לילה, מועדון הבסקולה, 300 אנשים מצטופפים בשתי קומות לשמוע שירה. ערב הפואטרי סלאם התל אביבי הוא ערב הספוקן וורד הגדול ביותר בארץ – פעם בחודש, אחת עשרה פעמים בשנה. רגע לפני שנפתחת בבסקולה עוד עונה של הפואטרי סלאם (20.02.18, לכל הפרטים), יש לנו הזדמנות להציץ מאחורי הקלעים: מהינקות שלו ועד שהפך למפלצת שירה, הערב הזה מופק ומנווט על ידי שירי לדלסקי.

שירי, מה מייחד את הערב התל אביבי לעומת ערבי סלאם אחרים?

"לכל ליין יש את האופי שלו. הבאר שבעי מאוד סטודנטיאלי, החיפאי מאוד אינטימי... אופי של העיר זולג לתוך הערב – את האווירה הירושלמית אפשר לתאר רק כ"ירושלמית". לתל אביב יש את הבמה הגדולה ביותר. זה מלהיב, אבל גם הכי קשה לייצר בה אינטימיות. תל אביב היא במה מאתגרת יותר, לדעתי." 

פואטרי סלאם בבסקולה. צילום:May Farhi Gigs Photography ובאדיבות "פואטרי סלאם ישראל". 

אבל הסלאם לא התחיל עם תוכנית טלויזיה והבסקולה ו-300 איש בערב. "בהתחלה זה הרגיש כמו סוד שמור שרקחנו וגידלנו במרתף של הלבונטין. זה היה קטן, אינטימי, קהילתי. אחד הערבים הכי מיוחדים שהיו לנו שם היה 'סלאם שלוש הפסילות'. הסלאם היה בן שנה בערך, ולערב היה ליינאפ נהדר. לסיבוב השני עלו שלושה משוררים מנוסים ואחד חדש. שלושת הותיקים, אחד אחרי השניה, ביצעו שירים שכבר בוצעו בעבר בתל אביב – ונפסלו לפי הכלל. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו באמת נפסל בסלאם. המשורר החדש ניצח טכנית. והיופי היה שכולם לקחו את זה ברוח טובה וידידותית. ניצחון מוחלט של 'הנקודות הן לא הנקודה, הנקודה היא השירה'".
ואז הסלאם התחיל לגדול ולנדוד – מהלבונטין לתמונע, מתמונע לאזור, מהאזור לבסקולה. כל מעבר הביא חלל אחר: העמוד באמצע הבמה של הלבונטין לעומת המבנה המוארך והעמוק של האזור לעומת הקומה השניה שיש לבסקולה. ועם כל גדילה יותר ויותר אנשים הגיעו לשמוע – ויותר אנשים רוצים להופיע. לסלאם תל אביבי ממוצע יש כמה עשרות נרשמים שמבקשים להופיע.

אז איך מרכיבים ליינאפ? איזה טיפ היית נותנת למפיקים?

"אני חושבת שגיוון זו מילת המפתח. צריך לנסות לגוון ולאזן – ותיקים מול חדשים, נשים מול גברים, צעירים מול מבוגרים, לגוון את הטון של השירים שיהיו בערב – לנסות להבין איזה צבע חסר בליינאפ ולהוסיף. אבל הכי חשוב לנסות לייצר ערב שלך עצמך יהיה כיף להיות בו. בערב הקרוב של פתיחת העונה הרגשתי שאני רוצה איזה "בום", איזה "וואו", אז הליינאפ מחזיק משוררים חזקים במיוחד. אני ממש מחכה לראות איך זה ישתקף בערב"

שירי לדלסקי - מנהלת פיתוח בהייטק ביום; משוררת, ראפרית ומפיקת הסלאם התל אביבי בלילה. צילום: לואי אברמסון.

כל כך הרבה ספוקן עובר דרכך – גלי לנו פייבוריט אישי?

"השיר שהכניס אותי לעולם הספוקן ולעד יהיה לו מקום מיוחד בליבי הוא "מי ייקח את זה" של פדרו גראס. נדהמתי מדיוק התחושות של השפה. שנים אחר כך פדרו הפך לחבר מאוד טוב, ואפילו ביצעתי קאבר זוגי עם יותם מנור לשיר הזה – זאת הייתה חוויה משלימה נהדרת."