חדוה רבינזון בכרך

לאייל, לגיל-עד, לנפתלי ולמחמוד

בְּפִנּוֹת הָרְחוֹבוֹת שׁוֹטְטוּ מַבָּטִים
וּפְסִיעוֹת הַחוֹלְפוֹת שֶׁל עוֹבְרִים וְשָׁבִים
וּמִלִּים מֻשְׁלָכוֹת בְּפִנּוֹת אַפְלוּלִית
נֶאֶסְפוּ שָׁם בְּרֶכֶב הָעִיר הַמְּטַאטֵא
זִכְרוֹנוֹת, נְגִיעוֹת, שְׁהִיּוֹת שֶׁל כָּחֹל
וּפְסִיעוֹת הָרוֹקְדוֹת בְּאָבָק וּבְחוֹל

וְיַלְדִּי, יַלְדְּךָ לֹא חָזַר לֶאֱכֹל.

וּמַדּוּעַ כִּסְּאוֹ רֵיק וָרֹד רֵיק כָּחֹל
הֵן שִׂפְתֵי נַעֲרָה שֶׁהוּשְׁטוּ בִּסְגַלְגַּל
שֶׁל שְׁקִיעַת דִּמְדּוּמִים
נִמְנוּמִים עַל הַחוֹל
וְשָׁדֶיהָ רַכִּים לְרֹאשׁוֹ הֶעָיֵף
וְהַזְּמַן הַנּוֹשֵׁק, הַשּׁוֹהֶה וְחוֹלֵף
עַד חָזַר לַחֲגוֹר, זְמַן לֹא זְמַן שֶׁל בַּרְזֶל
גֵּיא-הִנֹּם - שֶׁל חֲלוֹם, עֲרָפֶל כִּסָּה תֹּם
וּבָאֹבֶךְ יוֹרִים וְיוֹרִים
שָׁכְחוּ הַמִּלִּים הַמִּלִּים

וְיַלְדִּי הַקָּטָן לֹא חָזַר לֶאֱכֹל!

וְאוּלַי הוּא רוֹקֵד וְיוֹצֵא בְּמָחוֹל כֹּה הַרְחֵק שָׁם בָּהָר, שָׁם בִּשְׁבִיל כֹּה פְּתַלְתֹּל

קָפָאתִי, נִזְרַקְתִּי לִפְגֹּשׁ מִלְחָמָה...
וּרְחוֹבוֹת הֶעָרִים, וּבָתֵּי אֲבָנִים
מוֹבִילִים הֵם כֻּלָּם לִנְתִיבֵי הָאוֹבְדִים

בְּחֻרְשׁוֹת אֳרָנִים,
אֲבָנִים
וַעֲלֵיהֶן מִלִּים
וּשְׁמוֹת נְעוּרִים, וְהֵיכָן הַמְּחָרִים וְאַיֵּה הַמְּחָרִים?

וּבְבַיִת קָטָן הִתְיַשֵּׁב לוֹ הַשְּׁכוֹל
מִתְגָּרֵד עִטּוּרֵי וּפִרְחֵי צַלָּחוֹת
מִתְדַּגְדֵּג בַּפִּטְמָה, בַּטַּבּוּר, בָּעֶרְוָה
וּמֵצִיץ בְּחִיּוּךְ מְאֻלַּץ חֲרִיצִים - בֵּין נֶכְדָּה וְהַסָּב, בֵּין צְלִי לְדַג סוֹל
מְתֻבְלָן מְתֻבָּל בְּשַׁבָּת, בְּיוֹם חֹל
לִסְעוּדָה מִשְׁפַּחְתִּית,
כֹּה גָּדוֹל, כֹּה גָּדוֹל. וּמַדּוּעַ הַיֶּלֶד לֹא חָזַר לֶאֱכֹל?
וּמַדּוּעַ הַיֶּלֶד לֹא בָּא לֶאֱכֹל?

 הזנת תוכן: 14.7.2014

חזרה לדף הראשי "מה חדש בשירה"