאשׁוֹ הַכָּרוּת מִגּוּפוֹ שֶׁל שָׁאוּל
בָּעִיר בֵּית שְׁאָן.

נָפַל שָׁאוּל בַּגִּלְבֹּעַ, וְאוֹרוֹן שָׁאוּל בְּשַׁגַ'עִיָּה
בְּנַגְמָ"שׁ תּוֹצֶרֶת שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים מִסּוּג
M-113, שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ כְּבָר
בִּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים בְּמִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר
וּבִשְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן
הָרִאשׁוֹנָה. כְּבָר שְׁלֹשִׁים–אַרְבָּעִים שָׁנָה לִפְנֵי שַׁגַ'עִיָּה,
וּכְבָר שָׁם הִתְגַּלָּה כְּפָגִיעַ, כְּנוֹטֶה לְהִתְלַקְּחוּת
וְלא עָזְרָה שִׁכְבַת מִגּוּן צַהֲ"לִית שֶׁהֶעֱנִיקָה לְנַגְמָ"שׁ אֲמֶרִיקָאִי אֶת הַשֵּׁם
זֶלְדָּה.

וּבַנַּגְמָ"שׁ הַזֶּה יָשְׁבוּ שִׁבְעָה
מַקְס שְׁטַיְינְבֶּרְג, שַׁחַר תַּעְשָׂה וְדָנִיֵּאל פּוֹמֶרַנְץ
שׁוֹן מוֹנְדְשַׁיְין, בֵּן וַעְנוּנוּ וְאֹרֶן נֹחַ
וְאוֹרוֹן שָׁאוּל
שֶׁנֶעֱדַר וְהִתְגַּלָּה
כְּפָגִיעַ, כְּנוֹטֶה לְהִתְלַקֵּחַ וְלַחֲצוֹת
אֶת יַם הָאֵשׁ וְאֶת
גּוּפוֹ וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת תְּהִיָּתָהּ שֶׁל זֶלְדָּה
אִם אֶפְשָׁר לָמוּת בְּלִי אַלִּימוּת

הַלְלוּ אֶת רָאשֵׁי זְרוֹעוֹת הַבִּטָּחוֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת אוֹרוֹן וַחֲבֵרָיו לְשַׁגַ'עִיָּה בְּקַיִץ 2014 חֲמוּשִׁים
בְּזֶלְדָּה מִתְלַקַּחַת מִשְּׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים.
כֵּן. הַלְלוּ אֶת מְפַקְּדֵי צַהַ"ל, שֶׁרֹאשָׁם וְגוּפָם לֹא הִצְטָרְפוּ זֶה לָזֶה
כִּי מָגֵן שָׁאוּל – כֹּחַ דַּאֲגָתוֹ לַצָּבָא יָפֶה
מִכֹּחַ דַּאֲגַת הַצָּבָא לוֹ. תֵּדַע שַׁגַ'עִיָּה שֶׁלֹּא
חֲסֵרִים מְשֻׁגָּעִים אֲנַחְנוּ.
תֵּדַע כָּל אֵם עִבְרִיָּה.
תֵּדַע אִמּוֹ שֶׁל אוֹרוֹן שָׁאוּל.

וְתֵדְעוּ, רָאשֵׁי זְרוֹעוֹת הַבִּטָּחוֹן, שֶׁלְּכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
וּלְכָל אָשֵׁם יֵשׁ שֵׁם.

וּמִי יֵדַע הֵיכָן עַכְשָׁו דַּאֲגָתְךָ הַיָּפָה, אוֹרוֹן
וְהֵיכָן צִפָּרְנֵי אֶצְבְּעוֹתֶיךָ,
וְאֵי גּוּפְךָ וְאֵי רֹאשְׁךָ
וְאֵיךְ כָּל-כָּךְ נִתְעַצְּמָה נַפְשְׁךָ
עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה בַּחֲלַל
הָאָרֶץ כֻּלָּהּ
וְנָגְעָה בְּלֶב כֻּלָּנוּ
שֶׁכָּל-כָּךְ רָצִינוּ לְהַדֵּק אֶת רֹאשְׁךָ – לְחָזֵנוּ
וּלְחָזְךָ.

ענת שרון-בלייס

*
"השיר עצמו, 'הגוף' שלו, נראה לי בלתי מספיק לנשמה שלו...
חייבת את לשים נזר בטחון על ראשך – ולהרים ראש!"
(מתוך מכתב של ישורון קשת לזלדה*)

הַמִּלָּה הַזֹּאת שֶׁמַּלְאָךְ אָחוּז בָּהּ,
כְּאָדָם הָאוֹחֵז לְבֵנָה, אִם תּוֹצִיאִי
אוֹתָהּ מִתּוֹךְ קִיר, וְתַעֲשִׂי רֶוַח, מִטָּה
שֶׁל רוּחַ, תּוּכְלִי לְהַעֲבִיר יָד בַּשָּׂפָה,
לָגַעַת בַּכְּנָפַיִם, לָחוּשׁ רִפְרוּף מִמֶּנּוּ
נִבְרֵאת אִשָּׁה אַחַת וּמַיִם. וְאַל
תַּחְשְׁשִׁי שֶׁמָּא יִתְמוֹטֵט הַבַּיִת,
אַל תַּחְשְׁשִׁי.
הַמַּיִם נִפְרָדִים מֵעַל
וּמִתַּחַת צֶלֶם הַדְּבָרִים: סִירָה, זוּג מְשׁוֹטִים,
וְאַתְּ שֶׁבְּיָדֵךְ הַמִּלָּה:
כָּנָף, צֶלַע, אִשָּׁה.

אלחנן ניר

ברחוב הקליר 11 עובר הגבול

א
בִּרְחוֹב הַקָּלִיר 11 עוֹבֵר הַגְּבוּל

מַחְסוֹמֵי בַּרְזֶל כְּחֻלִּים נִפְרָסִים בְּטֶקֶס עָיֵף
(עַל הַלָּבָן הַמִּתְקַלֵּף עוֹד נִתָּן לְזַהוֹת: "מִשְׁטָרָה")
בֵּין יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה לְשֶׁל מַטָּה,
בֵּין שַׁעֲרֵי חֶסֶד לְמַשְׁקוֹפֵי הַדִּין
בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁאֵין לָהּ חוֹף

ב
עַל הַגְּבוּל מִרְפֶּסֶת וּבְתוֹכָהּ בְּרוֹשׁ כָּרוּת
(נָפַל לְתוֹכָהּ בַּשֶּׁלֶג הָאַחֲרוֹן)
מִשְׁקֶפֶת לִיתוֹמַת הַצַּעַר
אֶל הַכַּרְמֶל הָאִי-נִרְאֶה

ג
כְּשֶׁהִיא פּוֹסַעַת לְאָחוֹר, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמֶיהָ הוּא יַעֲשֶׂה
שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי מְבַקֵּשׁ לְהֵחָלֵץ מֵעֵמֶק הַבָּכָא
נֶאֱבָק בַּצִּפָּרְנַיִם עַל הַיִּידִישְׁקַיְט, עַל הַחַיִּים
בָּזֶה וּבַבָּא
מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי בְּקוֹל, כְּמוֹ יֶלֶד בַּר-מִצְוָה וְנִצָּנֵי שְׂעָרוֹת מְבִיכוֹת עַל פָּנָיו:
יֵשׁ בִּי עוֹד שַׁבָּת
יֵשׁ בִּי עוֹד גַּעְגּוּעַ וְעִקְבוֹת הָאוֹר

הָאִשָּׁה תַּאֲמִין
תְּסַדֵּר אֶת הַמִּטְפַּחַת וְתֹאמַר בְּמִבְטָא רוּסִי שֶׁלָּהּ:
שַׁחְרֵר כָּל אַנְחוֹתֶיךָ וְאַל תִּהְיֶה דּוֹאֵג,
לֹא כָּלוּ רַחֲמֶיךָ
לֹא כָּלוּ

ד
אַחַר כָּךְ נַעֲלֶה אֵלֶיהָ הַבַּיִת
נַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה יִחוּד,
הִיא תַּגִּישׁ תֵּה חַם בְּכוֹסוֹת לְבָנִים
וַאֲנִי עוֹד אֲנַסֶּה לַעֲצֹר אֶת הַשְּׁאֵלָה
לְפוֹגֵג אֶת הַלֵּב הַמְאַיֵּם בְּתוֹכִי (אוּלַי אֲפִלּוּ לְהַרְשִׁים),
הִיא תָּנִיעַ קַלּוֹת אֶת רֹאשָׁהּ אֵלַי וְתֹאמַר
הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ עָלַי הִיא אִי בַּמְּעַרְבֹּלֶת
וְתֵעָלֵם לְקוֹל חֲפִירוֹת דַּחְפּוֹרֵי הַנַּדְלָ"ן

חנה טואג

*

הָבוּ לִי סַפִּיר
הָבוּ לִי עֲשָׂרָה סַפִּירִים
וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם עוֹד
עֲשָׂרָה
אֶחָד בְּתוֹךְ אֶחָד
בְּתוֹךְ אֶחָד
אֲנִי חַמְדָּנִית מְאֹד
עֲשָׂרָה חֲלִילֵי אוֹר
הָבוּ לִי
וַאֲנַגֵּן בְּמַפְתֵּחַ soul
שֶׁכְּבָר יָמִים רַבִּים קוֹל דּוֹפֵק
בְּחַלּוֹנִי
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ
וְסוֹפֵר אוֹתִי

אַף שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי הָעוֹמֶדֶת

וְנִדְמֶה כִּי קָרוֹב
וְנִדְמֶה כִּי בָּא רֵיחַ עֲדָנִים
בָּאֲוִיר
וְלִי לִי הַשּׁוֹשַׁנָּה
וְלִי לִי הַשּׁוֹשַׁנִּים
וְנִדְמֶה כִּי תַּם הַמַּסָּע
אֶל אִיֵּי הַבְּדֹלַח
וִיהִי בֹּקֶר
וִיהִי עֶרֶב
יוֹם חָדָשׁ

בתאל קולמן

לאמן את שרירי הרפיון

             "נִתַּקְתִּי אֶת עַצְמִי מִכָּל הַדְּבָרִים
              שֶׁמּוֹצָאָם מִן הַכְּמִיהָה
              שֶׁעֲרוּכִים לַיֹּפִי"
                      (זלדה, 'נדרתי אלף נדרים')

מֶה הָיִינוּ לוּלֵא הָאַהֲבָה,
גַּם זְכוּכִית שְׁקוּפָה הִיא אַלְפֵי גַּרְגְּרֵי חוֹל קְטַנִּים,
מוֹצָאָהּ מֵרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם,
מִמִּדְבָּרִיּוֹת עֲמֻקִּים, מִיַּמִּים כֵּהִים.
לִפְעָמִים קַל לִשְׁכֹּחַ שֶׁאָנוּ עֲשׂוּיִים טְלָאִים טְלָאִים,
לְהַאֲמִין לַלְּבוּשׁ
שֶׁאָנוּ כֹּה עֲמֵלִים לְהַסְתִּיר בּוֹ
אֶת מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרְעָה
מִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הַמִּדְבָּרִיּוֹת וְהַיַּמִּים.

הָיִיתִי רוֹצָה לִלְמֹד אֶת מוֹצָא הַמִּלִּים הָרַכּוֹת.
כֵּיצַד לְהַנִּיחַ בִּזְהִירוּת אֶת הַדָּלֶ"ת עַל הַלָּשׁוֹן
כֵּיצַד אֲפִלּוּ רֵי"ש גְּרוֹנִית נִתָּן לְגַלְגֵּל,
לְאַמֵּן אֶת שְׁרִירֵי הָרִפְיוֹן
לְהַרְפּוֹת אַהֲבָה.

נחום אבניאל

הלכתי אל נפשי בצהריים

א
הָלַכְתִּי אֶל נַפְשִׁי
הָאֲפוּפָה אוֹר וָצֵל.
הָלַכְתִּי אֶל נַפְשִׁי כְּהוֹלֵךְ לְהִשָּׁעֵן
אֶל גֶּזַע עֵץ בַּצָּהֳרַיִם,
כְּשֶׁהָרוּחַ מְנִיעָה אֶת
הַבַּדִּים וְהַשְּׁקָרִים וְחֶזְיוֹנוֹת הַשָּׁוְא
וְעוֹשָׂה שִׁנּוּיִים בְּקַרְנֵי הָאוֹר
שֶׁתְּתַעְתַּעְנָה, שֶׁתַּכֶּינָה עַל רֹאשׁ הַהֵלֶךְ
וּבְכָל זֹאת, תַּחַת הַבַּדִּים
יִרֶב הַצֵּל עַל הָאוֹר וְתָנוּחַ הַנֶּפֶשׁ.

ב
מוּטָב וְאֶקְרָא לִפְחָדַי בְּשֵׁמוֹת
וְלֹא אֶתֵּן לַדִּמְיוֹן הַכּוֹזֵב לְצַיֵּר אוֹתָם דְּמֻיּוֹת בַּחֲלוֹמִי.
אֶקְרָא לַבְּדִידוּת, בְּדִידוּת
וְלֹא אִי בְּלֵב אֲנָשִׁים,
אֶקְרָא לַהֵעָזְבוּת, הֵעָזְבוּת
וְלֹא תָּאֵי גּוּפִי נֶאֱנָחִים פְּנִימָה וְהַחוּצָה
לְהַרְפּוֹת מִן הַחַיִּים,
אֶקְרָא לַפַּחַד, פַּחַד
וְלֹא יֶלֶד כְּבֶן עֶשֶׂר מְצֻנָּף בְּפִנָּתוֹ
מְחַכֶּה לַצְּעָקָה שֶׁתָּבוֹא וְתַחְשִׁיךְ אוֹתוֹ מִבִּפְנִים,
אֶקְרָא לָאֵימָה, אֵימָה
לַצַּעַר, לַחֲשֵׁכָה –

ג
נִסְתְּרָה מִמֶּנִּי נְקֻדַּת הָאוֹר הַפְּנִימִית
אוֹתָהּ יָדַעְתִּי.
אַל תִּפְחַד, לוֹחֵשׁ לְעַצְמִי בְּמִסְדְּרוֹנוֹת
בֵּית הַחוֹלִים לִמְצֹרְעֵי הַנֶּפֶשׁ
סְבִיבִי קִיטוֹנוֹת צוֹעֲקִים, צוֹעֲקִים
צוֹעֲקִים.
אַל תִּפְחַד,
לִטַּפְתִּי עֲלֵה הֲדַס שֶׁעָלָה מִנִּשְׁמָתִי,

הֵן בָּאתָ מִן הָאוֹר
הֵן בָּאתָ מִן הָאַהֲבָה.

הזנת תוכן: 16.6.2015

חזרה לדף הראשי "משיב הרוח"