ואלה תולדותיי

קטעי הקישור לקוחים מתוך שירים חדשים של אביחי קמחי - "ואלה תולדותיי", ו"21 בדצמבר"

ליקטה וערכה: נילי דגן

סָבִי יִצְחָק קִמְחִי עָקַר מִמָקֶדוֹנְיָה הַיְּוָנִית לְסָלוֹנִיקִי וְהָיָה לְסַוָּר/ וְנִשָּׂא לְסָבָתִי אִידָה יְלִידַת עִיר הַנָּמָל/ וְהוֹלִידוּ אֶת אָבִי נְחֶמְיָה שֶׁאִמּוֹ קְרָאָה לוֹ בְּשֵׁם הַחִבָּה נִינוֹ./ וּכְשֶׁחָלָה הוֹסִיפוּ לִשְׁמוֹ אֶת הַשֵּׁם חַיִּים שֶׁיָּגֵן עָלָיו מֵהַמָּוֶת.

אלי אליהו

מתחת לפני האדמה

וּמַה לַעֲשׂוֹת שֶׁאֶצְלִי
הַנִּתּוּחַ הִצְלִיחַ וּבַּגְדָּד
מֵתָה. וְלֹא נוֹתְרָה
אֶלָּא הַמּוּסִיקָה שֶׁהָיָה אֲבִי
שׁוֹמֵעַ בְּתַחֲנוֹת הַבּוּשָׁה,
כְּשֶׁהִמְתִּין בַּחַנְיוֹן התַּת-קַרְקָעִי,
לָקַחַת אוֹתִי אֶל צְבָא הָעָם
בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה.
וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם
אֶת עֶצֶב יָדוֹ הַמְּגַשֶּׁשֶׁת
אַחַר הָעִבְרִית, לְהַחְלִיף מַהֵר,
לִפְנֵי שֶׁיוֹצְאִים וְעוֹלִים
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

מתוך "עיר ובהלות", הוצאת עם עובד 2011 (סופ"ש שירה 3)

וּבָאוּ שְׁלָשְׁתָּם לִירוּשָׁלַיִם שֶׁבְּפַלֶשְׂתִּינָה תַּחַת שִׁלְטוֹן הַמַּנְדָּט/ וְגַם סָבִי חַיִּים סִיצִילְיָה צוֹרֵף אֳמָּן/ בָּא מִגְרוּזְיָה לִירוּשָׁלַיִם וְנִשָּׂא לְסָבָתִי מַזָּל יְלִידַת הָרֹבַע הַיְּהוּדִי בָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁשָּׁרָשֶׁיהָ ס"ט (סְפָרַדִים טְהוֹרִים) הִשְׂתָּרְגּוּ בְּשָׁרָשִׁים סוּרִיים וְהוֹלִידוּ אֶת אִמִּי מַרְגָּלִית לְבֵית סִיצִילְיָה בִּירוּשָׁלַיִם הָמַנְדָּטוֹרִית.

יונה מוסט

מסע שורשים

גַּרְנוּ תְּקוּפָה בְּגִבְעָתַיִם
לִפְנֵי זֶה גַּרְנוּ בְּחֶדֶר וָחֵצִי בִּבְנֵי-בְּרַק
לִפְנֵי זֶה בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ בְּיָפוֹ
לְשָׁם הִגַּעְנוּ מִקַּפְרִיסִין
לְשָׁם הִגַּעְנוּ מִשָּׁם.
בַּסּוֹף הִשְׁתַּקַּעְנוּ
בְּבַת יָם
אוֹ בְּפֶתַח תִּקְוָה
אוֹ בְּרִאשׁוֹן
אוֹ בְּלֹד
אֵיפֹה שֶׁהָיָה מָקוֹם לַמַּשְׁכַּנְתָּא שֶׁלָּנוּ.

מתוך ''מצטלקת יפה'', הוצאת עמדה, 2014 (סופ"ש שירה 58)

כְּשֶׁנוֹלַדְתִּי בִּקְּשָׁה אִמִּי לִקְרֹא אוֹתִי עַל שֵׁם סָבִי חַיִּים/ וּמִכֵּיוָן שלאבי נְחֶמְיָה הוּסַף הַשֵּׁם חַיִּים שֶׁהֵגֵן עַל חַיָּיו/ וְהַסְפָרָדִים לֹא נָהֲגוּ לִקְרֹא עַל שֵׁם הָאָב בְּעוֹדוֹ חַי בָּחֲרָה אִמִּי בְחָכְמָתָהּ הָרַבָּה לְהַעֲנִיק לִי אֶת הַשֵּׁם אֲבִיחַי

אלמוג בהר

אבי

הַרְבֵּה שֻׁלְחָנוֹת יָצְרוּ יָדָיו. וְהַרְבֵּה שֻׁלְחָנוֹת
לֹא קָרְסוּ תַּחַת יָדַי לַמְרוֹת הַמִּלִּים הָרַבּוֹת
וְהַמְבֻזְבָּזוֹת שֶׁהֶעְמַסְתִּי עֲלֵיהֶם, חֶלְקָם מַעֲשֵׂי יָדָיו.
יֹאמְרוּ עָלַי: בְּנוֹ שֶׁל נַגָּר, נֶכְדּוֹ שֶׁל גַּנָּן,
נִינוֹ שֶׁל מְתַקֵּן שְׁטִיחִים, וְהוּא מָה?
רַק זֶה הַמְסַפֵּר אוֹדוֹת הַנַּגָּר, אוֹדוֹת הַגַּנָּן,
אוֹדוֹת מְתַקֵּן הַשְּׁטִיחִים? הַאֵין בּוֹ דְּבַר־מָה נוֹסָף
מִלְּבַד אֲבוֹתָיו? מִלְּבַד סִפּוּרֵיהֶם וְזִכְרוֹנוֹתָיו?
אֲנִי זוֹכֵר, אַתָּה הוֹלֵךְ מֵאֲחוֹרֵי אִמָּא מֶרְחָק מָדוּד
בַּמִּדְרְחוֹב שֶׁל נְתַנְיָה, אֲנִי כַּנִּרְאֶה מֵאֲחוֹרֵיכֶם
וְהַיָּם כְּתָמִיד לֹא רָחוֹק. אֲנִי זוֹכֵר, אֲנִי הוֹלֵךְ
בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר אַחֶרֶת, גַּם כֵּן מֵאֲחוֹרֵי, וּפִתְאֹם
בְּהִשְׁתַּקְּפוּתִי בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה אֲנִי מוֹצֵא בְּפָנַי
מִפָּנֶיךָ. אֲנִי זוֹכֵר, אַתָּה מְחַכֶּה אַחֲרַי בְּקֻפַּת־חוֹלִים
אוֹ מִחוּץ לַחוּג אוֹ בַּמְּכוֹנִית מִחוּץ לְבֵיתוֹ שֶׁל חָבֵר,
וּמְסַפֵּר לִי אַחַר־כָּךְ כִּי הוֹרוּת הִיא רֻבהָּּ הַמְתָּנָה,
כְּבָר אָז בְּבֵית־הַחוֹלִים הִמְתַּנְתָּ לְצֵאתִי. וּמֵאָז
גַּם אֲנִי לָמַדְתִּי אַחֲרֶיךָ לְהַמְתִּין, לְאוֹטוֹבּוּס,
לְתוֹצְאוֹת בְּדִיקָה, עֲדַיִן לֹא זוֹכֵר הִמְתַּנְתִּי
לִבְנִיבִּתִּי. אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד הָאוֹמֵר מִלָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
בַּאֲרָמִית: אַבָּא, וְאַתָּה בְּאֵיזוֹ שָׂפָה אָמַרְתָּ מִלָּה רִאשׁוֹנָה?
דֶּנִית אוֹ גֶּרְמָנִית? אַבָּא אוֹ אִמָּא? אַתָּה הָיִיתָ בֵּן
הָאוֹמֵר אֶת מִלּוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת לְהוֹרָיו בִּשְׂפַת הַבְּכִי,
בִּשְׂפַת גִּדּוּל הַזִּיפִים, וְעוֹד קֹדֶם לָכֵן שׁוּב בִּשְׂפַת הַהַמְתָּנָה.
בְּזִקְנָתָם הֶחֱלִיפוּ הַהוֹרִים אֶת הַיְלָדִים, בִּישִׁיבָתְךָ עִמָּם
בְּקֻפַּת־חוֹלִים עַד קְרִיאַת הָאָחוֹת, בְּהַגָּשַׁת יָדְךָ לִפְנֵי הַמַּדְרֵגוֹת
עַד שֶׁיֵּעָנוּ להָּ, וּבַסּוֹף בַּיְצִיאָה מִבֵּית־הַקְּבָרוֹת,
עִם הַהַמְתָּנָה הַבִּלְתִּי־נִגְמֶרֶת לְשׁוּבָם.

מתוך הספר " חוט מושך מן הלשון", שירים 2008-1996, הוצאת עם עובד (סופ"ש שירה 46)

בַּיּוֹם הֲכִי קָצָר בַּשָּׁנָה נִזְכַּרְתִּי בָּאֲפֵלָה שֶׁכִּסְּתָה אֶת חֻרְשַׁת מִנְזָר סַן סִימוֹן שֶׁגָּבְלָה בַּבִּנְיָן בּוֹ גַּרְתִּי/ וְאֵיךְ עָלִיתִי בְּרִיצַת אָמוֹק אֶת הַמַּדְרֵגוֹת לְבֵיתִי לְהַסְפִּיק אֶת הָאוֹר הַדּוֹלֵק./ כְבָר שָׁנִים רַבּוֹת הוֹרַי אֵינָם מַמְתִּינִים לְבוֹאִי.

אגי משעול

שיבה 

שוּם מְאָהֵב לא יִתְחָרֶה
בַּנּוּגוּת הַמְּתוּקָה שֶל יֵצֶר הַבְּדִידוּת שֶלִי
כְּשֶאֲנִי שָבָה אֵלַי
סוֹף סוֹף מִן הַמַּסָּע –
מְדַדָּה קְצָת וַחֲבוּלָה
עִם זאת חֲמוּלָה וּמֻכֶּרֶת

וְנֶאֱסֶפֶת אֶל זְרוֹעוֹתַי
הַלַּיְלָה
וּמְגִיפָה.

מתוך הספר "ביקור בית" הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009 (סופ"ש שירה 4)

אַתְּ יוֹדַעַת לָאַחֲרוֹנָה אֲנִי מֶלַנְכוֹלִי/ חוֹשֵׁב עַל הָאַכְזָבוֹת מוֹנֶה אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת כְּמוֹ כְּלַבְלַב שֶׁרוֹדֵף בְּמַעְגָּל אַחֲרֵי הָרְצוּעָה הַקְּשׁוּרָה לְצַוָּארוֹ וְנוֹבֵחַ עַל הַחֹשֶׁךְ./שֶׁלֹא כִּשְׁעוֹת הַחֹשֶׁךְ וְהָאוֹר, הַחַיִּים אֵינָם מַחְזוֹרִיִּים, הֵם רַק הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים./ גַּם הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ יִחְיוּ רַק עַד מוֹתֵנוּ

אלנתן מיה

חֲרָטָה 

אֲנִי חוֹזֵר מֵחָדָש אֶל כָּל הַסּוֹפִים
שֶיְּכוֹלִים הָיוּ לִהְיוֹת לִי. מְחוֹגִים
חוֹזְרִים לְמָקוֹם שֶהָיוּ מִבְּלִי לָדַעַת
אִם וְכֵיצָד מַצְבִּיעִים עַל זְמַן אָחֵר,
צָפִים וּמִסְתַּבְּכִים בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר כְּמוֹ גְּוִיּוֹת
אֵינֶנִי יָכֹל שֶלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם
לִתְהוֹת כְּמוֹ יָמָיו שֶל קֹהֶלֶת
הַכֹּל נִמְחָק וְנִכְתָּב
וְנִמְחָק.

(סופ"ש שירה 58)

הזנת תוכן: 12.7.2015

חזרה לדף הראשי "עיתון 77 - מבחר מסופ"ש שירה"

לחץ לפתיחת הקובץ 

Attachments:

ITON-77-JULY2015.pdf