השירים הם מתוך הספר
"מחמוד דרויש-חמישים שנות שירה"

הוצאת "קשב לשירה"

תרגום: ראובן שניר

לאמי

אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְלֶחֶם אִמִּי
וּלְקָפֵה אִמִּי
וּלְמַגַּע יַד אִמִּי,
הַיַּלְדוּת גְּדֵלָה בְּתוֹכִי
יוֹם אַחַר יוֹם
וַאֲנִי אוֹהֵב מְאֹד אֶת חַיַּי כִּי
אִם אָמוּת
אֶתְבַּיֵּשׁ בְּדִמְעוֹת אִמִּי.

קְחִי אוֹתִי, אִם אֶחֱזֹר בְּאַחַד הַיָּמִים,
כְּאַבְנֵט לְרִיסֵךְ,
כַּסִּי עַצְמוֹתַי בָּעֵשֶׂב
שֶׁנִּטְבַּל בְּטֹהַר עֲקֵבֵךְ,
קִשְׁרִי אוֹתִי
בִּקְוֻצַּת שֵׂעָר,
בְּחוּט שֶׁמִּתְנַפְנֵף בְּשֹׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ.
אוּלַי אֶהְיֶה אֱלֹהִים,
אֶהְיֶה אֱלֹהִים
אַךְ אֶגַּע בְּקַרְקָעִית לִבֵּךְ.

הִשְׁתַּמְּשִׁי בִּי, אִם אֶחֱזֹר,
כַּעֲצֵי הַסָּקָה בְּתַנּוּרֵךְ,
כְּחֶבֶל כְּבִיסָה עַל גַּג בֵּיתֵךְ,
אֵינֶנִּי יָכוֹל עוֹד לַעֲמֹד גֵּאֶה
בְּלִי תְּפִלַּת יוֹמֵךְ.
הִזְדַּקַּנְתִּי, אָנָּא הָשִׁיבִי לִי כּוֹכְבֵי יַלְדוּת
שֶׁאוּכַל לַחֲלֹק
עִם צִפֳּרִים קְטַנּוֹת
אֶת דֶּרֶךְ הַשִּׁיבָה
לְקַן צִפִּיָּתֵךְ.

אבי

הֵסֵב מַבָּטוֹ מִן הַיָּרֵחַ,
רָכַן, חִבֵּק אֶת הֶעָפָר,
הִתְפַּלֵּל
לְשָׁמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶם גֶּשֶׁם,
וְאָסַר עָלַי לִנְסֹעַ!

בָּרָק הִצִּית וָאדִיּוֹת
שֶׁבָּהֶם אָבִי
שָׁנִים רַבּוֹת טִפֵּחַ אֲבָנִים,
בֵּרֵא עֵצִים,
עוֹרוֹ הֵפִיק טַל,
יָדוֹ הוֹרִיקָה עֵצִים,
וְהָאֹפֶק בָּכָה וְשָׁר:

אוֹדִיסֵאוּס הָיָה אַבִּיר,
וּבַבַּיִת הָיוּ כִּכְּרוֹת לֶחֶם,
וְיַיִן וּמַצָּעִים,
סוּסִים וְנַעֲלַיִם,
וְכַאֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל עַל אֶבֶן,
אָבִי אָמַר:
הָסֵר מַבָּטְךָ מִן הַיָּרֵחַ
וְהִזָּהֵר מִן הַיָּם וּמִנְּסִיעוֹת!

בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הָאֵל הִלְקָה אֶת עַבְדּוֹ
שָׁאַלְתִּי: אֲנָשִׁים, הַאִם לֹא הִגִּיעָה הָעֵת לִכְפֹּר?
אָבִי הוֹרִיד יָדוֹ וְאָמַר:

בְּדוּ־שִׂיחַ עִם הַיִּסּוּרִים,
אִיּוֹב הוֹדָה
לְבוֹרֵא הַתּוֹלָעִים וְהָעֲנָנִים.
הַפֶּצַע נוֹלַד לְמַעֲנִי
לֹא לְמַעַן מֵת אוֹ פֶּסֶל,
הַנַּח אֵפוֹא לַפֶּצַע וְלַכְּאֵב,
וַעֲזֹר לִי לְהַבִּיעַ חֲרָטָה!

בָּאֹפֶק חָלַף כּוֹכָב,
צָנַח מַטָּה,
וְכֻתָּנְתִּי הָיְתָה
בֵּין אֵשׁ לְרוּחַ,
וְעֵינַי הִרְהֲרוּ
בְּסִימָנִים עַל עָפָר,
וְאָז אָבִי אָמַר:
מִי שֶׁאֵין לוֹ מוֹלֶדֶת
אֵין לוֹ בָּאֲדָמָה קֶבֶר,
וְאָסַר עָלַי לִנְסֹעַ.

רוצים הם במותי

רוֹצִים הֵם בְּמוֹתִי לְמַעַן יֹאמְרוּ: הָיָה מֵאִתָּנוּ, אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ. שָׁמַעְתִּי צְעָדִים, עֶשְׂרִים שָׁנָה הֵם נוֹקְשִׁים עַל קִיר הַלַּיְלָה, בָּאִים אַךְ לֹא פּוֹתְחִים דֶּלֶת. עַכְשָׁו הֵם נִכְנָסִים, שְׁלשָׁה יוֹצְאִים: מְשׁוֹרֵר, רוֹצֵחַ, קוֹרֵא. אוּלַי תִּשְׁתּוּ יַיִן? שָׁאַלְתִּי. נִשְׁתֶּה. וּמָתַי תִּירוּ בִּי? מַדּוּעַ צָרִיךְ לְמַהֵר?! סִדְּרוּ כּוֹסוֹת בְּשׁוּרָה וְהֵחֵלּוּ לְזַמֵּר לְמַעַן הָעָם. מָתַי תַּתְחִילוּ לַהֲרֹג אוֹתִי? כְּבָר הִתְחַלְנוּ: מַדּוּעַ שָׁלַחְתָּ נַעֲלַיִם אֶל הַנֶּפֶשׁ? כְּדֵי שֶׁתִּצְעַדְנָה עַל הָאֲדָמָה. וּמַדּוּעַ כָּתַבְתָּ שִׁיר לָבָן וְהָאֲדָמָה כֹּה שְׁחֹרָה? כִּי שְׁלשִׁים אוֹקְיָנוֹסִים נִשְׁפָּכִים אֶל לִבִּי. וּמַדּוּעַ אַתָּה אוֹהֵב דַּוְקָא יַיִן צָרְפָתִי? כִּי אֲנִי רָאוּי לַיָּפָה בַּנָּשִׁים. וְאֵיזֶה מָוֶת תִּרְצֶה? כָּחֹל כְּכוֹכָבִים זוֹלְגִים מִגַּג. אוּלַי תִּשְׁתּוּ עוֹד יַיִן? נִשְׂמַח לִשְׁתּוֹת. אָנָּא מִכֶּם אַל תְּמַהֲרוּ, רִצְחוּ אוֹתִי אַט אַט שֶׁאַסְפִּיק לִכְתֹּב שִׁיר אַחֲרוֹן לַאֲהוּבַת־נַפְשִׁי. הֵם צוֹחֲקִים וְגוֹנְבִים מִן הַבַּיִת רַק מִלִּים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לַאֲהוּבָתִי.

בית קפה, אתה עם עיתון

בֵּית קָפֶה, אַתָּה יוֹשֵׁב עִם עִתּוֹן,
לֹא, אֵינְךָ לְבַד, חֲצִי כּוֹס רֵיקָה,
הַשֶּׁמֶשׁ מְמַלֵּאת אֶת הַחֲצִי הַשֵּׁנִי,
מֵאֲחוֹרֵי זְכוּכִית אַתָּה רוֹאֶה הוֹלְכֵי רֶגֶל נֶחְפָּזִים,
אֵינְךָ נִרְאֶה (זוֹהִי אַחַת מִתְּכוּנוֹת הַנִּסְתָּר:
לִרְאוֹת וְלֹא לְהֵרָאוֹת),
מַה חָפְשִׁי אַתָּה, נִשְׁכָּח בְּבֵית קָפֶה,
אִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה אֵיךְ הַכִּנּוֹר מַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ,
אִישׁ אֵינוֹ שָׂם לֵב אִם אַתָּה נוֹכֵחַ אוֹ נֶעְדָּר,
אוֹ בּוֹחֵן אֶת עִרְפּוּלְךָ אִם
תַּבִּיט בְּנַעֲרָה אוֹ תִּשָּׁבֵר מוּלָהּ...
אַתָּה חָפְשִׁי בְּנִהוּל עִנְיָנֶיךָ הָאִישִׁיִּים,
בַּדֹּחַק הַזֶּה בְּלִי מַשְׁגִּיחַ אוֹ קוֹרֵא,
הִתְנַהֵג בְּחָפְשִׁיּוּת, הָסֵר
חֻלְצָתְךָ אוֹ נְעָלֶיךָ, אִם רַק תִּרְצֶה, אַתָּה
נִשְׁכָּח וְחָפְשִׁי, בְּדִמְיוֹנְךָ אֵין לְשִׁמְךָ
אוֹ לְפָנֶיךָ הַשְׁפָּעָה כָּלְשֶׁהִי. אַתָּה
כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, לֹא חָבֵר וְלֹא אוֹיֵב
מְפַקְּחִים עַל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ,
חַפֵּשׂ תֵּרוּץ לְמִי שֶׁנָּטְשָׁה אוֹתְךָ בְּבֵית קָפֶה
כִּי לֹא הִבְחַנְתָּ בְּתִסְפָּרְתָּהּ הַחֲדָשָׁה
וּבַפַּרְפָּרִים שֶׁרָקְדוּ עַל גֻּמּוֹת הַחֵן שֶׁלָּהּ,
וְחַפֵּשׂ תֵּרוּץ לְמִי שֶׁרָצָה יוֹם אֶחָד לְהָרְגֶךָ,
בְּלִי כָּל סִבָּה, סְתָם כִּי לֹא
מַתָּ כְּשֶׁהִתְנַגַּשְׁתָּ עִם כּוֹכָב, וְכָתַבְתָּ
שִׁיר רִאשׁוֹן בַּדְּיוֹ שֶׁלּוֹ.
בֵּית קָפֶה, אַתָּה יוֹשֵׁב עִם עִתּוֹן,
נִשְׁכָּח בַּפִּנָּה, אִישׁ אֵינוֹ מַעֲכִיר
אֶת מַצַּב רוּחֲךָ הַצָּלוּל,
אִישׁ אֵינוֹ חוֹשֵׁב לִרְצֹחַ אוֹתְךָ.
מַה נִּשְׁכָּח אַתָּה וְחָפְשִׁי בְּדִמְיוֹנְךָ! 

שיעור מקאמה סוטרה

כְּשֶׁבְּיָדְךָ כּוֹס מַשְׁקֶה מְשֻׁבֶּצֶת תְּכֵלֶת
הַמְתֵּן לָהּ,
עַל בְּרֵכַת מַיִם אֲפוּפַת עֶרֶב וּמֵי קוֹלוֹן
הַמְתֵּן לָהּ,
בְּסַבְלָנוּת סוּס שֶׁאֻמַּן לְמִדְרוֹנוֹת הָרִים
הַמְתֵּן לָהּ,
עִם טַעַם שֶׁל נָסִיךְ תָּמִיר מֻפְלָא
הַמְתֵּן לָהּ,
לְצַד שֶׁבַע כָּרִיּוֹת מְמֻלָּאוֹת בַּעֲנָנִים קַלִּילִים
הַמְתֵּן לָהּ,
כְּשֶׁאֵשׁ קְטֹרֶת נָשִׁית מְמַלֵּאת אֶת הַמֶּרְחָב
הַמְתֵּן לָהּ,
וּבְעוֹד נִיחוֹחַ בֹּשֶׂם זְכָרִי נוֹדֵף מֵאֻכְּפֵי סוּסִים
הַמְתֵּן לָהּ,
אַל תֵּחָפֵז אַף אִם הִיא תְּאַחֵר
הַמְתֵּן לָהּ,
אִם תַּגִּיעַ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד
הַמְתֵּן לָהּ,
וּבַל תַּבְעִית צִפֳּרִים מֵעַל צַמּוֹתֶיהָ
הַמְתֵּן לָהּ,
שֶׁתֵּשֵׁב בְּנַחַת כְּמוֹ גִּנָּה בְּשִׂיא פְּרִיחָתָהּ
הַמְתֵּן לָהּ,
עֵת תִּנְשֹׁם לְלִבָּהּ אֶת הָאֲוִיר הַזָּר הַזֶּה
הַמְתֵּן לָהּ,
וּכְשֶׁתַּגְבִּיהַַּ קְצֵה שִׂמְלָתָהּ מֵעַל שׁוֹקָהּ, עָנָן אַחַר עָנָן
הַמְתֵּן לָהּ,
קַח אוֹתָהּ לַגְּזֻזְטְרָה לַחֲזוֹת בַּיָּרֵחַ טוֹבֵעַ בְּחָלָב,
וְהַמְתֵּן לָהּ,
הַגֵּשׁ לָהּ מַיִם לִפְנֵי יַיִן וְאַל
תַּבִּיט עַל תְּאוֹמֵי חָגְלָה שֶׁנָּמִים מִתַּחַת לְצַוָּארָהּ
הַמְתֵּן לָהּ,
גַּע אַט אַט בְּיָדָהּ עֵת
תַּנִּיחַ כּוֹס עַל שַׁיִשׁ
כְּמוֹ הָיִיתָ מֵסִיר מִמֶּנָּה אֶגְלֵי טַל
וְהַמְתֵּן לָהּ,
דַּבֵּר אֵלֶיהָ כְּחָלִיל מְשׂוֹחֵחַ
עִם מֵיתַר כִּנּוֹר חַשְׁשָׁן,
כְּמוֹ הֱיִיתֶם עֵדִים לְמַה שֶּׁמֵּכִין לָכֶם הַמָּחָר
וְהַמְתֵּן לָהּ,
וְלַטֵּשׁ לְמַעֲנָהּ אֶת הַלַּיְלָה, טַבַּעַת אַחַר טַבַּעַת,
וְהַמְתֵּן לָהּ,
עַד אֲשֶׁר יַכְרִיז לְמַעַנְךָ הַלַּיְלָה:
לֹא נוֹתַר בַּיְקוּם אִישׁ מִלְּבַדְּכֶם,
קַח אוֹתָהּ, בַּעֲדִינוּת, אֶל מוֹתְךָ הַנֶּחְשָׁק,
וְהַמְתֵּן לָהּ...

אהבה היא כמו בית קפה קטן

אַהֲבָה הִיא כְּמוֹ בֵּית קָפֶה קָטָן בִּרְחוֹב שֶׁל זָרִים
שֶׁפּוֹתֵחַ דַּלְתוֹתָיו לַכֹּל.
כְּמוֹ בֵּית קָפֶה שֶׁמִּתְרַחֵב וּמִצְטַמְצֵם בְּהֶתְאֵם לְמֶזֶג הָאֲוִיר:
גֶּשֶׁם, אוֹרְחָיו מִתְרַבִּים.
מֶזֶג אֲוִיר יַצִּיב, מִשְׁתַּעַמְמִים וּמִתְמַעֲטִים.
אֲנִי כָּאן, הוֹ זָרָה שֶׁלִּי, יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה
(מַהוּ צֶבַע עֵינַיִךְ? מַהוּ שְׁמֵךְ? וְאֵיךְ
אֶקְרָא לָךְ כְּשֶׁתַּעַבְרִי לְיָדִי בְּעוֹדִי
מַמְתִּין לָךְ?)
אַהֲבָה הִיא כְּמוֹ בֵּית קָפֶה קָטָן, אֲנִי מַזְמִין שְׁתֵּי כּוֹסוֹת
יַיִן, שׁוֹתֶה לְחַיַּי וּלְחַיַּיִךְ, נוֹשֵׂא
שְׁנֵי כּוֹבָעִים וּמִטְרִיָּה, כָּעֵת גָּשׁוּם
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יוֹם אַחֵר, אֵינֵךְ נִכְנֶסֶת.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: אוּלַי מִי שֶׁחִכִּיתִי לָהּ
בְּעֶצֶם חִכְּתָה לִי אוֹ חִכְּתָה לְגֶבֶר
אַחֵר, חִכְּתָה לָנוּ וְלֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ אוֹ אוֹתִי
וְאָמְרָה: אֲנִי כָּאן מַמְתִּינָה לְךָ
(מַהוּ צֶבַע עֵינֶיךָ? אֵיזֶה יַיִן אַתָּה אוֹהֵב?
וּמַהוּ שִׁמְךָ? וְאֵיךְ אֶקְרָא לְךָ כַּאֲשֶׁר
תַּעֲבֹר לְיָדִי)
אַהֲבָה הִיא כְּמוֹ בֵּית קָפֶה קָטָן...

מועד לפגישה עם אמיל חביבי

לֹא לְהַסְפִּיד אוֹתוֹ בָּאתִי אֶלָּא לָשֶׁבֶת אִתּוֹ,
עֶשֶׂר דַּקּוֹת מוּל מַצְלֵמָה נְכוֹנָה
לְמִלְחָמָה בֵּין שְׁנֵי תַּרְנְגוֹלִים.
לִפְנֵי הַפְּגִישָׁה אָמַרְתִּי לוֹ: מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ?
אָמַר: הֶבְדֵּל בֵּין "כָּאן" לְ"שָׁם".
אָמַרְתִּי: אוּלַי הַמֶּרְחָק בֵּין "כָּאן" לְ"שָׁם"
הוּא כְּמוֹ "ל" מֶטָפוֹרִית.
תָּבוֹא מַהֵר, אָמַר, תָּבוֹא מָחָר בַּבֹּקֶר,
עוֹד בְּטֶרֶם אָמוּת, בְּטֶרֶם יִתְקַמְּטוּ בְּגָדַי הַחֲדָשִׁים,
סַע בִּכְבִישׁ הַחוֹף הַמָּהִיר, רֵיחוֹת
תַּפּוּזִים וּמַנְדָּרִינוֹת יַחֲזִירוּ אוֹתְךָ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ חָלְפוּ רְחוֹקֶיךָ. אֲנִי אֲבַלֶּה
אֶת יוֹמִי הָאַחֲרוֹן עַל חוֹף הַיָּם, אֲחַפֵּשׂ
דָּגִים שֶׁיַּחְמְקוּ מֵחַכָּתִי הַקְּשִׁישָׁה.

לֹא לְהַסְפִּיד אוֹתוֹ בָּאתִי אֶלָּא לְבַקֵּר אֶת עַצְמִי.
נוֹלַדְנוּ יַחַד וְגָדַלְנוּ יַחַד: הַאִם אַתְּ, נַפְשִׁי, עֲדַיִן
מְצַוָּה לְהִתְגַּעְגֵּעַ אוֹ שֶׁהָרוּחַ
לִטְּשָׁה אוֹתָךְ כְּלַטֵּשׁ סֶלַע? חֲסֵרָה לָנוּ
שְׁבִיתַת נֶשֶׁק לְהִתְבּוֹנְנוּת: לֹא הַמְּצִיאוּת כָּאן
הִיא מְצִיאוּת, וְלֹא אַתָּה חַי שָׁם לְמַרְגְּלוֹת אוֹלִימְפּוּס
דִּמְיוֹנִי. אֶשְׁבֹּר אֶת הַמִּיתוֹס שֶׁלִּי
בְּיָדִי, כְּמוֹ שֶׁיֶּלֶד שׁוֹבֵר כּוֹס חָלָב
לְהַדְרִיךְ עַצְמוֹ אֶל שַׁד אִמּוֹ.

לֹא לְהַסְפִּיד מַשֶּׁהוּ בָּאתִי אֶלָּא
לָלֶכֶת בִּדְרָכִים קְדוּמוֹת עִם יְדִידִי
וְלוֹמַר לוֹ: לֹא נַצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת דָּבָר מִן הָאֶתְמוֹל
אֲבָל נְיַחֵל לְמָחָר שֶׁיְּאַפְשֵׁר שֶׁנִּשָּׁאֵר. חוֹלְמִים
לְעוֹלָם לֹא יִתְחָרְטוּ וְלֹא יִתְנַצְּלוּ בִּפְנֵי סוֹפֵר אוֹ הִיסְטוֹרְיוֹן
עַל מַה שֶּׁהֵם מְסַפְּרִים וְעַל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים
לְסַפֵּר בַּחֲלוֹמוֹת כִּי הַחֲלוֹם נָכוֹן יוֹתֵר מִן הַמְּצִיאוּת,
הוּא אוּלַי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת צוּרַת בִּנְיָנִים אֲבָל
לֹא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת חֲלוֹמוֹת.

בָּאתִי, אֲבָל לֹא הִגַּעְתִּי. הִגַּעְתִּי,
אֲבָל לֹא חָזַרְתִּי. לֹא מָצָאתִי אֶת יְדִידִי
מַמְתִּין לִי, לֹא מָצָאתִי כִּסְאוֹת שֶׁהוּכְנוּ
לִי וְלוֹ וּלְמִלְחֶמֶת תַּרְנְגוֹלִים.
כְּהֶרְגֵּלוֹ לִגְלֵג, לִגְלֵג
עָלַי וְעַל עַצְמוֹ, נָשָׂא אֲרוֹן מֵתִים,
בָּרַח מִלְּוָיָתוֹ וְאָמַר: סֶרֶט,
כָּל דָּבָר כָּאן סֶרֶט, סֶרֶט, סֶרֶט!

ראובן שניר

נולד בחיפה בשנת 1953, למד באוניברסיטה העברית ועוסק במחקר הספרות הערבית, המיסטיקה המוסלמית והזהות היהודית-ערבית. מתרגם, בעיקר שירה, מערבית לעברית ולהיפך. משמש כעת כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. 

פרטים על אירוע המחווה למשורר מחמוד דרוויש 

הזנת תוכן: 22.2.2016

חזרה לדף הראשי "תרגומי שירה מן העולם"