רוחות מיסטרל
צילום: יהודית פרגר-רשף
מרסיי
חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּעָיוֹת פּוֹתְרִים תּוֹךְ כְּדֵי הַפְלָגָה
אֲבָל כְּכָל שֶׁהִתְרַחַקְנוּ דָּאַגְנוּ יוֹתֵר.
אֵיךְ זֶה שֶׁדְּגָלִים יְרֻקִּים נֶחְפָּזִים גַּם כָּאן בָּרוּחַ?
אֵיךְ זֶה שֶׁגַּם כָּאן שׁוֹעֵט הָמוֹן בִּקְרִיאוֹת קְצוּבוֹת
אַלְלָה אַכְּבַּר!?
נַעֲרֵי הַסִּפּוּן מְהַדְּקִים חֲבָלִים,
אוֹר הַיּוֹם הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד מֵחִיּוּתוֹ.
קָשֶׁה לִרְאוֹת מָה מִתְרַחֵשׁ מֵעֵבֶר –
אַל תִּפְחֲדִי. שׁוּטִי לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ
וְשִׁירִי כָּל הַזְּמַן.
ציפורי אש
מֵי הַנָּהָר מִתְנַגְּחִים כִּשְׁוָרִים פְּצוּעִים,
מִתּוֹךְ בִּצּוֹת הַמֶּלַח הַמֵּתוֹת בּוֹקְעוֹת צִפּוֹרֵי אֵשׁ,
מְנַקְּבוֹת בְּמַקּוֹרָן הַמְּאֻנְקָל אֶת פַּחַד הַחֲשֵׁכָה,
יַנְשׁוּף הָעֵץ יוֹרֶה בִּי מַבָּט מְהַבְהֵב,
רֹאשׁוֹ חָג בָּרוּחַ.
גַּם אִם נַחְמֹק מֵהַלַּיְלָה הַזֶּה
לַיְלָה אַחֵר יִמְצָא אוֹתָנוּ.
לאן
1.
הַזְּמַן מִתְפַּתֵּל כְּנָהָר בֵּין כְּרָמִים וּשְׂדוֹת אֹרֶז,
עֲצֵי זַיִת רוֹכְנִים אֵלָיו בִּכְסִיפַת עֲלֵיהֶם,
סְיָחִים שְׁחֹרִים הוֹפְכִים לְסוּסֵי פֶּרֶא לְבָנִים
פִּסְלֵי אֶבֶן מִתְעוֹרְרִים לְחַיִּים –
לְאָן מַמְשִׁיכִים?
2.
כְּבָר אֶמְצַע הַיּוֹם.
הַחֹם מִתְפַּשֵּׁט מַהֵר מִן הָאוֹר וְחוֹסֵם אֶת הָאֹפֶק.
צִיקָדוֹת מְנַסְּרוֹת אֲוִיר צוֹנְחוֹת מְעֻלָּפוֹת לְרַגְלֵינוּ
פִּטְרִיּוֹת נֶחְבָּאוֹת בַּסְּבַךְ
כַּלְבֵי צַיִד רָצִים בְּטֵרוּף.
אַתָּה מִסְתַּכֵּן קָדִימָה
אֲנִי נְסוֹגָה לאָחוֹר.
בחוץ
כַּמָּה יָפֶה בַּחוּץ.
אֲפִלּוּ מֵתֵי הַכְּפָר מַשְׁקִיפִים מִצֶּלַע הָהָר אֶל הַיָּם.
שׁוֹמְעִים אֶת רִשְׁרוּשׁ הַמְּנִיפוֹת,
חֻפּוֹת אֳרָנִים סוֹכְכוֹת מֵהַשֶּׁמֶשׁ
כִּקְרִינוֹלִינוֹת מְעֻמְלָנוֹת,
מְנוֹרוֹת בַּרְבּוּר שָׁטוֹת בֵּין עֲצֵי הַגַּן
וּשְׁעוֹן הַפְּרָחִים מְסַמֵּן בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת
את רֵאשִׁיתָם וְסוֹפָם שֶׁל חַיִּים.
הי, מדונה
בּוֹא אִתִּי לַחֲגִיגָה!
הַחַיִּים מְלֵאֵי פַּעֲמוֹנִים,
צְמִידִים נוֹצְצִים
וּקְעָרוֹת גְּדוּשׁוֹת פָּאֵיָה.
מַאמַא מִיָּה!
בְּעוֹד רֶגַע יַעֲמִיסוּ אֶת הַמָּנוֹת,
הַשְּׁוָרִים יְדַמְּמוּ בַּצַּלַּחַת.
שְׁקִיעָה בּוֹעֶרֶת עַל גַּגּוֹת הַקַּשׁ
פִּסְלֵי הַמַּרִיּוֹת שָׁטִים לִטְבִילָה
הַצּוֹעֲנִים מִתְפַּלְּלִים לְשָׂרָה הַשְּׁחֹרָה;*
הֵי, מָדוֹנָה, הָגֵנִּי עָלֵינוּ מִפְּנֵי מָוֶת, חֹלִי וְאָסוֹן,
בָּרְכִי אוֹתָנוּ בְּשָׁלוֹם, אַהֲבָה וְדִינְרֵי זָהָב.
עַל אַמַּת הַמַּיִם שַׁלְדָּגִים מְצַוְּחִים
נֶאֱחָזִים בְּדַם הַשְּׁקִיעָה.
עֵינַי מַשְׁגִּיחוֹת עַל הָאַרְנָק.
* שרה השחורה: היא לפי האמונה יהודייה מפלשתינה שספינתה טבעה מול חופי קאמארג והפכה לקדושה של הצוענים. היא נזכרת לראשונה בכתב-יד משנת 1521 שהתגלה בספרייה בעיר ארל. שם מסופרת "אגדת המריות הקדושות" שהגיעו מארץ הקודש לחופי פרובנס בסירה ללא מפרש ומשוט. היו אלה אמהותיהם של השליחים שהטיפו לנצרות בפני המקומיים והרומים.
מתוך מחזור השירים "רוחות מיסטרל", דרום צרפת, יולי 2014 – 'צוק איתן' ישראל, אוגוסט 2014
קישורים חיצוניים
נילי דגן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
במעריב nrg - הבלוג של רני יגיל
ספרים של נילי דגן לרכישה באינדיבוק
"בית הוריי" – הצצה לאלבום משפחתי
"חצי מלפפון" - מתוך ספר השירים ״עד שאלמד לעוף״; לחן וביצוע: חני דינור
חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 60"
