מאת אביחי קמחי

נילי דגן ממליצה על ספר שיריו החדש של אביחי קמחי, ״מן המעט״, הוצאת 'עמדה', 2020. עורך: ד"ר צדוק עלון

שירים מתוך הספר

אישה

יַחַד בַּחֹשֶׁךְ
בִּמְכוֹנִית קְטַנָּה
עַל מָצוּק שֶׁצָּפָה לַיָּם
שֶׁהֶחְזִיר אֶת הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים
לַחוֹף שׁוּב וָשׁוּב
וְהָיְתָה שָׁם סַעֲרַת חוּשִׁים
שֶׁל אִשָּׁה
שֶׁיָּדְעָה גֶּבֶר בִּמְלוֹא 360
מַעֲלוֹת גּוּפָהּ
וְשָׁם יָדַעְתִּי תְּשׁוּקָה
שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ
וְלֹא הָיָה יָרֵחַ וְלֹא אוֹר כּוֹכָבִים
רַק חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם

אשכולית

אֲנִי בּוֹצֵעַ לִשְׁנֵי חֲצָאִים
אֶת הָאֶשְׁכּוֹלִית הַצְּהֻבָּה
וּכְבָר אֵינִי מְפַזֵּר סֻכָּר בִּנְדִיבוּת
אֲנִי מַפְרִיד אֶת חֲצָאֵי הַפְּלָחִים זֶה מִזֶּה
בְּעֶזְרַת סַכִּין וְשׁוֹלֵף אוֹתָם לְפִי בְּכַפִּית
פַּעַם כַּפִּית עִם פְּרִי וּפַעַם כַּפִּית מִיץ טָהוֹר
וּבְכָל פַּעַם אֲנִי חָשׁ מֵחָדָשׁ אֶת אוֹנִי
כְּמוֹ הָיָה מַעְיַן נְעוּרִים שׁוֹכֵן בְּכָל חֲצִי אֶשְׁכּוֹלִית
וַאֲנִי שָׁקוּעַ בַּתְּמוּנָה שֶׁבָּהּ גָּלַשְׁתְּ מֵהָהָר
אֶל הַמַּעְיָן שֶׁבָּעֵמֶק
שָׁם הָיִיתִי עֵירֹם וּבְגָדַי תְּלוּיִים
עַל עֲנַף עֵץ הַתְּאֵנָה

כמעט אביב

לִרְאוֹת   שֶׁמֶשׁ בְּתוּלִית
לְמַלֵּא   אֶת הָרֵאוֹת בְּרֵיחַ
הָאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה
לִשְׁזֹר    לָךְ זֵר בְּצִבְעֵי
אַרְגָּמָן שֶׁל חֵשֶׁק
וְלָבוֹא   אֵלַיִךְ צָעִיר וְרָעֵב
עַד לַקּוֹמָה הָרְבִיעִית

שפה

הָיִיתִי חֵלֶק מִבְּשַׂר
דּוֹבְרֵי הַשָּׂפָה הַיְלִידִית
עִם הַיָּמִים פּוֹרְחוֹת מִמֶּנִּי מִלִּים
וּמִשְׁתַּבְּשִׁים הַהֶקְשֵׁרִים
כְּמוֹ עוֹלֶה חָדָשׁ שֶׁזֶּה מִקָּרוֹב בָּא
לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו וְהָעִבְרִית הָאַרְכָאִית
שֶׁבְּפִיו נִרְכְּשָׁה בְּאֻלְפָּן
וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ עָלַי לַעֲמֹד
בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן וּמַה מְּצֻפֶּה מִמֶּנִּי
לְהַרְגִּישׁ בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת
וְהַאִם יֶשְׁנָהּ חוֹבָה מַמְלַכְתִּית לִצְפּוֹת
בַּטֶּקֶס בְּהַר הֶרְצֶל וּלְחַכּוֹת מָתוּחַ וְנִרְגָּשׁ
לְזִקּוּקֵי דִּינוּר שֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת הַחֲגִיגוֹת
וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי
יָדַע אֶת הַשָּׂפָה עַל בֻּרְיָהּ
וְכָעֵת עָלַי לִרְשֹׁם עַל הַלּוּחַ
כָּל מִלָּה נִשְׁכַּחַת 100 פַּעַם
מוֹלֶדֶת
דֶּגֶל
תִּקְוָה

חֶבל

כְּשֶׁהָיִיתִי בֵּין לָלֶכֶת עַל
הָאֲדָמָה
לְבֵין לִהְיוֹת מִתַּחְתֶּיהָ
קָשַׁרְתִּי עַצְמִי לְחֶבֶל
עָשׂוּי מִלִּים
וּבַיּוֹם שֶׁבּוֹ בִּשְּׂרוּ לִי
שֶׁאֲנִי חָפְשִׁי לָלֶכֶת
הָיִיתִי כְּבֵן הָעוֹזֵב אֶת הוֹרָיו
לְמָחֳרַת כְּלוּלוֹתָיו וְדָבֵק בְּאִשְׁתּוֹ
וְכָעֵת אֲנִי הוֹלֵךְ
עַל חֶבֶל הַשִּׁירָה
הַנִּמְתָּח בֵּין גּוּפִי לְנַפְשִׁי
וּמִתַּחַת הָרִיק

אביחי קמחי, (1963) זוכה פרס ראש הממשלה לשירה 2016. חבר מדור הספרות במועצת התרבות של ישראל. כיהן במשך ארבע שנים כסגן יו"ר אגודת הסופרים. ניהל במשך שלוש שנים את ה'מיזם שירה עברית' ברשת ב' של קול ישראל.

אביחי קמחי באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, האתר של  נילי דגן

על הספר - צדוק עלון

אֲנִי הוֹלֵךְ / עַל חֶבֶל הַשִּׁירָה / הַנִּמְתָּח בֵּין גּוּפִי לְנַפְשִׁי / וּמִתַּחַת הָרִיק

בספרו השישי "מן המעט" אביחי קמחי ממשיך לכתוב שירים מדלת אמותיו המשקפים, בפשטותם הפואטית הכובשת, אמת פנימית על דלת האמות של הקיום.

השירים ממשיכים לבטא בצורה מעוררת התפעלות שילוב הרמוני של תשוקה ואיפוק. התשוקה – לאהבה, לצדק, לאמת, למשהו שאולי חבוי בנו טרם לידתנו – נמסרת לנו באיפוק רב המעיד על כוח פנימי המבקש 'ללכוד' את המהותי, השורשי, הבראשיתי, בלא חלילה לעוותו.
בקמחי בוערת תשוקה לצמצם עד כמה שניתן את הפער האינהרנטי בין התובנות הנפשיות שיש למשורר לבין היכולת שלו לתאר ללא סטיות תובנות אלה, והוא עושה זאת כשהוא מסיר מעגל ועוד מעגל, וגורם לנו לחוש בקסם שגובר והולך עד כדי השתוממות מהפתיחות, מהגילוי, מהחשיפה. היכן שנדמה לנו שהסרת המעגל תהפוך את השיר לרגשני ולבעל ערך יומני בלבד, בא קמחי בתעוזה ובכישרון פואטי ומראה שניתן להסיר עוד מעגל ולחשוף בפרטיקולרי עוד מהות שיש לה ערך אוניברסלי; הוא מצליח "לחדד את העיפרון" עוד ועוד ולהגיע אל הקו האידיאלי בלא לשבור את החוד.

שיריו מתאפיינים גם ב"התבוננות כפולה"; כתיבתו המאוחרת מאפשרת לו מצד אחד לשמר את המפגש הבראשיתי, הספונטני, ומצד אחר להוסיף את התובנות שנרכשו עם ניסיון החיים שנצבר. זו כתיבה של חוויה ראשונה המצליחה ללכוד את המהות המבקשת להיבקע בשיר, מה שמאפיין כתיבה ספונטנית, אך זו גם כתיבה המצליחה לשלב התבוננות ממרחק, כך שהיצירה המוגמרת מכילה בצורה מפוכחת את התרומה החיובית שההתבגרות מביאה עִמה.

גם בספר זה התשוקה של קמחי לצדק מקבלת ביטוי בשירי מחאה עזי ביטוי; עוולות מעשה ידי אדם – יש להילחם בהן ולבערן מן העולם. הפואטי והפוליטי מתקשרים אהדדי, ובכך הוא ממחיש לנו כי השירה נועדה גם לשנות ולא רק לתאר.

התשוקה המצויה בקרבו של אביחי קמחי והאיפוק המונע סטיות לא רצויות, העומד לימינו, מזכים אותנו בספר שירה שישי מזוקק וצלול. רוח אמת שורה בשירים הנוגעים רכות בנפש ובחיבורה הן למציאות העולם והן למציאות יקירינו. אלו שירים שמעוררים הזדהות, ונמצא בהם את תודעת המוות, את השאיפה האנושית להתמיד בקיום; את השאיפה להיגאל, את ההתחברות ליסודות העמוקים הטמונה בהוויית הורינו, את התובנה שעלינו להנחיל לצאצאינו את כוח ההתמודדות שהורישונו אבותינו, את החשיפה כמעט עד תום בדבר הברית הזוגית, ואת התשוקה לשנות את המציאות ולהופכה לטובה יותר ולצודקת יותר.

אביחי קמחי הוא משורר שההכרה שלו בחשיבות המטאפיזית של השירה נובעת מהתחושה שאם יש מקום שבו נגעה בנו אצבע אלוהים – הרי זה בשירה. השירה נתפסת אצלו כתכלית כי במובן מסוים היא טמונה בנו עוד בטרם לידתנו: השירה איננה גמול על מעלה טובה שנתברכנו בה, אלא היא עצמה מהווה את המעלה הטובה, ומכאן כוחה להאיר באור נצחי ומנחם את העובדה המרה בדבר חלופיות קיומנו. אין תמה אפוא בעיניי כי שיריו משרטטים לנו כולם דמות משורר, שלגביו השירה היא תוכנית ואיננה תלוית זמן, ועל כן "אין בשירה עבר ועתיד".

אני מבקש לסיים בציטוטים אחדים על אביחי קמחי ועל שירי הספר, שלדעתי ממחישים את התחושות שפוקדות אותנו עם ההתוודעות לשירים:

כתבת הספרות של "מעריב", כרמית ספיר ויץ: "רק אדם שנולד משורר יכול לאסוף תאי נפש ולהמיר אותם למילים שקולות".

פרופ' אביבה דורון: "לדעתי, הספר 'מן המעט' כולל שירים טובים מאוד, שגעגוע ותובנה משולבים בהם, ותיאורים מאופקים מוסרים כאב, אהבה ואיחוד בין עולמות... הישג פואטי ייחודי".

המשורר מרדכי גלדמן: "'מן המעט' הוא ספר נדיר בצניעות המוחלטת של קולו של המשורר. השירים בספר אותנטיים, אמיתיים, כואבים ונוגעים ללב, לרוב בלי גלישות לסנטימנטליות".

פרופ' אריאל הירשפלד: "אני מאוד אוהב את ניקיון הניסוח, את השאיפה לצמצום, את הבריחה מכל הוד והדר מפוברקים, את הנגיעות המהירות, הפתאומיות, בקדרות גדולה".

הזנת תוכן: 7.9.2020

חזרה לדף הראשי "ההמלצה שלי - חדש על המדף"