לנשמת ג'ניס רביבו

מאת: עמוס לויתןamos levitan name2

בחודש מרס השנה הלכה לעולמה בבוסטון, ארה"ב, לאחר מחלה קשה, המשוררת והמתרגמת ברוכת הכישרונות, ג'ניס רביבו לבית סילברמן והיא בת 65 שנים בלבד. ג'ניס רביבו הייתה יוצרת מקורית ומחוננת ששאבה משתי מסורות שיריות גדולות, העברית והאנגלית. עיקר שירתה היא שירת אהבה נועזת, נואשת, אירונית, חכמה, ניסיונית וחדשנית, שהמצב האנושי – יהודי, ישראלי, נשי – נלכד בין שורותיה.

ג'ניס הובאה למנוחות בבית העלמין בעיר הדרומית גדרה בה התגוררה בתקופת חייה בישראל ובה גידלה את בתה ובנה. הייתה לי זכות גדולה לשמש עורך של שניים מספריה. (ארבעה ספרים בעברית, שניים באנגלית ואחד תרגום, משירי נתן יונתן פרסמה בחייה). ויותר מששימשתי לה עורך הייתי לה תלמיד וחבר ולמדתי ממנה המון. ג'ניס הייתה משוררת מוכשרת באופן בלתי רגיל ובקיאה לעומק בשפת השירה ובתרבותה. אני אוהב את שיריה המוקדשים לגדרה והכלולים בספרה "תרגילי חיסור". הנה אחד מהם המדגים את אומנותה.

 

גם כי נאות הדשאjenis revivo2

גָּם כִּי נְאוֹת הַדֶּשֶא
רְווֹיוּת עֲטִיפוֹת חֲטִיפִים
אֲזַמֵּר מִזְמוֹר
שֶיַעֲלֶה רוֹעִי שָלוֹש קוֹמוֹת
בְּמַדְרֵגוֹת
שְטוּפוֹת
אוֹר
קָצוּב
שוּב מְדַמֵם רַחְמִי
תְּפִילָה טְרִיָה
מִי יַעֲלֶה וּמִי יָקוּם
וּמִי יָבוֹא


השיר הפשוט לכאורה על נוף מוזנח של שיכון ישראלי, מיוסד למעשה על שני מזמורי תהילים. תהילים כ"ג: "יהוה רועי לא אחסר, בנאות דשא ירבציני, על מי מנוחות ינהלני, נפשי ישובב. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי." ותהילים כ"ד: "מי יעלה בהר אדוני ומי יקום במקום קודשו? נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו".
בעשותה שימוש בלשון תהילים מצד אחד ("נאות הדשא"), ובלשון עכשווית מצד שני ("עטיפות חטיפים"), בוראת המשוררת באחת תמונה של יופי ושל אירוניה חריפה. בעוד שמזמורי תהילים מדברים על שפע, ביטחון, ואמונה, הרי המציאות הישראלית היא של עליבות והזנחה, וגם של בדידות גדולה. "רועי" (במלעיל), הנער מן השיכון, הנמען של תפילתה, הוא גם "יהוה רועי" של המזמור, והעלייה לדירתה שלוש קומות היא המקבילה לעלייה ל"הר אדוני" במזמור. זאת ועוד: האשה הספונה בדירתה משוועת לאהבה ורחמה "מדמם תפילה טריה." אולם בניגוד למזמור תהילים המשיב על השאלה "מי יעלה ומי יקום במקום קודשו"? במילים "נקי כפיים ובר לבב", בשיר שלפנינו (ובמציאות של ימינו) לא יכולה הדוברת בשיר לדרוש דרישה או תשובה כזאת, והוא מסתיים בשלוש מילות שאלה: "מי יעלה ומי יקום ומי יבוא".
שיר נפלא. פשוט ומורכב כאחת, ולא עמדתי אלא על מקצת מהיבטיו. שיר המציג תרבות כתיבה משוכללת שג'ניס היתה אמנית גדולה שלה. אישיותה הנדירה ושירתה המיוחדת יחסרו לנו מאד.

 

הזנת תוכן: 27.5.2015

חזרה לדף הראשי "עמוס לויתן - על שירה וספרות"