אם שירה מדוברת היא המבורגר, אז שירי מחאה חייבים להיות הקציצה. הספוקן מזמין לתוכו את כל מי שמרגיש שהחברה מפנה לו עורף, שצריך להאבק על המקום שלו, שצריך להראות לאחרים משהו שהם לא מבינים. אז החיבור בין ספוקן לשירה להט"בית הוא מתבקש, טבעי. גם בסצינה הישראלית הקטנה שלנו נוכחות להט"בית על במות הסלאם הורגשה כבר בהתחלה.
כמו שאר הז'אנר, גם שירים להט"בים נעים על הרצף בין החברתי לאישי, אבל בשירה הגאה ההבדל בטונים בין החברתי לאישי בולט במיוחד. שירים חברתיים עוסקים יותר בתרבות הלהט"בית ובמפגש שלה עם תרבות המיינסטרים, על ההתנגשות וההשלכות. התוצאה היא שירה בגוונים של אדום-כחול: שירה של כעס, עצב או אכזבה. שיר כזה יותר קרוב יותר להטחת שירה מאשר לביצוע אותה, שיר שמבקש לפרוק על הקהל תוכחה דרך פרפורמנס תיאטרלי.
.be">.be
גיי מצידך / אלפי גלברד. באדיבות ערוץ היוטיוב של פואטרי-סלאם ישראל. במידה והסרטון אינו מופיע ניתן
.be" target="_blank">ללחוץ כאן.
השירה הלהט"בית האישית לובשת צורה אחרת – רגישה, עדינה, חוששת הרבה יותר. יש בה הזמנה של יד מושטת: בואו תראו שגם אצלנו יש אהבה, גם אצלנו יש רוך. הפנייה האישית רוצה להכניס את מי שחושש אלינו הביתה: בואי תכירי את המשפחה, בוא תדע שגם אני אנושי. היא מדגישה דווקא את היומיומי והפשוט, להדגיש כמה הכל רגיל אצלנו. בשתי הצורות יש תמיד את אותו צורך, את אותה הבקשה מהמאזין, כשהשירה החברתית מוצפת כאב וייאוש, ואילו השירה האישית בוקעת אחרי נשימה ארוכה, אחרי שהצלחנו רגע להניח את כל ההגנות בצד ולהסתכן שוב.
.be">.be
התאהבתי בכך בשלבים / חן עמרם. באדיבות ערוץ היוטיוב של פואטרי-סלאם ישראל. במידה והסרטון אינו מופיע ניתן
.be" target="_blank">ללחוץ כאן.
לכבוד חודש הגאווה שתיכף נגמר – מוזמנים להכיר ספוקן שעוסק בתוכן גאה ויוצרים/ות גאים. חפשו ביוטיוב: