מבחר שירים (2010-1964)

תרגום מרומנית ופתח דבר: משה ב. יצחקי 

ריקוד בגשם

הַנִּיחוּ לַגֶּשֶׁם לְחַבֵּק אוֹתִי מִמִּקְדָּשִׁי עַד קַרְסֻלַּי,
אֲהוּבַי, הִתְבּוֹנְנוּ בָּרִקּוּד הַזֶּה הֶחָדָשׁ, חָדָשׁ, חָדָשׁ,
הַלַּיְלָה — מִסְתַּתֵּר כְּמוֹ תְּשׁוּקַת הָרוּחַ בַּחשֶׁךְ,
הָרִקּוּד הַזֶּה שֶׁלִּי הוּא הִדְהוּדָהּ שֶׁל הָרוּחַ.

אֲנִי מְטַפֶּסֶת עַל חוּטֵי הַגֶּשֶׁם, נִקְשֶׁרֶת, מַתְחִילָה
לִקְשֹׁר בֵּינְךָ וּבֵין הַכּוֹכָבִים.
אֲנִי יוֹדַעַת, אַתָּה אוֹהֵב אֶת שְׂעָרִי מֻקְפָּד וּפָזוּר,
אֶת לַהֲבוֹת מִקְדָּשִׁי אַתֶּם אוֹהֲבִים.

הַבִּיטוּ הִתְבּוֹנְנוּ עַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיגוּ תִּגְּעוּ בְּמַרְאֵה הָרוּחַ
זְרוֹעוֹתַי כִּבְרָקִים מְלֵאֵי חַיִּים, שׁוֹבְבָנִיִּים —
עֵינַי מֵעוֹלָם לֹא חִפְּשׂוּ דָּבָר בָּאֲדָמָה,
קַרְסֻלַּי לֹא יָדְעוּ אֲזִקִּים מֵעוֹלָם!

הַנִּיחוּ לַגֶּשֶׁם לְחַבְּקֵנִי, פַּזְּרִינִי הָרוּחַ לַחֲלָקִים,
תְּנוּ לְרִקּוּד חֵרוּתִי לְרַחֵף עֲלֵיכֶם אוֹהֲבִים —
בִּרְכַּי לֹא נִשְּׁקוּ מֵעוֹלָם אֶת הָאֲדָמָה
שְׂעָרִי מֵעוֹלָם לֹא הִתְפַּלֵּשׁ בַּבֹּץ!

היה רצוי

הָיָה רָצוּי שֶׁנִּוָּלֵד זְקֵנִים,
שֶׁנָּבוֹא לָעוֹלָם נְבוֹנִים,
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַחְלִיט מַה יִּהְיֶה גּוֹרָלֵנוּ בָּעוֹלָם,
כְּדֵי שֶׁנֵּדַע מֵהִצְטַלְּבוּת רִאשׁוֹנָה לְאָן הַדְּרָכִים מוֹלִיכוֹת
כְּדֵי שֶׁרַק הַהִשְׁתּוֹקְקוּת לָלֶכֶת תִּהְיֶה חַסְרַת אַחְרָיוּת.
וְאָז תּוֹךְ כְּדֵי צְעִידָה נַצְעִיר יוֹתֵר וְיוֹתֵר,
כְּדֵי שֶׁנָּבוֹא אֶל שַׁעַר הַבְּרִיאָה בְּשֵׁלִים וּמְלֵאֵי עֱזוּז,
נַעֲבֹר עַל פָּנָיו וְנִכָּנֵס אֵלֶיהָ בְּאַהֲבַת מִתְבַּגְּרִים
שֶׁנִּהְיֶה יְלָדִים בְּהִוָּלֵד יְלָדֵינוּ.
מִמֵּילָא הֵם יִהְיוּ מְבֻגָּרִים אָז יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ,
יְלַמְּדוּ אוֹתָנוּ לְדַבֵּר, יְעַרְסְלוּ אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁנֵּרָדֵם.
אֲנַחְנוּ נִקְטַן יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְנֵעָלֵם, נִקְטַן וְנִהְיֶה זְעִירִים
כְּאָפוּן, כְּחַרְצַן הָעֵנָב, כְּגַרְעִין הַחִטָּה...

היֵה נבון

אַל תִּבָּהֵל מֵהַמֶּחֱווֹת שֶׁלִּי,
אַתָּה אֲשֶׁר מַבְחִין בִּי,
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה פִּרְאִית תִּהְיֶה הַתְּנוּעָה.
הֱיֵה נָבוֹן וְשָׂמֵחַ.
אֲנִי כְּמוֹ מַדְחֵף בְּמָטוֹס,
חַסְרַת אוֹנִים עַד שֶׁאֶרְאֶה אֶת תְּנוּעַת הַסִּיבוּב —
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא רַק הַמָּקוֹם הַשָּׁלֵו שֶׁבּוֹ
סִחְרוּר כַּנְפֵי הַמַּדְחֵף סָמוּי מִן הָעַיִן.
הִנְּךָ יָרֵא רַק מִן הַמֶּרְחָב שֶׁבּוֹ
נִדְמֶה לְךָ שֶׁאֵינֶנִּי, וְאַתָּה בּוֹכֶה
רַק בָּרוּחַ הַשְּׁקוּפָה שֶׁמַּסְתִּירָה.

חיה מסמאת

גַּם הָאוֹר הוּא בָּשָׂר,
אִם יִמָּרֵט יִקָּרַע
וִידַמֵּם —
הַאִם מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתֶם
נֵתַח שֶׁל אוֹר
נִזְרָק לִקְצֵה הָרָקִיעַ
וּמַתְחִיל לְהַבְאִישׁ?
אוֹ הַאִם חַשְׁתֶּם אֵי פַּעַם
בְּרֵיחַ דָּמוֹ
שֶׁל פֶּלֶג הַנּוֹבֵעַ בְּאִטִּיּוּת
מִתּוֹךְ קֶרֶן אוֹר,
נָכוֹן לִמְעֹד
מֵאֶבֶן אַחַת לַשְּׁנִיָּה,
וְלֹא הִרְהַרְתֶּם אָז
בַּכְּאֵב הָאֱלֹהִי
שֶׁנִּצְרָךְ
בְּלֵב הָעוֹלָמוֹת,
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ חַיָּה מְסַמֵּאת
וְנִצְחִיּוּת פְּצוּעָה
מַחֲזִיקָה אֶת כֻּלָּנוּ
בַּחַיִּים?

מולקולת סידן

אֲנִי מֻכְרָחָה לֹא לְמַהֵר,
מֻכְרָחָה לְהַנִּיחַ לַזְּמַן לַחֲלֹף,
כָּל שְׁנִיָּה בִּנְפִילָתָהּ
שׁוֹחֶקֶת מְעַט
אֶת הַסֵּבֶל.
מֻכְרָחָה לְחַכּוֹת.
כָּל גַּל שֶׁנִּשְׁבָּר
שׁוֹבֵר חֶלְקִיק בַּסֶּלַע
שֶׁאֵלָיו אֲנִי כְּבוּלָה,
כָּל פֵּרוּר חֲלֻדָּה
מְצַמֵּק אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.
תּוֹךְ אֶלֶף שָׁנִים, תּוֹךְ אַלְפַּיִם,
הַסֶּלַע יִהְיֶה לְחוֹל,
בַּרְזֶל שֶׁל אֲבַק חֻלְיוֹת,
עַצְמוֹתַי, מוֹלֶקוּלָה שֶׁל סִידָן
פְּזוּרָה בַּמַּיִם,
סֵבֶל אַיִן.

מבוכה

דָּבָר מִכָּל שֶׁמַּקִּיף אוֹתָנוּ
אֵינוֹ פָּשׁוּט יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ.
מִן הַמַּלְאָכִים שֶׁנּוֹתְרוּ בַּחוּץ
בְּשֶׁל הַבֹּץ הַנֶּעֱרָם

בְּלִי שֶׁגַּם הֵם יָבִינוּ
מַהוּ הַצֵּל הַמְטַפְטֵף עַל הַמִּזְבֵּחַ —
מְבוּכָה שֶׁבָּהּ רַק הַפַּחַד
צָלוּל, אַךְ אֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת.

משה ב. יצחקי - מתוך פתח דבר לספר

[...] אנה בלנדיאנה נולדה ב־1942 בעיר טימישוארה וסיימה תואר ראשון בספרות ובפילולוגיה של הרומנס בפקולטה לשפות וספרות באוניברסיטה בקלוז'. לאחר מכן עברה לעיר הבירה בוקרשט, עבדה כעורכת כתב עת וכספרנית במכון לאמנות, זמן מה לפני שהחליטה להקדיש את מרבית זמנה לכתיבה.

בלנדיאנה בלטה בקול ייחודי, בשל ומורכב. קול אשר שמר על ספונטניוּת וחיוניות נעורים, יכולת מרשימה ואותנטית של תהייה והטלת ספק וגישה אמיצה ומאתגרת של נושאים אקטואליים. רבּים משיריה נותנים ביטויים ישירים ועקיפים כנגד שלטונו של צ'אושסקו, כך על כל פנים הבינו חלק מקוראיה. אף על פי שהיא טוענת בעקשנות ובמידה רבה של צדק כי שירתה עסקה בשאלות החיים ומעולם לא כתבה שירים פוליטיים מגויסים כנגד המשטר, יש המייחסים לאומץ לבה ולמאבקה למען חופש הביטוי בארצה השפעה על התהליך שהביא לנפילתו של הרודן.

בריאיון שהעניקה בלנדיאנה במרץ 2006 לעיתונאית מרב יודילוביץ' מ'ידיעות אחרונות', לקראת השתתפותה בפסטיבל האישה בחולון, התייחסה המשוררת לעניין מעורבותה כנגד שלטונו של צ'אושסקו: "אני סופרת ומחויבותו של הסופר הייתה מאז ומעולם לכתיבת האמת כפי שהוא רואה אותה. העובדה שהפכתי במהלך עשר השנים האחרונות לשלטונו של צ'אושסקו לסמל או לנושאת דגל כזה או אחר קשורה לדיקטטורה ולייאושם של הקוראים. מעולם לא כתבתי פוליטיקה או כתיבה דקלרטיבית, מעולם לא הִשלתי את עור המשורר שלי. הקוראים תרגמו את השירה שלי לאומץ, אף על פי שהיא עוסקת בחיים הנורמליים. רק במצבים א־נורמליים, אמירוֹת והתנהגויות נורמליות נתפסות כפוליטיות או אמיצות. משורר שכותב על חופש נחשב אמיץ רק אם הוא חי בחברה שאינה חופשית. בתקופה ההיא כתיבת שירי אהבה לבעלך נחשבה אמיצה, כיוון שהמומלץ היה להתעסק בכתיבת שירי הלל לצ'אושסקו ולאשתו".

למרות ניסיונה של בלנדיאנה לדחות את הטענה כי בשירתה יש ממד פוליטי, אי אפשר שלא לזהות בשירתה ובה שליחות חברתית. "מה שהיסטוריה עושה כבדרך אגב", כותב זיגמונט באומן, "היא אתגר, משימה ושליחות לגבי המשורר. כדי להתעלות לרמת השליחות, חייב המשורר לסרב לשרת אמיתוֹת ידועות ושחוקות..."
מבקריה, כפי שעולה מדבריהם של פיטר ז'יי ואנה כריסטופוביצ'י, טענו שהיא אינה חדשנית, אך חלקם ראה בפואטיקה שלה דבר חיובי וחיוני. היו שטענו כי המבנים השיריים אצלה כרוכים באיזו חתירה רומנטיצסטית לבנות מחדש עולם אבוד שהתפורר במגרסת הזמן, עקב תאוות הבצע והשחיתות של פוליטיקאים ואדישות הציבור לגורלו.
במקום להדחיק את תחושת הפּגיעוּת שלה לנוכח המציאות הדורסנית שהעלימה את הערכים הישנים היא החליטה, לדברי מבקרים, להשתמש במוטיב העמידה חסרת האונים לנוכח תהליכי הערעור וההרס, באופן חיובי, כצורת חוויה טבעית ואותנטית. החיוּת והבּהירוּת בכתיבתה, כמו גם מערכת הערכים שביטאה בצורות שיריות, נגעו באיזה געגוע עמוק בנפש הקולקטיבית הרומנית, באיזו ערגה לעולם טוב יותר.
תכונות אלה יחד עם האותנטיוּת והכֵּנוּת שעוברות משירתה אל הקורא, הם אולי המפתח להבנת ההתקבלות שלה אצל רבים מקוראיה בשפה הרומנית.

הזנת תוכן: 5.6.2017

חזרה לדף הראשי "שירה מן העולם"