מאת: יעקב שבתאי
עיבוד ובימוי: רויטל איתן
הפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים בית הספר לאמנויות הבמה גאה להציג את המחזה נמר חברבורות
ההצגה מועלית עד 7.5.2015, בימי א-ה, בשעה 20.30.
לחץ על התמונה להגדלה
עיבוד, עריכה מוסיקלית, בימוי: רויטל איתן
במה ותפאורה: דניאלה מור
מוסיקה מקורית ונגינה בפסנתר: עמרי דגן
עיצוב תלבושות: שי ועדיה
עיצוב תנועה: עמית זמיר
עיצוב תאורה: מאיר אלון
שחקנים:
חן גבעתי - עקיבא נמרוד דגן - דוד
רוית דור - אלזה טל זולטי - שושנה
שגיא טל - נוח בן יוסיפוביץ' - פינק
כרמל נצר - רוחמה עידו קולטון - מרגוליס
מיכאל שומרון - אוז'יצר הגר שחר - רחל
עדי שלזינגר – חברבור דותן תבין – מקס
עוזרי במאי ראשיים: עומר רוזנהוייז, שי סקיבא
ע. במאי משניים: אחינועם כהן, מעיין דובוקובסקי
מנהל ייצור: שחר אור
צוות טכני: הילה גרף, תמר וויצ'ק, ידיד יונוביץ', יואב נחום, תומר קרלינסקי, לין שלום
מנהלות הצגה: מאי ברנע, אורן חלפון, קרן שפט
הציור בכרזה: עמוס רבין
על המחזה
* בעקבות מאמרו של גדעון עפרת 1975
בתל אביב הקטנה של שנות ה 20, מתהלכים אנשים מלאי געגוע. הם מתגעגעים לחיים אותם עזבו מאחור, למזג האוויר הצונן, לשמיים באפור רך. כאן, בארץ החדשה, מתחת לאור הבוהק, הם מקימים עסקים זעיר-בורגניים ומתלבשים עם פרוות, כובעים וחליפות בשלושה חלקים. שותים תה. רוצים להיות "כמו באירופה" כשמסביב חמסין וחולות...
אנשי תל אביב הקטנה של "נמר חברבורות" הם חולמי חלומות. הם מקוים לגאולה מהחום, מהשעמום המונוטוני, מהמאבק היומיומי לקיום. "בוקר בוקר אותם הפרצופים במסעדה הקואופרטיבית... והחיים עוברים סתם...". הם מלאי חזון סוציאליסטי, או קומוניסטי. רוצים לתקן את העולם עם הרבה מילים ולהט, אך בידיים ריקות.
פינק, מגיע מעבר לים ומביא איתו לכאן חלום של הקמת קרקס. כמזרקה צבעונית, בזיקוקי דינור, הוא מכניס התרגשות ותקווה לחיים התפלים. נדמה לרגע שהביא עמו גאולה ומזור לכל הכאבים דרך ניחוח גרנדיוזי של קטיפות אדומות, שמפניה צרפתית וקסם האופרה. "אין יתושים. אין חמסין אין כאבים אין זקנה אין כלום. אנחנו בוראים עולם חדש. פה בחולות". הקרקס הוא מעין חריצת לשון כנגד המוות וכנגד המגבלות הקיומיות "אין יותר גרביטציה גברותי ורבותי...!" והדמויות נאחזות בפינק כמושיע שיגאל אותן ויגשים להן חלומות: עזיבת הארץ למקום רחוק "כי הדעת נטרפת כאן...", שירה, בגדים מלכותיים. האמנם יתגשם החלום...?
על העיבוד
שלושה מקורות טקסטואליים שימשו לי בסיס למלאכת העיבוד:
המחזה "נמר חברבורות" של יעקב שבתאי; הגרסה של חנן שניר ועדנה שבתאי להפקת תיאטרון "הבימה" 1985 ; וסיפוריו הקצרים של יעקב שבתאי, בעיקר "הדוד פרץ ממריא" ו"נמר חברבורות פרטי ומטיל אימה". לתוך מצע זה, יצקתי מעט זיכרונות פרטיים, סיפורים משפחתיים ואת אהבתי העצומה לתל אביב- זו של פעם וזו של היום.
לא היה בי רצון לעקור את המחזה מחולייתו ההיסטורית, או לנתק אותו מנופיו הגיאוגרפיים-אנושיים המקוריים. לא ביקשתי להפוך את הדרמה ל "עכשווית" "ריאליסטית" או "רלוונטיות". אלא חיפשתי בעיבוד הטקסטואלי והבימתי, את ההתמסרות המוחלטת לשירת הבמה, לפיוט התיאטרוני. אותם יסודות המחלחלים לנפש פנימה ומרעידים אותה, אף יותר מכל צילום נטורליסטי. בבחינת משל המעיד על הנמשל.
בעזרת הידוק המלל והנכחת התנועה והמוסיקה הלירית והאופראית, באמצעות דמויות ודימויים מעולם הפנטזיה - ניסיתי ליצור הזיית ערפל חולמנית. כזו הממזגת בין כאב אנושי לבין רגעי הומור, במכחול דק ובצבעים פסטליים.
על הבימוי
על הכמהים, על המתגעגעים ועל החולמים, עומדת ההצגה.
יצאתי לדרך ללא מצפן.
הותרתי בבית, שלא כהרגלי, את הקואורדינטות.
ביקשתי ללכת לאיבוד.
לנוע מרגע למשנהו.
בתיאטרון כמו בתיאטרון.
בלי סימני קריאה,
מסע סימני שאלה ופתחים של אור.
בטנגו ב"סלאו-מושיין", בדואט חרישי,
הצטרפו אלי יוצרים ושחקנים.
ויחד חיפשנו קרקס חלומות פרטי. משלנו,
בתיאטרון כמו בתיאטרון.
קרקס בו סולמות שראשם בשמיים...
בו לכל אחד נמר חברבורות, עמו הוא נוסק "לחיים שאי אפשר לחיות...שאסור לחיות"...
קרקס, היושב בשדרות התיאטרון בואכה פינת החיים...
על יסודות של אויר ושל רוח
בתיאטרון כמו בתיאטרון,
בהשראת ציורים של נחום גוטמן ומרק שאגאל,
מתוך בתיה וסמטאותיה של נווה צדק,
דרך צילומי תל אביב הקטנה של סוסקין וקורבמן,
מתסיסת בועות שמפניה ודמויות פליניות,
מצליל האופרות של וֵרדי ומוצרט,
ועם הים, ים, ים,
העמסנו הכל על גב נמר
ודהרנו עמו לתוך זירה שחורה ועגולה,
זירה המכילה
את מה שהיה,
את מה שישנו,
ואת מה שאולי יתגשם...
רויטל איתן
משובים וביקורות על הצגת "נמר חברבורות"
(אפריל-מאי 2015 ביה"ס לאמנויות הבמה סמינר הקיבוצים)
הסופרת יהודית קציר
...הבימוי המדויק והמעודן שלך הפיח חיים בפנטזיה התל-אביבית של יעקב שבתאי, שמזכירה מאד את המציאות שלנו אז והיום...השחקנים הצעירים מוכשרים ומלאי תשוקה. פינק כמובן, קל תנועה וכריזמטי, מתקלף לקראת הסוף. נוח היבשושי והקפוץ, שושנה המתאבלת על הסופרן האבוד שלה והחייטים כאתנחתא קומית שמזכירה את 'בגדי המלך החדשים'. וכל האחרים. התלבושות נהדרות, שילוב של ריאליזם תקופתי ותיאטרליות, והמוסיקה יפהפייה.
ראיתי את הפקת 'הבימה' בשנות השמונים עם יוסי בנאי ואת הצגת 'הקאמרי' עם קושניר לפני מספר שנים, והצגה שלכם ריגשה אותי יותר, דווקא בשל 'דלות ההפקה'. היכולת להוליד קסם ופיוט משלושה סולמות שני דליים ושמשיה...תמונת הקרקס מפעימה ממש, והנמר, אוי, הנמר...תודה על הקסם!
השחקן והבמאי נתן דטנר
מאוד נהניתי. יופי של בימוי. השימוש בנמר מדליק. דגן, דור, יוסיפוביץ ונצר מצוינים. יצרת עולם מכלום... נפלא!...
עדנה שבתאי הסופרת ואשת המחזאי
... ההצגה שביימת עם תלמידי משחק... הייתה רבת קסם ומרתקת. לא היה רגע אחד של נפילת המתח וזאת בזכות הבימוי שלך ששמר על הקצב הנכון. אהבתי מאוד את הבימוי בתפיסה הכללית, את אווירת החלומיות והפיוט שיצרת בעזרת השחקנים ובתמיכה גדולה מאוד של המוסיקה שליוותה את כל מהלך ההצגה. אהבתי את האנרגיה ששפעה מן הבמה כבר מתמונת הפתיחה, שהיא כשלעצמה הינה - הברקה שלך! אהבתי את המשחק של כל השחקנים- וגם זו העבודה שלך. כמובן - בראש וראשונה נכבשתי לדמותו של פינק שמגלם בן יוסיפוביץ. הוא ממש ממגנט בתפקיד הזה. ואני חייבת לומר שבמהלך כל ההצגה לא חשתי בזיוף או בהחמצה מצדו. ראיתי את יוסי ידין בהפקה הראשונה בחיפה ב-1974 (בחודש מאי!) ואת יוסי בנאי בהפקה ב"הבימה" ב1985-6, ופינק שלו ושלך - יכול לעמוד בכבוד לידם בתפקיד הזה.
אהבתי את כל השחקנים בכל התפקידים. פאני יוסף, רוחמה, הקבלן, דוד לתלפיות, חברבור, אלזה, זוג החייטים (המצאה שלך, שנראית טוב בהצגה), מקס והזוג נוח ושושנה. היא - ממש שוברת את הלב עם פרוות השועל והכובע והסופרן שלא יחזור.
וכן, מאוד אהבתי את התלבושות וכל מה שנלווה להן.
בבואי הביתה קראתי את מה שכתבת בתוכניה על המחזה ועל העיבוד, ואכן כל זה משתקף וקורן בתוך ההצגה עצמה. קראתי גם את מה שכתבת על הבימוי... וכשצפיתי בהצגה - הרגשתי שזה נכון..
אנא, רויטל, מסרי את תודתי, כאשתו של יעקב שבתאי שליוותה את תהליך היצירה של המחזה, לכל השחקנים ולכל מי שנתן יד להצגה המקסימה הזו.
ושוב - בראש וראשונה תודה לך. -
הפרופסור לספרות חגית הלפרין
...היינו בהצגה "נמר חברבורות" ויצאנו עם חוויה תיאטרונית נדירה.
... הכול היה נפלא: המשחק היה נהדר, העיבוד והבימוי של רויטל איתן היו מרשימים, המוסיקה מרגשת וגם כל השאר. משחקו של בן יוסיפוביץ' מעורר השתאות..
בעינינו אחת ההצגות הטובות של בית הספר......
הדרמטורגית והעורכת מעיין ויין
זה זמן רב שלא צפיתי ביצירה שמבינה את הכרח קיומו ואופן יילודו של קסם התיאטרון ... נגעת במיתרי הנפש עם קולקציית הדמויות הצ'כוביאנית-אלונית-לוינית שעיצבת, של כל אלו המחכים לגודו, של השוטים, של החולמים על מוסקבה מוסקבה מוסקבה אך נותרים נטועים, של המייחלים לביקור הגברת הזקנה ושל המקווים להגיע לימי הקיץ המתוק ורק לעוד ילד אחד שיצטרף למכסת המתים.
בימוי הסצינות שייצר את הרפרור המסחרר הזה על פני תולדות התיאטרון ותולדותינו שלנו בארץ ותולדותיי שלי האישיות ניחן גם בעיצוב מדויק, חד ואסתטי וניכרה היטב עבודתך עם השחקנים ועם
נשמתך שלך....אני תקווה שההצגה החשובה הזו תמשיך להציג בפני קהלים רבים ככל הניתן...
הפרופסור לתיאטרון והבמאי יוסי יזרעאלי
זו ההפקה הטובה ביותר של 'נמר חברבורות.
פיוט תיאטרוני נדיר.
רויטל איתן ולהקת השחקנים והיוצרים ראויים לכל שבח.
מומלץ! מומלץ! מומלץ!
גם "מפרגנת" כותבת על 'נמר חברבורות' ורשמיה בקישור המצורף
כשהיא מסכמת "אני מקווה שיקום תיאטרון שירים את הכפפה וייתן להצגה המיוחדת הזו מקום להמשיך לנשום ולרגש"
הזנת תוכן: 2.5.2015
חזרה לדף הראשי "מה חדש בתיאטרון"
