מדי שבוע (בשאיפה) נעלה פינה שבה נפנה ספוטלייט על יצירה מעניינת מכל תחומי האמנות. הפעם הספוטלייט מאיר על ההצגה "כהנא צדק?" שמוצגת בימים אלו בצוותא תל אביב, וכצפוי - מעוררת תגובות לכאן ולכאן. שאלנו את המחזאי יואב איתמר ואת השחקן אברהם שלום לוי שלוש שאלות זהות. התשובות היו מפתיעות.
יואב איתמר – מחזאי
למה בחרת לכתוב דווקא על דמותו של כהנא?
לפני כהנא ואחרי כתיבת המחזה כתבתי על דמויות רבות בתקופות רבות ועם סממנים שונים, שאינם דווקא פוליטיים. השאלה לדעתי צריכה להיות למה מחזה פוליטי? ואני חושב שחובתו של המחזאי לנהל חיים פוליטיים, דווקא בימים שבהם ישנה רתיעה מהתחום הזה, כי מחזאות הייתה תמיד עניין פוליטי. סופוקלס – לא שאני משווה את עצמי אליו, אבל מנעוריי הוא היה מודל בשבילי – היה פוליטיקאי לא פחות משהיה מחזאי, ובקוד הדרמטי יש משהו שמאפשר דברים שאמנויות אחרות לא מאפשרות – את מרחב הבמה שבו יכול לקרות הכול, מקניבליזם ועד זנות (אם כי השאיפה לא להגיע לשם), ודווקא ההצגה של מצבים אלה – מונעת את התרחשותם במציאות.
שאלו אותי טוקבקיסטים – למה לא כתבת על ביילין, למה דווקא כהנא. העניין הוא שהדמויות מהשמאל לא מרתקות אותי באותה מידה. ממה שקראתי על חייו של יוסי בייליין, נראה שדברים היו ברורים לו מהתחלה ועד הסוף, כמו איזה סוג של מחשב הוא ידע לקרוא לאן המציאות פונה, אבל הוא כשל במבחן המנהיגות, כי הוא לא הצליח להיות אוואנגרד שהולכים אחריו. הדמות של כהנא הילכה עליי קסם הרבה יותר, וגם היה לי ברור שמחזה עליו יהיה בר מימוש אפילו באמצעיי הדלים, בגלל האופן שבו הפקות פרינג' מהסוג הזה עובדות. יכול להיות שהיה לי יותר קל לכתוב על נושאים יותר קונבנציונליים, אבל התחושה היא שהיה לי רק סיכוי אחד לעשות שינוי, ואני מקווה שהצלחתי.
מהי התגובה הכי הזויה שקיבלת על המחזה?
אני לא יודע אם זו התגובה הכי הזויה, אבל זו בהחלט תגובה לא צפויה. ניסיתי במשך הרבה מאוד זמן להביא אנשים מהימין הקשה לצפות בהצגה – עיתונאים, בלוגרים, חברי כנסת, מועמדים לכנסת – ובאחת ההצגות היה אדם מן הקהל, שביקש לחלץ ממני הודאה בכך שכהנא צדק בדרכו. כמה ימים לאחר מכן השגתי את הטלפון של מיכאל בן ארי והזמנתי אותו להצגה. היו לי עדים לשיחת טלפון זו – שאותה הוא דרך אגב מכחיש – שבה הוא אמר לי שהוא לא ישתף פעולה עם הפופוליזם שלי. אמרתי לו שלדעתי הוא יכול לראות אותי כסוג של "אידיוט מועיל", כפי שכינה המשטר הסובייטי פעילי שמאל במערב שתמכו בקומוניזם. הוא אמר שעצם זה שלא באתי לדבר איתו, לא דיברתי עם אנשים מחוגו ולא קראתי את הספר של הרבנית כהנא – שנכתב כקונטרה לביוגרפיה של יאיר אטינגר – מראים שלא באתי לעשות תיעוד היסטורי מדויק. אני לא מאשים או נוטר לו על הסירוב ויכול להבין את נקודת המבט שלו, אבל אחד הדברים שהבנתי בזמן כתיבת המונודרמה הוא שלאף אחד אין עניין במחזה היסטורי מסוג זה, כי האמנות איננה החיים. יש מספיק סרטים על הרב כהנא ביוטיוב, משני הצדדים. האופן שבו יכולתי להשתמש ברב כהנא, גם כדי להבין את עצמי וגם את סביבתי וגם כדי ליצור בלבול פילוסופי שמעורר מחשבה, זו הייתה המטרה שלי. במהלך לימודיי בתיאטרון "החדר" למדנו שלכל שחקן יש את האופן שבו הוא תופס את עצמו, האופן שבו חבריו תופסים אותו והאופן שבו התקשורת תופסת אותו, והרב כהנא במקרה הזה הוא שחקן, וככזה נדרשה הרבה עבודה פנימית כדי למצוא את המקום הנכון לייצג אותו.
אם היית יכול להזמין דמות אחת (סלב/פוליטיקאי) לראות את ההצגה, את מי היית מזמין ולמה?
האמת היא שהיה לי איש קשר לאורי אורבך, ובטרם הצלחתי להזמין אותו, בגלל הפריימריז בבית היהודי, הוא חלה ומת. אילו יכולתי, הייתי רוצה שהוא יראה את ההצגה, ולו רק כדי לשמוע את דבר החוכמה שייצא מפיו אחרי כן.
____________________________________________________
אברהם שלום לוי – שחקן
מדוע בחרת לשחק את דמותו של כהנא?
יואב איתמר המחזאי ראה אותי בהצגה שלי, "צביקה חייל", וכתב עליה ביקורת. הוא ניגש אליי והציע לי לשחק את כהנא. זה היה בדיוק בשלהי הכתיבה. קפצתי על הרעיון מיד כי הדמות מרתקת אותי.
בחרתי בדמות כי היא בחרה אותי. אני מאמין שהדמויות בוחרות אותך מסיבה מסוימת. הסיבה הייתה שיש בינינו קווי דמיון גדולים. את זה גיליתי בהמשך. אבל לא בצבעים כי אם בצורה...
לחץ על התמונות להגדלה
מהי התגובה הכי הזויה שקיבלת על המחזה?
התגובה הכי הזויה הייתה שאנשים אמרו שכהנא ואני דומים פיזית. חשבו שיש בינינו קשר משפחתי, אבל אין בינינו שום קשר משפחתי.
אם היית יכול להזמין דמות אחת (סלב/פוליטיקאי) לראות את ההצגה, את מי היית מזמין ולמה?
מתבקש שאגיד מירי רגב, אבל הייתי מעדיף להזמין את וודי אלן, פדרו אלמודובר ומיכאל הנקה. אפשר לסדר את זה?
קטע מתוך ההצגה "כהנא צדק?: מאת: יואב איתמר/ בימוי: אלעד שרעבי/ משחק: אברהם שלום לוי
הזנת תוכן: 9.7.2015
