ציפור באולם ההמתנה

משיריו של אורגד ורדימון

שירתו של אורגד ורדימון היא רבת פנים וגוונים.
בקובץ "ציפור באולם ההמתנה" נוגע אורגד בנושאים רבים בכל הוויתו, באהבה ומעורבות
רגשית עמוקה. ויש לו מה לומר על כל נושא אליו הוא פונה בשירתו, בעיקר בשירתו החברתית-פוליטית. שכן אורגד הוא משורר הכותב ללא משוא פנים, שדעותיו החברתיות ומעורבותו באות לידי ביטוי בשירים לא מעטים ובעוצמה מצליפה. מן השירים היפים בספר – שירי התמודדות אמיצה במחלה קשה, לצד שירי אהבה חושניים לאישה אהובה ולנשים באשר הן. וכן שיריו הלוקאליים, התל-אביבים, החובקים את העיר בה נולד ובה הוא עושה את חייו.

ראוי לתשומת לב מיוחדת הוא השער בו חותם אורגד את הספר, "עיר ההרגה עמנו תמיד", שער המכיל שלוש פואמות, שנכתבו בעקבות מסע שורשים לפולין שעשה עם רעייתו.

"ציפור באולם ההמתנה" הוא קובץ רב שירים מרתק ואקלקטי מאוד, ועם זאת נדמה כל הזמן שקו אחד עובר, כחוט השני, ומחבר את השירים כולם בהרמוניה אחידה וססגונית כאחד.

ציפי שחרור, עורכת הספר.

שתוק

שְׁתֹק, תַּמְשִׁיךְ לִשְׂחוֹת!
וְשָׂחִיתִי.
שְׁתֹק, וְתַמְשִׁיךְ לִלְמֹד!
וּבָכִיתִי.
שְׁתֹק, לֵךְ לַעֲבֹד!
לֹא מָחִיתִי.
שְׁתֹק, הָקֵם מִשְׁפָּחָה!
וְהֵקַמְתִּי
מָשַׁכְתִּי מָשַׁכְתִּי מָשַׁכְתִּי –
עָצַרְתִּי.
צְרָחָה גְּדוֹלָה צָרַחְתִּי,
הִתְפּוֹצַצְתִּי!

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר
יוֹם.

ילד לא גמור

פִּתְאוֹם – אַבָּא
חוֹלֶה, אַבָּא
בַּמִּטָּה.
קִירוֹת אֲפֹרִים, מַכְשִׁירֵי
הַנְשָׁמָה...
וַאֲנִי – כִּמְעַט שְׁלֹשִׁים,
מְבַכֶּה הַחְמָצָה,
רוֹצֶה עוֹד –
אַבָּא.

יֶלֶד לֹא גָּמוּר

האדום שלי אינו האדום שלךְ

הָאָדֹם שֶׁלִּי אֵינוֹ
הָאָדֹם שֶׁלָּךְ: אַהֲבָה / עֲצֹר / דָּם,
אֵשׁ לֶהָבָה וְחַמְרָה פּוֹרִיָּה,
רִגְבֵי אֲדָמָה.

הַיָּרֹק שֶׁלִּי אֵינוֹ
הַיָּרֹק שֶׁלָּךְ: עָלֶה / "סַע" / תִּקְוָה,
עֵינַיִם קָרוֹת אוֹ תְּחוּשַׁת
הֲקָלָה.

הַשָּׁחֹר שֶׁלִּי אֵינוֹ
הַשָּׁחֹר שֶׁלָּךְ: רִיק / שְׁכוֹל / כּוֹתֶרֶת
עִתּוֹן חֲגִיגִית אוֹ מוֹדָעָה
אֲבֵלָה.

הַכָּחֹל שֶׁלִּי אֵינוֹ
הַכָּחֹל שֶׁלָּךְ: יָם / שָׁמַיִם / דֶּגֶל –
עִנְיָן שֶׁל הַשְׁקָפָה.
וְהַסָּגֹל?

מִשְּׁבַע-מֵאוֹת שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה גּוֹנֵי הַסָּגֹל –
אֵין הַסָּגֹל שֶׁלִּי כַּסָּגֹל שֶׁלָּךְ
וְגַם לא הַכָּתֹם, הַחוּם,
הַצָּהֹב...

הָאָדֹם שֶׁלִּי כּוֹאֵב
מֵהָאָדֹם שֶׁלָּךְ. אַהֲבָתִי גַּם.

אורגד ורדימון, קולנוען וסופר, נולד (1939) וחי בתל אביב כל חייו. הפיק את המחזמר "שיער" ואת הסרט "שלום תפילת הדרך" של יקי יושע ועוד. חלוץ הקולנוע האיכותי בארץ. ניהל את בתי הקולנוע "אלנבי" ו"תכלת" בתל אביב וקולנוע "חן" ברחובות.
דור שישי בארץ. בגרות בגימנסיה הרצליה, תארים בכלכלה, משפטים, סוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, שיריונאי, נכה צה"ל, סגן אלוף במילואים.
ספרו הראשון "המלחמות הקטנות שלי" יצא בהוצאת שוקן בשנת 2004, ספרו השני "שנות חיינו היפות ביותר" יצא בהוצאת עט ועת, 2010. ספרו השלישי בטרילוגיה "מתחת לפוסטר של חלף עם הרוח", נמצא בשלבי כתיבה. כמו כן, פרסם ספר שירה בהוצאה עצמית, 2006, בשם "באהבה".

בחזרה לעמוד הראשי