מאת מיכל דורון
על ספרה של ציפי שחרור "שיריפוי – כוחה המרפא של השירה", הוצאת פוקוס
לשירה יש כוח מרפא, טוענת המשוררת והסופרת ציפי שחרור בספרה החדש "שיריפוי". בספר, שהוא בבחינת אלטרנטיבה פואטית של העידן החדש, היא מציעה לקורא מזור ושלווה לנפשו. לכל אחד מ-151 השירים שבספר מוצמדת ציטטה המתאימה לתוכנו, הלקוחה מהתנ"ך לצד ציטוטים ממשוררים, סופרים, פילוסופים וחכמים הודים. שחרור מציעה לקורא תוכנית תרפויטית המורכבת מהציטטה, תוכן השיר והוראות נשימה בסוף כל שיר. הקוראים יכולים להתענג על הליריקה העשירה, להזדהות עם התכנים המרגשים ובנוסף יש בידם כלי תרפויטי.
ציפי שחרור היא משוררת וסופרת מוערכת ועטורת פרסים: זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה, בפרס חומסקי, פרס אקו"ם ופרס קוגל, והעמידה דורות רבים של משוררים וסופרים בסדנאות כתיבה יוצרת ברחבי הארץ, המדגישות את כוחה המרפא של הכתיבה, וכעורכת ספרים. כמו כן ערכה את כתב העת "מאזניים" של אגודת הסופרים במשך כעשור.
"שיריפוי", ספרה ה-37 במספר, משלב גישה מרפאת והבנת הנפש עם יכולתה הפואטית וניסיונה הספרותי העשיר. שחרור אינה מתיימרת להיות אשת מקצוע טיפולית וזה סוד קסמו של הספר. הוא מגיש לקורא זווית אחרת – קריאה עם נשימה, קריאה עם התבוננות אופטימית, סלחנית ומכילה.
החיפוש אחר שלווה ומזור לנפש הוא יסוד מרכזי בפסיכולוגיה ובמדיטציה. ציפי שחרור מציעה לקורא קריאה מודרכת מושכלת, המכילה תובנות רבות של התפתחות התודעה והרוח, ויכולה להוביל את נפשו לריפוי. ישנן שיטות רבות לריפוי הנפש, וניכר כי שחרור איגדה את השיטות הללו לכדי כלי ריפוי מדיטטיבי פואטי בצורה מרשימה וחסרת תקדים.
בשיר משכן הגוף המחלים הציטטה והשיר משלימים זה את זה, ונראה כי "האני" והעולם חד הם. המשוררת מזמינה את הקורא לחוות עימה את הריפוי, את תחושת ההעצמה והכוח הפנימי. היא מכוונת את הקורא להאמין כי קיימת בו העוצמה לעזור לעצמו, ואחת הדרכים היא קריאה מודרכת חווייתית.
"יש יסוד בן אלמוות באדם שאינו הגוף,
אינו ההכרה, אינו החושים, אינו הפראנה
ואינו האינטלקט, הגשם זאת והיה בן-האלמוות."
סוואמי שיבננדה
משכן הגוף המחלים
בָּךְ תַּעֲצוּמָה, רֶטֶט נֹעַם נִפְעָר אֶל הַגּוּף הַמַּחְלִים,
בָּךְ פֶּלֶא כָּל הַסְּתָרִים.
אַךְ הַיּוֹם
אַתְּ יְרִיעָה מְצִלָּה וְחוֹפֶנֶת
כְּאַדְרִיכָלִית כָּל הָאֹשֶׁר לָתֵת,
נוֹשֵׂאת בְּחֻבֵּךְ אֶת כָּל הַכְּתָרִים.
שֶׁהִנָּךְ אוֹר סָמוּי וְנָהִיר -
סוֹד שִׁקּוּי כָּל כּוֹחֵךְ הַנִּגְלֶה
בְּמִשְׁכַּן הַגּוּף הַמַּחְלִים.
נִשְׁמִי! נְשֹׁם!
את השיר הכאב מרפא, ניתן לבין בכמה מישורים והוא מתפתח ומורכב. "עד עתה הטמעת את הכאב ביצירה בך," "מהיום תוכלי לעוף": עד עתה ההשקעה בתהליך היצירה הייתה סיזיפית, ושימשה מזור לכאב, אך עתה – יש פנייה לקורא, פנייה לרוח: יש להשתחרר מהכבלים, ללמוד לחשוב אחרת, לשנות כיוון, לדעת לעוף. בשיר זה מודגשת שוב כוחה של הרוח – התודעה, המחשבה. הצורה הלירית העשירה חודרת לחושים ומרגשת, ואילו הקריאה המודרכת והמורכבת פונה לרוח ולתודעה לשחרר כיוון, לפנות למעלה. כל קורא או קוראת יכולים להתחבר על פי עולמם הפנימי לקריאה זו.
"הרגע בו אתה מפקפק ביכולת שלך לעוף,
הוא הרגע בו אתה מאבד את היכולת לעשות זאת."
ג'יימס מתיו ברי, "פיטר פן"
הכאב המרפא
שִׁחְרוּר מֵעַוְלָה חִפַּשְׂתְּ בָּאָמָּנוּת,
אֶת הַכְּאֵב הַמְּרַפֵּא הִטְמַעְתְּ בַּיְּצִירָה
וְהַחֲלוֹם טָבַע בַּכָּבוֹד הַנִּרְמָס.
לֹא אֵלֶּה יִהְיוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים,
אַתְּ תִּלְמְדִי אֶת הָרוּחַ
אַתְּ תִּרְחֲצִי בִּרְצוֹן הַכּוֹחַ
וְתִמְסְכִי בָּךְ שְׁתִיקָה מְרַפְּאָה
כְּמוֹ חֲרוּזֵי תְּפִלָּה בֵּין אֶצְבְּעוֹתַיִךְ.
וְאָז תֵּדְעִי מָעוֹף, כִּי יָבוֹאוּ לָךְ כְּנָפַיִם
לְחֵטְא כָּל עַוְלָה
בְּסוּפַת הַלַּיְלָה הַמְּרַפֵּא.
נִשְׁמִי! נְשֹׁם!
אחת השיטות הנפוצות המובילות לכוח פנימי היא באמצעות דמיון מודרך. השיטה היא שכנוע פנימי, אוטוסוגסטיה בלשון הפסיכולוגיה, ובלשון מדיטטיבית – תחושת רגיעה והקשבה. השיר ברוב יופי. ברוב אהבה מבטא תחושות אלה ומציע לקורא ריפוי: להביט פנימה לים המכיל של כוחנו, של הפלא הכמוס בתוכנו ובנפשנו להכיל את רגשותינו, להיות חלק מהיקום וכך לחוש חזקים. בשיר זה יש כוליות פילוסופית. ביכולת הקורא ליצור כוח פנימי, לא לחוש קורבן, אלא להבין את סוד היקום ולשלוט על גורלו.
ברוב יופי. ברוב אהבה
לְפָנִים הָיִית נְשָׁמָה מְהֻסֶּסֶת
חַיָּה לְכוּדָה. חֲצוּיָה.
הַיּוֹם הוּא יוֹמֵךְ, אַתְּ נִכְנֶסֶת לַיְּקוּם הַסּוֹדִי
בְּהִמּוּר גָּדוֹל
לִיצֹר בְּרֹב יֹפִי אֶת יְצִירַת חַיַּיִךְ.
הַיּוֹם הוּא יוֹמֵךְ - אַתְּ נִכְנֶסֶת לַיְּקוּם הַסּוֹדִי
כְּמוֹ חִידָה
לִיצֹר בְּרֹב אַהֲבָה אֶת יְצִירַת חַיַּיִךְ.
לִהְיוֹת אַגָּדָה.
נִשְׁמִי! נְשֹׁם!
לאורך כל ההיסטוריה חיפש האדם שלווה וריפוי לנפשו, והדרכים הן רבות; טיפול פסיכואנליטי, טיפול באמצעות אמנויות, טיפול קבוצתי, טיפול באמצעות כתיבה, טיפול באמצעות דרמה ועוד. שחרור מציעה את שיריה שנכתבו במיוחד ככוח מרפא, לאחר תהליכי התבוננות פנימית של סדנאות רוחניות שעברה וחוותה. היא מציעה לקורא לעבור עימה את תהליך החמלה העצמית.
"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ
וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבַּץ."
ישעיה יא, ו
בדרך אל הסליחה
הֶאָרָה וּנְדִיבוּת
מַגְבִּיהוֹת בְּלִבֵּךְ צַמֶּרֶת
וְאַף לֹא סוּפָה אַחַת תִּשְׁמֹט עֲנָפַיִךְ,
לֹא מַחְשָׁבָה טוֹרֶדֶת.
לֹא צְבִיטַת לֵב
וְלֹא כְּאֵב הַדִּבֵּר הָרַע
לְהַכְאִיב.
שֶׁאַתְּ חֶמְלָה
וְאַתְּ סְלִיחָה
וְאַתְּ חֲרָטָה
כְּטֹהַר הַמִּלָּה הַמְּרַפְּאָה.
נִשְׁמִי! נְשֹׁם!
אחת מאבני הדרך החשובות בטיפול נפשי על כל גווניו היא הסליחה לאני ולאחר. הקריאה בשיר זה מציעה לקורא חוויה אישית של כוח מרפא בצורה תרפויטית ואמנותית. לחמול על עצמנו ולסלוח לעצמנו ללא כאב, זהו תהליך חשוב של אמפתיה וקבלת האני. תהליך זה מובע בשיר בצורה לירית וחווייתית, המכוונת את הקוראים בו למחילה אישית.
"...לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד
הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי..."
ח"נ ביאליק
תמיד תהיי אותה ילדה
תָּמִיד תְּהִי אוֹתָהּ יַלְדָּה בְּרֵאשִׁיתִית
אוֹתָהּ יַלְדָּה חוֹלֶמֶת
לְשׁוֹמְרָהּ.
אִם אוֹצְרוֹת אֵשׁ לָךְ אוֹ אוֹצְרוֹת קֹרַח
אִם מַגַּע יָדַיִךְ מַחְלִימוֹת כְּאֵב,
תָּמִיד תְּהִי אוֹתָהּ יַלְדָּה בְּרֵאשִׁיתִית -
אוֹתָהּ יַלְדָּה חוֹלֶמֶת.
לְשׁוֹמְרָהּ.
גַּם אִם יֻרְעֲפוּ עָלַיִךְ
אוֹצְרוֹת אוֹפִיר, גֶּשֶׁם בְּשָׂמִים
וּמַעֲדַנֵּי אֵלִים,
תָּמִיד תְּהִי צִפּוֹר נִתְקֶפֶת גַּעְגּוּעַ
אֶל שַׁחַר רֵאשִׁיתֵךְ
לְשׁוֹמְרָהּ.
נִשְׁמִי! נְשֹׁם!
השיר משקף את הילד הפנימי שבנו, המלא שמחה, האני האותנטי שלעיתים רבות נשכח עם השנים. הידברות עם הגרעין הפנימי שבנו מעניקה לנו תחושת שלמות. אנו תמיד נהיה הילדים הפנימיים שבנו, ותהליך ההכרה בילד הפנימי חשוב להשלמה ולאיזון נכון. הקוראים בקריאה חווייתית עם נשימות יכולים לכוון לתודעה את הרצון להגיע לילד הפנימי שבנפשם. השיר מרגש ומפעים בכתיבתו, ואוצר המלים העשיר מעצים את החוויה הרגשית.
"מוּת לַחֹמֶר וְהִוָּלֵד בְּתוֹךְ הָרוּחַ."
סוואמי שיבננדה
ניצחון רוח
אָנוּ מוּנָחִים עַל הָאָרֶץ וּמִצְטַנְּפִים בָּהּ.
הָאֲדָמָה שָׁכְחָה אֶת מִדְרַךְ אֹפֶל הַזָּרוּת
מִמֶּנּוּ נִבְרָא דִּמְיוֹנֵנוּ. סְבִיבוֹ עַרְפִלֵּי צַעַר.
עַל כֵּן נִשְׁבֹּר כַּבְלֵי הַקַּרְמָה
וְנִתְרוֹמֵם מִבִּצַּת הַחֹמֶר
לְהַכְנִיעַ אוֹיֵב בָּרוּחַ.
נְשֹׁם! נִשְׁמִי!
ניצחון הרוח הוא שיר הלל לכוחה של הרוח על החומר, לכוח הנפש על הצער. שחרור מכוונת את הקוראים להתבונן בנפשם, לשכוח את אופל הרוח, לפוגג את הצער שמכניע את האדם ומכריע אותו במחשבה, בתודעה, וגורם לו כאב. בכוח האדם לשבור את הכבלים, "לנצח את האויב", וזהו ניצחון הרוח. שיר זה נפלא באופן שבו הוא מתאר ומתפתח בצורה פואטית, בתמונה קצרה אך חזקה, המשפיעה על נפש הקוראים. בכוחו של האדם להתגבר על צערו, על יגונו ועל קדרותו. לתודעה יש כוח עצום, אך עלינו לדעת כיצד להשתמש במאגרי סוד היקום שלפנינו, המיוצגים בשערים הרבים שבספר הזה.
ציפי שחרור בספרה המהפכני ופורץ הדרך יצרה שפה טיפולית פואטית לירית עם הכוונה חווייתית לקוראים. הקוראים יוצאים נשכרים מהקריאה המרגשת, המעניקה גם ארגז כלים תרפויטי. ספר מומלץ ביותר.
הזנת תוכן: 2.6.2021
