מרסל אֵמֶה

מצרפתית: רמה אילון

היה פעם במונמרטר, בקומה השלישית ברחוב אוֹרשָן 75 ב', איש מצוין בשם דוּטיוֹל, שבורך בכישרון יוצא דופן לחצות קירות בלי שהדבר יהיה עליו לטורח. היו לו משקפי מצבט וזקן תיש שחור, והוא עבד במחלקה השלישית של משרד הרישום. בחורף נהג להגיע למשרד באוטובוס, ובימי הקיץ הלך ברגל, מגבעת לראשו.

דוטיול היה בן ארבעים ושלוש כשהתוודע לכוחו. ערב אחד הפתיעה אותו הפסקת חשמל במסדרון של דירת הרווקים הקטנה שלו. הוא גישש לרגע באפלה, וכשחזר החשמל, נוכח שהוא עומד בחדר המדרגות של הקומה השלישית. כיוון שדלת דירתו הוברחה מבפנים, לא היה יכול שלא לתהות על האירוע, וחרף התנגדות שכלו הישר, החליט לחזור לביתו כשם שיצא ממנו, דרך הקיר. כושר משונה זה, שלא תאם, כמדומה, אף לא אחת משאיפותיו, הוסיף להדריך את מנוחתו, ובשבת שלמחרת (כיוון שנהנה משבוע עבודה קצר) שם פעמיו אל רופא הרובע וסיפר לו את קורותיו. הרופא השתכנע באמיתות דבריו, בדק אותו ומצא את שורש הרע בהתקשות סלילית של קרום החנק בבלוטת התריס. הוא הורה על פעילות יתר נמרצת ועל בליעת שתי גלולות שנתיות של אבקת שָמוּן ארבע-ערכית, תערובת של קמח אורז והורמון של קֶנטָאוּר.

דוטיול בלע גלולה אחת, טמן את התרופה במגרה ושכח מקיומה.

להמשך הסיפור באתר "מעבורת"

הזנת תוכן: 15.9.2016

חזרה לדף הראשי "מעבורת - פרוייקט הסיפור הקצר"