מאת דֶליס

הוצאת "חדרים"

ביקורת: מיכל דורון

ספרה החדש של דֶליס "הסיפור בקצה הקפה" מכיל סיפורים אותנטיים שנכתבו בהשראת שְׁהִיָּה בבתי קפה.
בכל הסיפורים אלה מקומות בהם ביקרה דליס, צפתה, הקשיבה ושרטטה את דיוקן הגיבורים במילים ומטאפורות עד לפרטי פרטים וברגישות רבה. יש בסיפורים תיאור של הגיבורים הפוקדים את בתי הקפה השונים וברבים מהם נחשפות פיסות מחייהם בצורה סיפורית מרתקת.

"קצה הקפה" מזכיר את הביטוי הפרודיאני 'קצה הקרחון', כך ביטא זיגמונד פרויד את המודע כאשר תיאר את רבדי הנפש. ובתאוריה הפסיכואנליטית המהפכנית לזמנו, בתחילת המאה העשרים, תיאר את הדחפים ואת הלא מודע כמערבולת מעבר לקצה הקרחון.
אם נחזור לסיפורים בספר 'הסיפור בקצה הקפה', מקפידה דליס לתאר את הדמויות בפרטי פרטים ודקויות אסתטיות, במישור המודע בקצה הקפה, אך היא ואנו כבר מבינים שיש כאן סיפור לא מודע מעבר לתיאור המוקפד.

בכישרון רב היא מגלה עולם עשיר של דמויות בצורה מרגשת, מסקרנת או מרומזת. והקורא כבר יודע שעוד מעט יתגלה קצה הקפה- קצה הקרחון של אותו תיאור אסתטי מוקפד. אם לא בצורה גלויה, בצורה מובלעת. הסיפורים מורכבים ממגוון דמויות וטיפוסים, רקדניות, קשישים, תמהוניים, משוררים, אוליגרכים ועוד. ישנם סיפורים בהם יש 'פאנץ ליין', ישנם סיפורים עם סוף מריר ועצוב, וגם סיפורים שמעלים חיוך. כל הסיפורים בספר מעניינים וצבעוניים ומצליחים לתאר לעומק דמויות אנושיות ומגוונות. אתמקד בסיפור חגיתי המרגש – הנפתח כמובן בתיאור מפורט של דמות 'חגיתי, הפטפטן הבלתי נלאה', (עמ' 41) שהוא הַטִיפּוּס המוזר שאיש אינו רוצה לדבר איתו, אך דליס הקדישה לו סיפור. כי מאחורי אותם אנשים שקופים שפעמים רבות מתפרצים לשגרת יומינו, מסתתר אדם עם סיפור מעניין ונוגע ללב.

לחגיתי שזהו קיצור של, חג הייתי, יש הפרעת או סי די, הוא מפרש כל מילה פירוש מילולי לדוגמה, חגורה הוא "חג אורה" "על המותן" כדי שיהיה מתון וכל פירושי היצירתיות הללו נובעים מהסיבה כדי שלא ידלג למקום אחר, כדי לא להגיע ל"שם"- למקום האחר- לתהום הנפערת- לתיקים שבולעים אותך לפתע.
לחגיתי המספר "שגדל בבני ברק וכעוף מוזר היו מאשפזים אותו כל יום שני וחמישי".
הוא משווע לעולם המדומיין כפי שכתב ג'ון לנון בשירו: Imagine, "עולם חסר גבולות, ללא דת ללא גזע ושוויון מוחלט". עולם בו כל המוזרים יקבלו אהדה כמו כולם ואפילו בבני ברק. כי לא תהיה בני ברק. לפחות לא על פי שירו של לנון ושאיפתו של חגיתי.

לסיכום: דליס מצליחה בספרה, "הסיפור בקצה הקפה", לרתק את הקורא בשל סגנונה הייחודי, בכתיבה קולחת ובכישרון רב היא משרטטת את פרופיל הדמויות ואת זירת ההתרחשות. ספר מומלץ.

הזנת תוכן: 8.2.2018

חזרה לדף הראשי "מה חדש בספרות"