מאת ארז מירנץ
סקירה: עמית נבון
דולדן הוא רומן המשרטט מסלול של נער, בן לשכונת עוני בדראבנה – עיר הבירה הדחוסה והמשוסעת של מדינת פודראבה (מדינה בלקנית פוסט קומוניסטית – פרי הדימיון של המחבר) דולדן הולך ונשאב אל תוך קיום שבו השתקה, אדישות וכניעה נעשות מנגנוני הישרדות. אימו של דולדן נעצרה על ידי המשטר הקומוניסטי הישן, ונכלאה באשמה מעורפלת של "חתירה תחת סדר קיים".
למרות חילופי השלטון – היא לא חוזרת, מה שלבדו מטיל ספק בשינוי שכביכול נעשה מדינה ומעיד על שחיתות גוברת ושימור מגנוני כוח בחזות של דמוקרטיה. היעדרה של האם מקבל לפתע צורה מוחשית ומכוננת. דולדן נותר עם אב פגוע שמפוטר ממפעלו עקב תהליכי גלובליזציה, ואחים צעירים שכבר מזמן ויתרו כמעט על כל מה שמעבר להישרדות הבסיסית.
הכתיבה של מירנץ משקפת במדויק את היומיום העירוני, השבור של התקופה המדוברת, עולם בו תחנת חשמלית יכולה להפוך לזירה של מאבק פיזי, רוחני, שכלי וקיומי. בתוך הרקע הזה צומחת מערכת יחסים חמקמקה עם נעמי – נערה יוצאת דופן, בת למשפחה אמידה ממוצא אנגלי־יהודי־פודראבי. לדעתי נעמי מסמלת את האפשרות שלא להיות מוגדר לפי מה שנולדת לתוכו. היא אינה מהפכנית, אך מבטה, השאלות שלה, והמוזיקה שהיא מאזינה לה. יוצרים יחד השראה שמשפיעה על מהתפתחותו של דולדן, למרות שגם היא וגם הוא עולים על מסלולים אחרים ולא צפויים.
נעמי עוברת עם אימה ללונדון ואימו משתחררת, אך במצב קשה והוא נשאב – לכאורה מתוך אילוץ, למעשי ייאוש.כשהוא מנסה להצטרף לנעמי, הוא מוצא את לונדון כמקום קר, מנוכר וממש מאכזב. האכזבה מאנגליה ו"המערב" מובילה אותו לשינוי רדיקלי, כמו כל הרומן הזה –שנושא בתוכו מורכבות פוליטית, רגשית והיסטורית.
לצד ממדיו האישיים, דולדן הוא גם רומן היסטורי־אלטרנטיבי החושף עולם מקביל, עשיר בפרטים: מנהיגים, מלחמות, סופרים, קבוצות כדורגל, מערכות כלכליות, צלילים מקומיים. זהו מראה ספרותית חריפה, לא רק לפודראבה – אלא גם לחברות שאנו מזהים היטב. אף שהעולם הפיקטיבי אינו מוכר לקורא הישראלי, התחושות שהוא מעורר קרובות להפליא: תחושת מחנק תחת אידאולוגיה, הניסיון להבין מהו חופש, והקרע שבין הצורך באהבה לבין הצורך לשרוד.
בסופו של דבר, דולדן הוא סיפור על נער רגיש ומהורהר שנאבק על חיי אימו ועל אהבת נעוריו, אך מוצא את עצמו נדרש להכריע: להציל את מה שנותר יקר ללבו – או לשמר את נפשו, שעלולה להימחק. קראתי אותו בלב כואב – ועם תחושת חובה להמשיך להרגיש, גם כשזה לא נוח.
הזנת תוכן: 19.06.25
