חבר שאל אותי פעם באיזה שלב בכתיבה אני יודע אם השיר יהיה שיר כתוב או מדובר. אני חושב שעבורי יש משהו כבר בהתחלה שמסמן את הכיוון, מעיין תחושת בטן. כבר מהמילים הראשונות קיימת אווירה מסויימת, אולי כי בכתיבת שירה מדוברת חשוב להחזיק באחורי הראש תזכורת: אנשים צריכים להאזין לזה. צריך להתאים את המשלב והקצב להבנת (והנאת) הנשמע.
אז איך מתחילים? אחת הטכניקות הבסיסיות לכתיבת שיר מדובר שאני מלמד בסדנאות היא "חזרות" או "הטלת עוגן". הטכניקה הזאת פופולרית מאוד כי היא אינטואיטיבית, נוחה ופשוטה, ומאפשרת לחבר הרבה אמירות שונות לאותו נושא בלי לדאוג לקטעי קישור. היא כמעט מבטלת את הצורך של השיר בעלילה של התחלה-שינוי-סגירה ופשוט נותנת לנו חופש להגיד דברים קשורים-לא-קשורים סביב נושא מרכזי. הטכניקה מתירה להעמיק בחלקים מסויימים ולהיות שטחיים באחרים, לפי הנוחות שלנו.
זוכרת ש / יפתח "היפעור" לייבוביץ. דוגמא למבנה חזרות ועוגן. באדיבות ערוץ היוטיוב של פואטרי-סלאם ישראל. במידה והסרטון אינו מופיע ניתן
.נתחיל בלבחור משפט מרכזי כמו "הכל לטובה, אבל...", "נמאס לי שאומרים לי...", "אני ממש צריכה...", "בפעם האחרונה שדיברנו..." או כל משפט אחר שבא לנו. זאת יכולה להיות גם מילה אחת (כשנפגש, כשתבואי, בקיץ...). את משפט העוגן כדאי לבחור לפי גורם משמעותי לנו: הוא עתיד לחזור הרבה פעמים, לקבל הדגשה באוזן הקהל - כדאי שתהיה לו חשיבות מסויימת. מטילים את העוגן על הדף ומתחילים. כותבים עד שמיצינו כיוון מסויים; ואז כותבים שוב את משפט העוגן, ומתחילים לכיוון אחר. ושוב. ושוב. ושוב. כל פעם יוצאים ממשפט העוגן לכיוון אחר לחלוטין. אחרי שפיתחנו מספר רב של כיוונים אפשר להעמיק לתוך שלושה-ארבעה מהם, ולערוך את השיר כך שהכיוונים הקטנים יכנסו ביניהם לפי הצורך.
כדאי לשים לב ששירי חזרות עדיין מחזיקים חיבור מסויים בין החלקים, מעברים חדים מאוד יורגשו. אם קשה לנו להתמודד עם החיבור, תמיד אפשר להוריד הילוך ולהתחיל מהבן דוד הפחות דורשני של חזרות: שירי רשימה (לדוגמא: "עשר סיבות ל...", "חמישה דברים שכל ____ חייב לדעת", "המדריך השלם ל___" וכו'). שירים כאלו מנתקים בחיתוך חד את הקשר בין הכיוונים השונים שפיתחנו, ומאפשרים מבנה שיר מאוד בסיסי ונח לעבודה. אפשר לערוך את משפט העוגן שלנו לכותרת ולפתח כל סעיף בנפרד.
