דרך רצופת מכשולים
על ספת הגרפולוג עם מיכל דורון
לרגל יום השואה הבינלאומי אני מציגה את כתב ידו של איתמר יעוז קסט, משורר וסופר מופלא, עורך ומייסד הוצ' 'עקד' וכתב העת 'פסיפס' וניצול שואה.
ניתוח כתב ידו לקוח מתוך ספרי "על ספת הגרפולוג 2" העומד לראות אור בחודשים הקרובים.
כתב ידו של איתמר יעוז קסט מזכיר תצלום של שתי דמויות: דמות צעירה ודמות זקנה. תצלום זה מוצג במבחן פסיכולוגי בשיטת הגשטאלט, ובו שתי דמויות שלובות זו בצד זו באותו דף נייר. חלק מהמתבוננים רואים את הדמות הצעירה, אחרים מבחינים בדמות הזקנה מלאת הקמטים, ויש כאלה המבחינים בשתי הדמויות.
מבחן זה צץ לנגד עיני כאשר אני מביטה בכתב ידו של יעוז קסט מאחר שהדמות הצעירה, האינדיבידואליסטית והמורדת, עומדת בעוז ובגבורה לצד הדמות האחרת, העייפה והמאוכזבת. כל אחת מהדמויות אוספת באמתחתה סימנים רבים כדי להוכיח כי היא היא הדמות הנראית.
כדי להוכיח תמונה מורכבת זו אתחיל בפסיפס של ניתוח האישיות ופירוט הסימנים שמרכיבים את כתב היד.
בסקירה ראשונה, הכתב נראה מאורגן. שולי הימין ישרים ונוצרת מניפה נפתחת, ופירושה שהשורות נפתחות לעבר החלק השמאלי של הדף ומעידות על צד אופטימי וסתגלני באופיו של הכותב.
אפשר להמשיל את המניפה לדמות הצעירה והאופטימית מהציור, אך בל נשכח כי הדמות הזקנה המשולבת בה דולקת בעקבותיה. קיים ממד נוסף ומשמעותי לאותו חלק המתבונן אל עבר העתיד בחדווה.
כאשר מתבוננים במהלך השורות, נראים רעפים עולים ורעפים יורדים. תופעה זו בולטת בעיקר בחלקו השני של הדף - המילים אינן בעלות בסיס אחיד, יש בשורה קטעים שהם כמו טלאים המחוברים יחדיו. המילים עולות או יורדות במדרון זה בחדות. מאחר שהשורה מסמלת את דרכו של הכותב, ברור לנו עתה כי דרך זו רצופת מכשולים רגשיים. יעוז-קסט נאבק בקשיים ובתחושות קשות בדרך אל מטרתו. הנתיבים העולים של השורה מעידים על הציפייה לצאת מהקשיים ועל השאפתנות של הכותב, דהיינו הדמות הצעירה, ואילו הטלאים הקורסים משקפים את הדמות הזקנה והעייפה ומבטאים אכזבה.
הכתב בתחילת הדף צפוף יותר ובחלקו השני הרווחים בין האותיות הולכים וגדלים. ניכר כי הכותב פעל בצורה אינטנסיבית, אך לאחר זמן מה חש זרות, ניכור פנימי ובדידות אקסיסטנסיאליסטית.
לחצו להגדלת התמונה
בכתב קיימת תנועה אם כי הכותב השתדל לכתוב בקצב מתון. רבות מהאותיות עומדות החלטיות, חצובות בסלע, מתנשאות לגובה וחדות. הן מעידות על הצד האסרטיבי, הנמרץ, שאינו מוותר נוכח הקשיים גם בדרכו רצופת המכשולים והרעפים החדים. לעומתן קיימות האותיות הקטנות, הכמעט נעלמות, החלשות, החוששות, אשר מסתתרות בביישנות.
שוב עולה מהניגודיות הזו תמונת שתי הדמויות, הזקנה והצעירה, הארוגות זו בזו.
עיצוב האות קווי. הקו הישר נוגד את התנועה המעגלית, ויעוז-קסט ממיר את המעגל בקו גם באותיות שבאופן תקני הן עגולות, כדוגמת המ' הסופית. קו ישר הוא החיבור בין שתי נקודות והוא תולדה של חשיבה. מבנה האות הוא אליפטי ומוצר ואינו מתפשט לרוחב, ושילובו כאן עם הזווית והקו החד משקפים ביתר שאת את התכונות של נטייה לבדיקה מעמיקה, מחקר וביקורת.
למרות התנועה, כתב-ידו של יעוז-קסט מתאפיין בקצב מתון. הכותב השתדל לפעול על פי הכללים; קיימים סימני פיסוק רבים, האטה של קצב הכתב, וניכר כי הוא משתדל להיות מובן ובהיר לסביבתו, למרות שלא תמיד עולה הדבר בידו. זהו אדם אינדיבידואליסט, מקורי מאוד, שלא תמיד מובן לסביבתו.
האזור העליון של הכתב בולט, הוא מבטא את הסופר-אגו על פי פרויד ומסמל את העקרונות והערכים של הכותב. בולט גם הרוחב המשני, חלקה השמאלי של האות, בעיקר באותיות ת' ונ', הנראות החלטיות ותקיפות. השילוב של שני חלקים אלו מצייר אדם אשר לוחם למען ערכיו ועקרונותיו ומבטא אותם גם במישור החברתי.
בסופו של דבר תפסה את הבמה הדמות הצעירה. לה יש בכל זאת יותר סימנים גרפולוגיים. איתמר יעוז-קסט עדיין מורד.
שירו של איתמר יעוז קסט "דו-שורש"
לחץ על התמונה להגדלה
תגובת איתמר יעוז-קסט
הניתוח ביסודו הוא אמת. הניגוד עליו מדברת הגרפולוגית מקובל עלי. אני חושב שהמתח הזה אכן קיים בתוכי ולא רק בתוכי אלא, חשוב יותר, בכתיבה שלי.
השתמשתי וטבעתי בשפה את המונח "דו-שורשיות" – הניגוד בין "כאן" ו-"שם".
אני שייך לדור שלא נולד בארץ אלא הגיע אליה אחרי השואה, והכפילות הזו מאפיינת את כתיבתי.
אני סבור שהדבר נובע מהמבנה הנפשי שגילויים שלו התחדדו בעקבות האירועים שקרו במהלך ילדותי והתבגרותי.
למיכל דורון טביעת עין טובה מאוד. הניגוד שהיא הציגה בניתוח כתב היד הוא הנקודה העיקרית עליה האבחון התבסס. שתי הדמויות השוכנות באיש כמוני – צעירה ומבוגרת – יתכן. אין לי ספק שהרצון לשינוי ולגילוי דברים חדשים טבוע בתוכי.
