שרית שץ (1954.) נולדה בירושלים לאם ילידת הארץ
ולאב יליד פולין, ניצול שואה.
למדה בבית הספר לאחיות שליד בית החולים "ברזילי" באשקלון. לאחר סיום הלימודים, שרתה בצה"ל כקצינה בשירות קבע בבית החולים רמב"ם, חיפה.

בשנת 1983 עברה לקיבוץ שריד, שם נישאה וילדה 2 בנות ובן.

במהלך עבודתה כאחות בריאות הקהילה, ניהלה שלוש מרפאות כפריות בעמק יזרעאל. כאחות קבלה מספר פרסים על פועלה המקצועי, ביניהם פרס על יצירתיות בסיעוד מטעם הקרן ע"ש פר' ברגמן, אוניברסיטת תל אביב (1996). התמחתה בתחום הטיפול בהפרעות אכילה ופרסמה מאמרים בנושא זה בספרות המקצועית בארץ ובעולם. בתחום זה יזמה הרצאות בכל רחבי הארץ, כאשר נושא זה היה עדיין בחיתוליו בארץ.

בשנת 2000 החלה לכתוב שירה אותה פרסמה בפורומים ואתרים שונים באינטרנט.

בשנת 2005 לקתה במחלה חשוכת מרפא המרתקת אותה לביתה. בשל מחלתה נאלצה להפסיק לעבוד ולצאת לפנסיה מוקדמת בגין נכותה.

מאז חלתה, יזמה והקימה את מיזם החוג לשוחרי שירה, הכולל אתר העוסק בשירה ישראלית ועולמית, מצגות שירה המופצות לאלפים רבים של מכותבים וכתב עת לענייני שירה "עיין ערך שירה".

כשירות לציבור, הקימה אתר עדכני ומקיף העוסק במחלת האורכנואידיטיס בה לקתה, מחלה שהמודעות לה בקרב אנשי המקצוע והציבור הרחב, נמוכה ביותר. מאז הקמת האתר נעזרו בו אנשים רבים. חלקם יוצרים קשר אישי עם שרית ונעזרים בתמיכתה.

כמו כן למדה באופן אוטודידקטי בודהיזם והתפתחות פסיכו-רוחנית וכיום מלווה ומדריכה בביתה קבוצות קטנות של נשים בתהליכי צמיחה והתפתחות פסיכו-רוחנית.

כיום מסייעת לארגון "בודהיזם בישראל" בתרגום סרטים, ספרים ומאמרים העוסקים בבודהיזם והתפתחות רוחנית על פי דרך הבודהיזם.

האתר של שרית שץ

שיח נשי עם בודלר

שָׁארְל - מְשׁוֹרֵר מַרְטִיר - הַרְשֵׁה לִי כָּךְ לִפְנוֹת

אֵינִי שְׁחֹרַת גָּוֶן גְּמִישָׁה, אַף לֹא גְּבִירַת אָפְנוֹת

אַתָּה כְּבָר שָׁם, בַּתְּהוֹמוֹת שֶׁדִּמְיוֹנְךָ בָּרָא,

אֲנִי עֲדַיִן גָּרָה כָּאן - אוֹמֶדֶת טוֹב וְרַע.

פּוֹנָה אֵלֶיךָ, כֵּן, אִשָּׁה, יוֹדַעַת לְהַבְחִין

בֵּין הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ לִתְשׁוּקוֹת מִין שֶׁהִצְחִין

בֵּין גֵּיהִנֹּם לְבֵין עֶדְנָה עָלֵי הָאֲדָמָה,

בֵּין טֶבַע שֶׁפּוֹרֵחַ שׁוּב לְכִּיב בַּנְּשָׁמָה.

גַּם לִי אֵין מִי שֶׁיַּעֲצֹר אֶת נִיעַ הַשָּׁעוֹן

אוֹ שֶׁיַּרְגִּיעַ בְּאָזְנַי אֶת רַחַשׁ הֶהָמוֹן,

הַסְפְּלִין שֶׁלִּי רָחוֹק מְאֹד מִסִּמְטְאוֹת פָּרִיז

אַךְ הוּא מוֹצֵא דַּרְכּוֹ לִשְׁכֹּן וְגַם לֹא לְהַפְרִיז.

טִפּוֹת שֶׁל בֹּשֶׂם זַךְ זוֹלְגוֹת, זוֹלְגוֹת מִבֵּין שָׁדַי,

נְהַר הַלֶּתֶהּ, שָׁארְל יָקָר, יַמְתִּין לִי בְּוַדַּאי,

אַךְ עַד אֲשֶׁר בִּי לֹא תָּמוּת יְכֹלֶת הַבְּחִירָה

הַסְּתָו אֵינֶנּוּ סוֹף - הוּא רַק עוֹנַת הַנְּשִׁירָה.

הוֹ, סְמַרְטוּטָר זָקֵן נִיחָר, חֲצִי בַּקְבּוּק לָגוּם,

אַתָּה זוֹעֵק אֱמֶת חֶלְקִית לְאוֹר פָּנָס עָגוּם

כִּי כְּמוֹ הַיֹּפִי, מוֹן אָמִי, כָּךְ גַּם שִׁפְכֵי אוֹנֵן

נָאִים בִּלְבַד לְדֹק עֵינָיו שֶׁל זֶה הַמִּתְבּוֹנֵן.

מִגֹּבַהּ יָהֳרָה כֻּלָּם, כֻּלָּם נִרְאִים זָרִים,

רִמָּה וְרִקָבוֹן פּוֹשְׁטִים בִּבְשַׂר הַבַּרְבּוּרִים,

בְּפִתּוּלֵי סִמְטָא שְׁכוּחָה נֶחְבָּא לוֹ הַשָּׂטָן

וּמִזְדַּיֵּן בְּסַבְלָנוּת לִקְצֹר תַּפְקִיד חָתָן.

הָרֵיקָנוּת הִיא מֶרֶד וְהַיֹּפִי- פִּרְחֵי רַע

דָּבָר דָּבוּר וְהִפּוּכוֹ, כְּמוֹ יֵשׁ בּוֹ בְּשׂוֹרָה

כָּךְ בְּמַּלְבּוּשׁ שְׁחֹרִים הָדוּר הָיִיתָ לַתַּלְיָן

שֶׁל יֶלֶד רַךְ וּמְפֻחָד חוֹבֵק נִשְׁמַת אָמָּן.

לחץ להאזנה לקריאת השיר

מחווה לפאול צלאן

הַמַּיִם עֲמֻקִּים הָיוּ, קְפוּאִים כְּשֶׁלֶג רַךְ

רַק שָׁם דְּמָמָה רַבְצַה,

הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ.

וְאֵשׁ הַתֹּפֶת בְּלַחַשׁ-רַחַשׁ אָז גָּוְעָה,

מִלִּים אָזְלו, הָעֵט יָבְשָׁה-כָּבְתָה

עִמְּךָ לַמְּצוּלוֹתּ בְּמַדְרֵגוֹת דָּגָן יָרְדוּ

מַרְגָרִיט וְשׁוּלַמִּית

וּפוּגָה בִּשְׂעָרָן.

צָפוֹת כְּלוּאוֹת-עֵינַיִם כִּנְקֻדּוֹת תֻּרְפָּה,

יָדְךָ לְאֵם פָּשַׁטְתָּ -

עוֹפֶרֶת בְּעָרְפָּהּ.

וּנְחָשַׁי רוֹקְדִים בַּלֵּיל בְּדֶרֶךְ אַל-חֲזֹר,

אֲנִי גּוֹמַעַת כָּאן עִמְּךָ

כַּדֵּי חָלָב שָׁחֹר.