מאת הגרפולוגית מיכל דורון
ניקו ניתאי – לזכרו
ניקו ניתאי, הבמאי, השחקן והמחזאי, שהלך לעולמו ב-23 במרץ 2020, התארח לפני כ-15 שנה במכללת לוינסקי במסגרת הסדרה "כתב היד כתב הנפש", שבה ניתחתי כתבי יד של יוצרים מול קהל. לאחר אבחון כתב היד הגיבו היוצרים על ניתוח האישיות, שיתפו חוויות אישיות וסיפרו על מקומה של האמנות בעולמם.
ניקו ניתאי הגיע חצי שעה לפני הזמן ונראה נמרץ כאדם צעיר. הוא סיפר לי שקם השכם בבוקר להליכה על שפת הים ועבד קשה כל היום בתיאטרון "קרוב" על הצגה חדשה. בידיו החזיק עלוני פרסום של ההצגות החדשות, ובעיניים תכולות בורקות סיפר לי על תוכניותיו לשנים הקרובות. ביקשתי ממנו שינוח לפני המפגש עם הקהל, אך הוא ענה שאין לו זמן לנוח. הוא היה מלא התלהבות של עשייה, ולאחר שניתחתי את כתב ידו מול הקהל התרגש מאוד, סיפר על ראשית ימי התיאטרון, על חנה רובינא ושחקנים אחרים, וריגש את הנוכחים.
ניקו ניתאי חי ונשם כל שורה ממחזה, אהב על רגע וכל שנייה מול הבמה ומאחוריה, והקים תיאטרון אנטי ממסדי שעליו היה גאה. לכבוד יום הולדתו ה-80, שחגג עם חברים בתיאטרון "קרוב", הוזמנתי גם אני והבאתי לו את ניתוח כתב היד שיובא להלן. יהי זכרו ברוך.
ניתוח כתב היד
סערה סוחפת בתוך מסגרת ברורה; המבוגר האחראי, הליצן והילד
כתב ידו של ניקו ניתאי מאורך ומעוגל, ומצוי בתוך מסגרת כאילו היה תמונה. השוליים הימניים ישרים וגדולים עם הדרת חשיבות לאחר שהשאיר את עברו מאחוריו וביצע כניסה דרמטית אל דף הנייר. ניתאי שמר על שליטה עצמית, נחישות והתמדה במסגרת ששרטט בקפידה במו ידיו. שולי ימין, שולי שמאל, שוליים עיליים ותחתיים יוצרים כר פעולה עם חוקים ברורים של התמדה.
להגדלה לחץ על התמונה
לכותב היה חשוב לתחום את הכתיבה במסגרת אסתטית. השורות ישרות, הלחץ די חזק, הכתב זקוף. לאחר שתחם את השוליים ויצר לעצמו את המסגרת, הוא מרשה לעצמו לפעול בצורה מרדנית. במקרה זה ניתאי הוא גם הילד, גם המבוגר האחראי, גם הליצן.
בתוך המסגרת שתחם לעצמו האותיות עולות זו על זו, השורות פולשות אחת על השנייה, והכיוונים משתנים. האותיות פעם חזקות, פעם חלשות, פעם הקו עבה ופעם דק, פעם חזק ופעם חלש. כמו גלי ים: פעם סוערים ופעם חלשים. הכתב אינו מהיר, אך סוער, עם הרבה תנועות עגולות ומוארכות, בצורת אליפסה.
זהו אדם עם כוח ומשמעת פנימית חזקה, וניכר אצלו צורך ברור בביטוי אישי. אדם אינדיבידואליסט, מרדן, שזקוק בכל פעם לחוקים חדשים.
קשה לו לקבל מרות, והוא צריך ליצור בעצמו את המסגרת ולהזדהות עם הרעיונות עד עמקי נפשו. הסערה הרגשית הבולטת בכתב משקפת אדם שחי בשחור-לבן – הוא לוקח רעיון ומאמץ אותו אל ליבו בכל רמ"ח אבריו או דוחה אותו בשאט נפש. הוא אינו איש של פשרות. הכול נעשה מכל הלב. לכן הוא גם מתאכזב פעמים רבות כאשר אחרים אינם מעורבים כמותו בתהליך היצירה.
הוא זקוק לגיוון, יוצר את עצמו בכל פעם מחדש, שונא שגרה וחש את תאוות החיים בהוויה, בתהליך.
האותיות בכתב היד מגוונות מאוד: עגולות, אליפטיות, צרות, ארוכות, תפוחות, צרות, זוויתיות, צמוקות, חוטיות, מכל גווני הקשת. כמו האיש. חשיבתו המקורית, המיוחדת והרבגונית באה לידי ביטוי בכתב. קיים צורך להתבלט, להבליט את נוכחותו. ממד האורך בולט – משמע, הסופר-אגו, הצד השאפתני באישיותו.
בולטת בכתב ידו הפלישה בין השורות, המעידה על סובייקטיביות והתלהבות מן העשייה.
האותיות העגולות והתפוחות מראות גם את הצד הילדי של האיש, את הדמיון והרגש האינסופי; הצד החולמני לצד העשייה המתמדת. ההתרגשות משמשת לו דלק ואנרגיה. חוסר שקט פנימי וחוסר מנוח ניכרים, והוא מתעל זאת לעשייה וליצירה.
בכתב קיים שילוב יסודות דומיננטי של אנימוס ואנימה גם יחד. הכתב עם אנימוס בולט בסימנים אלה: לחץ חזק, חלק אנכי, המשקפים שאפתנות ותחרותיות. מצד שני, החלק של האנימה נראה בסימנים של קערות וקו עגול, המשקפים רגשנות, הזדהות ויכולת הכלה.
אות פ' סופית בדמות מפתח סול מעידה על כישרון מוזיקלי. אות ל' שבורה מסמלת נפנוף בדגלים, ואות נ' שלמה מעידה על קשר עמוק לדמות האם.
אות א' שבורה מעידה על הלקאה עצמית לצד החלק הנרקיסיסטי באישיותו, דבר אופייני אגב לאמנים רבים.
זהו אדם שאפתן, מרדן, עקשן, מקורי, חרוץ, לא מוותר נוכח הקשיים, מתעקש ללכת בדרכו, רגשן מאוד, לוקח ללב, אך לא מוותר. מנפנף בדגלים, פגיע, רגיש, אך ממשיך בדרכו הנחושה.
אדם עם תובנה פנימית שמחטט בנפשו ובכאבו, אינו מפסיק, ונושא על גבו רגשות אשמה מהעבר (מעידה על כך ת' עם לולאה).
כאשר מתבוננים במבנה האות ניכר המאבק המתחולל בנפש היוצר, שאותו הוא מיטיב לתעל בדרמה מורכבת בעשייתו האמנותית. האזור אמצעי; תנודי. תחושת אגו פגיעה: מצד אחד עקשנות בלתי נלאית, מצד שני תנודות בהערכה העצמית וצורך אדיר בפידבקים. האזור העליון של האותיות בולט ומעיד על שאפתנות ואידיאלים.
החתימה של ניתאי משקפת אף היא את שני המרכיבים באישיותו: הצורך באהדה; החתימה גדולה יותר מהטקסט, משמע הכותב מפגין כוח וביטחון יותר ממה שהוא מרגיש.
על-פי תורת הטיפוסים של קרל יונג, הכותב משתייך לטיפוס רגש מופנם ומוחצן וחישה מוחצן ומופנם. אומר יונג על הרגש המוחצן: "קורה שהאדם משחק תפקיד מאחר שהרגש משתלט עליו". במקרה זה מצא ניתאי את הפתרון ופנה ישר למשחק.
על טיפוסי רגש מופנם אומר יונג: "כל חייהם מוקדשים לתרבות ולאמנות". משפט זה מייצג את ניקו ניתאי, שחי ונשם תרבות כל רגע בחייו.
הזנת תוכן: 9.4.2020
