(27 במאי 1928 - 28 בדצמבר 2013)

הוצאת גוונים

*
לֵאמֹר לָךְ דְּבָרִים
בְּשָׂפָה בִּלְתִּי מוּבֶנֶת
כַּחוֹתְרִים
שֶׁנִּרְדָּמִים הֵם
וְעֵר מְשׁוֹטָם.

*
עַל עָשָׁן כְּחַלְחַל
הָעוֹלֶה מֵרָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת
בָּעֶרֶב, בַּשָּׁעוֹת שֶׁבֵּין הָעַרְבַּיִם
וְעַל נַעֲרוֹת הָעֲמָקִים
הַדְּשֵׁנִים
אֲשֶׁר בַּחֲרָדָה מְתוּקָה
מַמְתִּינוֹת
וְעַל נַעֲרֵי הָרוֹעִים
הַצְּנוּמִים
שֶׁבְּעֵינֵיהֶם חֶדְוַת חִיּוּתָם
בּוֹרֶקֶת
וְעַל אַנְחַת עֲנָפִים
כְּבֵדִים מִפֵּרוֹת,
עַל כָּל אֵלֶּה –
וְעַל אַהֲבָתִי
לָךְ אֲסַפֵּר.

*
מַדּוּעַ אֵינְךָ פּוֹתֵחַ
אֶת הַסֵּפֶר
אֶת אָבִי שָׁאַלְתִּי,
בְּכֻרְסָתוֹ יָשַׁב
סֵפֶר סָגוּר בְּחֵיקוֹ,
שֶׁלֹּא לְבַלְבֵּל הָאוֹתִיּוֹת
אָמַר, מַבִּיט נִכְחוֹ.

*
לְקַבֵּל מַיִם
בְּיוֹם קַיִץ חַם,
לֹא הָיָה זֶה
יוֹם שָׁרָב,
מִשּׁוֹמֵר עֲרָבִי
בְּתוֹכְכֵי פַּרְדֵּס
בֵּין הַגִּבְעָה
לִכְפַר אָזָ״ר
וּלְכַבְּדוֹ בִּכְרִיכִים
אִמָּא הֵכִינָה
וְעִמּוֹ לִשְׂמֹחַ
בְּפֶה מָלֵא
וּבְחִיּוּכִים בִּלְבַד
בְּשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה
שְׁנוֹת חַיַּי.

אנתולוגיה לשירת צבי אביאל – משורר האהבה העיוורת

צבי אביאל, איש הניגודים, מחד אנציקלופדיסט, איש הרנסאנס, איש מופת, שעסק בתחומים רבים – שירה, חינוך, רדיו, סופר, עיתונאי, איש ציבור, ומעל לכל אדם נאצל שהשרה את חותמו בעולם הרוח הישראלי ההולך ומידלדל. מאידך, איש פשוט, צנוע, נעים הליכות, חבר, אבא, סבא, איש רגיש שהקדיש את חייו לאשתו דליה, אהבתו היחידה, שלה כתב את מרבית שיריו. בגלל צניעותו לא זכה צבי אביאל לפרסום שלו היה ראוי ואנתולוגיה זאת מציבה פרספקטיבה לפועלו הספרותי על מנת שניתן יהיה לאמוד את מלוא השפעתו על השירה הישראלית בימינו.
צבי, איש הניגודים, מיוסר, כואב, מאבד את ראייתו בגיל צעיר יחסית. אך מאידך, איש אופטימי וטוב לב, שהמשיך לבלוע את החיים עד יומו האחרון, ממשיך לתפקד כאילו הוא צעיר ובריא. משוררים רבים במצבו היו כותבים שירים רוויי סבל וצער, על מר גורלם, על התאכזרות גורל הפוגע דווקא באנשים הרגישים והטובים ביותר שבינינו. אך לא כך צבי, שיריו הם שירי אהבה, שירים של אדם צעיר, אופטימי, רגיש, הניצב בראשית חייו, שירים של ילד קטן וסקרן, העולה ארצה מגרמניה הנאצית, נפגש בשרונה בבבואה של המולדת, נשאר תמים כילד עד יום מותו.

אנו קוראים את שיריו של צבי אביאל בנשימה עצורה, משתאים כיצד כל שיר מיטיב לתאר במספר מילים את מה שמיטב הסופרים והמשוררים מנסים לעשות במאות עמודים. אפשר להשוות את שיריו של אביאל, אם בכלל, לשירי ז'אק פרבר ופול ז'רלדי. שירי אביאל הם שירים פשוטים, ישירים, קליטים, רבים מהם גם הולחנו כי יש בהם מלודיה המתנגנת בקוראך את שיריו. צבי אביאל ניחן באומץ הראוי להערצה, הוא אינו מהסס לגעת בתחומים שמשוררים אחרים פוסחים עליהם, ומעבר לפשטות השירים אנו מנחשים שמסתתר משורר בעל ידע בלתי נדלה.

צבי אביאל נולד בשם צבי בוצ׳קו בקלן שבגרמניה ב- ח׳ בסיון תרפ״ח, 27/5/1928. בשנת 1937, כשהיה בן תשע, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. את לימודיו התיכונים סיים בגימנסיה ״אוהל-שם״ ברמת-גן, באותה כיתה למדה גם דליה וההכרות ביניהם הפכה לאהבה. מגיל צעיר היה צבי חבר ״ההגנה״ ונטל חלק בפעולות רבות. עם פרוץ מלחמת השיחרור התגייס לצה״ל ושרת בחטיבת אלכסנדרוני. צבי נשא לאישה את דליה לבית אבולעפיה, בת כיתתו, ב-5/7/49. צבי חזר ללימודיו וסיים כבוגר סמינר לוינסקי ובוגר האוניברסיטה העברית בירושלים.

במשך עשרות שנים עסק צבי בחינוך, בהוראה ובניהול מוסדות חינוך. בין השאר, לימד בנהלל - בבית הספר החקלאי, בתיכון נהריה ובסמינר לוינסקי. בשנות השישים ייסד וניהל את בית-הספר התיכון להנדסאים שליד אוניברסיטת תל-אביב ולימד ספרות. בחטיבה התיכונית למדו ברמה גבוהה כאלף תלמידים שהגיעו מישובים רבים. בין השנים 1969-1971 יצא לשליחות בלימה בירת פרו וניהל שם בהצלחה מרובה את בית-הספר היהודי ״ליאון פינלו״. לאחר מכן חזר לתפקידיו בבית הספר להנדסאים , בו המשיך ועבד 32 שנים עד צאתו לגמלאות ב 1995.

צבי אביאל זכה בשנת 1979 בפרס החינוך של עיריית תל-אביב-יפו, כעובד הוראה מצטיין ביותר, שהוכיח מסירות, כשרון וידע בעבודתו. כעשרים שנה השתתף צבי אביאל, בהתנדבות, בתוכניות בגלי צה״ל, היה בעל טור קבוע בתוכנית ״ שעתיים מ-2 ״ , סיפר סיפור לשבת בתוכנית של שלמה ארצי, ב״קפה של חצות״. ב ״ציפורי לילה״ סיפר סיפורים מרתקים במשך שנים רבות. צבי כתב מדור ב"מוסף תל-אביב" של "ידיעות אחרונות", בו ראיין עשרות אנשי תרבות. צבי הוציא אנתולוגיה לספרות בשיתוף עם ישעיהו אוסטר-ידן בהוצאת מ.ניומן.

במשך השנים עסק צבי בפעילות ציבורית ענפה: חבר במועצת הסתדרות המורים, במרכז הסתדרות המורים, חבר במועצת פועלי תל-אביב, במועצת בנק מסד ובוועדות רבות של חינוך ותרבות. צבי אביאל היה משורר. ספריו: כתמים בכחול (הוצאת אל״ף) 1967, שירי נהר וילדה (הוצאת אל״ף) 1968, נדן וחרב (הוצאת אל״ף) 1972, נוכח שפתי עיניך (הוצאת עקד) 1973, קו הצל (הוצאת עקד) 1976, אתך ועם הרוח (הוצאת גוונים) 2000, בשנים טרם הכרתיך (הוצאת גוונים ) 2009. באנתולוגיה זאת מצויים גם כ- 150 שירים חדשים שטרם ראו אור.

ד״ר יעקב קורי

 -----------------------------------------

במשך שנים ריתק אליו צבי אביאל את מאזיני "ציפורי לילה״ בגלי צה"ל. מעטים ידעו, שנופי הקדומים של דרום אמריקה, אותם כה היטיב לשזור בסיפוריו ובשיריו, בעבעו ועלו ממעמקי תודעתו, ללא תיווך האור. הוא אכן עמד ממש שם, על פסגות האנדים, מצביע בידו על הרכסים האפלים, מסביר בלהט איך נעזבו באמצע בריאתם, פורשים בפני הקונדור ממלכה פרועה, בלתי מרוסנת.
צבי אביאל היה איש רנסאנס, פילוסוף, משורר. הוא יצר דברים והחריבם באיבחה, תמיד ספקן, מתוחכם וחד כתער, תמים כילד, רומנטיקן ללא תקנה — איש של ניגודים שהתקיימו בכפיפה אחת תחת קסם בלתי נדלה. מיטיב לראות את העולם מכולנו, בולע אותו בתשוקה של נער פרא, חוצה את הקצוות על מנת לשוב ולמצוא את נפשו בעיניה של דליה, אהובתו היחידה.
ששה ספרי שירה פרסם צבי אביאל בחייו. שירים טעונים, קצרים עד כאב, משוועים לעוד. הספר החותם את האנתולוגיה הוא אסופה של שירים שלא ראו אור, מהם שנכתבו בימיו האחרונים. זהו השער השביעי — הפותח את מסעו האחרון.

"צבי הוא אמן. אמן הניסוח. גאון המשפט המתומצת, הקצר ביותר והמלא ביותר. בעל כוח נדיר; אילו חי בתקופת המלכים אני יודע שהיה נביא. חכמתו טובה מפנינים ועמוקה כדברי אלוהים חיים, משכמו ומעלה, מעל כולנו ומעל הבטן שלו עצמו.
אם היה העולם מתנהל בקודים של שכר ועונש, השכר שלו, של הלמד-ווניק הזה, היה פורץ גבולות; תור ארוך היה מזדנב, של כל החייבים לו תודה על ידו המרפאה ולבו הרחב. שערים סגורים נפערו מכוח האמונה שלו, האמונה התמימה, שהחיים יפים. זה היה המוטו שלו:
׳החיים יפים, נחיה אותם במלואם׳ — טעם טהור להמשך החיים.
ידיד נפש אמיתי, אח-לב, בן-סוד, ילד-ברית. החבר היחיד שלי!
אוהב ומתמכר לשירתך!״
עודד תאומי

"כמה פשוטים, יפים ומדויקים שירי האהבה הנפלאים האלה. הקצב הפועם של הנשמה.
צבי אביאל. אפס זיופים. מרטיט את הלב.״
אורית גניזי

הזנת תוכן: 18.12.2014

חזרה לדף הראשי "מה חדש בשירה"