מאת רויטל איתן
אני חושבת על "הנחש", מונודרמה מאת לואיג'י מלרבה בביצוע שרון אלכסנדר ובבימויה של דליה שימקו. במת תיאטרון תמונע מעוצבת במינימליזם (אלכס ברויטמן): חדר חקירות יומיומי. שולחן וכיסא, בקבוק מים מינרליים וקיר רקע ירקרק הנדמה כתחילתו של חדר אחורי נוסף. העלילה פשוטה וברורה: בעל חנות לתקליטים ישנים חובב זמר עברי משטח בפני חוקרי משטרה בלתי נראים את סיפור האהבה המיוחד שהיה בינו לבין אישה. מיכל הוא קורא לה. אינו יודע את שמה. גם לא פרטים נוספים עליה. אך לבו יוצא אליה. אל נשיותה. אל מסתוריותה. אל התשוקה שבעבעה ביניהם.
ככל שהסיפור מתקדם הופכת דמותו המהוגנת והמוקפדת של הגבר את עורה ומתגלים צדדיה האפלים, האובססיביים והאלימים. הג'נטלמן בעל החזות הנאה והחליפה המהוגנת, הגבר המרשים בעל שפת הגוף המאופקת והאלגנטית, חובב הזמר הרגיש למילה וללחן, הופך אט אט מול עינינו למפלצת אדם ערמומית ואחוזת קנאה בלתי ניתנת לריסון. שפת הגוף שלו מתפרקת, האיברים המוחזקים והיפים מתחילים להתפתל ולהתייסר. הגוף שנכבש על ידי נחש-נפשי פנימי שב ומכיש. את עצמו. את זולתו.
ההצגה הקטנה והחכמה נשענת על יכולות המשחק המרשימות של אלכסנדר, אשר שימקו יצרה לו כר נרחב להפגינן. שני שחקני משנה סמויים הופכים לפרטנרים חשובים בהתרחשות הבימתית: המוסיקה - המשלבת בין מוסיקה מקורית (איסר שולמן) לבין פסקול הערוך משירים ישראליים מוכרים (טלי דזיאלובסדקי ושרון אלכסנדר) ומשמשת להבלטת הניגודים באישיותו של הגבר ולרגעי אירוניה והומור. השחקן הנוסף הוא וידאו - המוקרן בסצינות מסוימות על קיר החדר האחורי (יריב בן יהודה), התורם להעמקת והעצמת ההתרחשות הבימתית. למשל, בסצינה שבה הגבר גורר את האישה לבדיקות וצילומי CT ורנטגן "על כל מקרה" (רק כדי לשלול אפשרות שאולי משהו בבריאותה לא תקין). החדר הולך ומתמלא בצילומי איברים פנימיים ועצמות תוך הסברים רפואיים, ומה שהיה עד לפני רגע קליל ומשעשע הופך לרגע מצמרר החושף את צדו האפל של הגבר .
"הנחש" - סיפור קטן על איש רגיל ונורמטיבי, אשר האהבה, התשוקה והקנאה מעבירות אותו על דעתו. ראו הוזהרתם - המדרון החלקלק אורב לכולנו...
הזנת תוכן: 29.9.2014
חזרה לדף הראשי "התיאטרון של רויטל איתן"
