מאת יוסי גמזו

סִפּוּרָהּ הַבִּלְעָדִי שֶׁל יִשְׂרָאֵלָה יִשְׂרָאֵלִי –
חֲתִיכוֹנֶת מְשַׁגַּעַת, בְּקָלִיבֶּר רְצִינִי,
שֶרַק הִיא מִבֵּין כֻּלָּנוּ עוֹד מֻתָּר לָהּ (כָּךְ נִדְמֶה לִי)
לְהַצִּיג עַצְמָהּ בְּנַחַת: "הַמְּדִינָה – נוּ, זֶה אֲנִי!"...

בְּלֵיל שִׁשִּׁי הָאַחֲרוֹן סִפַּרְנוּ עַל תְּלָאוֹת שׁוֹנוֹת
שֶׁנֶּחְרְטוּ בַּזִּכָּרוֹן בַּעֲלִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת
כִּי כָּאן, בָּאָרֶץ הַנִּדַּחַת, בִּמְקוֹם בְּרְכַּת-הַנֶּהֱנִין,
מָה הֵם אָכְלוּ אִם לֹא קַדַּחַת? מָה הֵם בָּלְעוּ אִם לֹא חִינִין
כְּשֶׁהַגּוֹרָל בָּם הִתְְקַלֶּס בְּיַתּוּשֵׁי אָנוֹפֵלֵס
כְּשֶׁהֵם יִבְּשׁוּ אֶת הַבִּצּוֹת וְהִתְיַגְּעוּ מְאֻמָּצוֹת
בְּפַטִּישִים כְּשֶׁבַּכְּבִישִׁים אַבְנֵי חָצָץ הָיוּ כּוֹתְשִׁים?

וְעִם לֵדַת כָּל עֲלִיָּה הַמְּיַלְּדוֹת מִיָּד הִתְחִילוּ
כְּשֶׁרַק הֻסְרָה שָׁם הַשִּׁלְיָה לָדוּן בִּדְחִילוּ וּבִרְכִילוּ
בְּטִיב הַבַּת הַיִּלוֹדָה, סְגוּלוֹת אָפְיָהּ וּתְכוּנוֹתֶיהָ
וְגוֹרָלָהּ וַעֲתִידָהּ גַּם לְהַבָּא, בִּרְבוֹת שְׁנוֹתֶיהָ.
"הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה," אָמְרוּ בְּיִידִיש וּבַלָאט הֵן,
"דּוֹמָה לָאָב וְלֹא שׁוֹנָה מִקְּלַסְתֵּרוֹ (פּוּנְקְט וִי דֶער טַאטֶע...)
לָכֵן הָאָב אוֹתָהּ אָהַב כִּי הֵם כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת שָׁווֹת
גַּם כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמִשְׁקֵיהֶם שָׂכְרוּ עַרְבִים בַּמּוֹשָׁבוֹת..."
אַךְ הַשְּׁנִיָּה, שֶׁאֵין שְׁנִיּה לָהּ בְּתַקִּיפוּת מַמָּש גַּבְרִית,
הָאָב – כְּאָב חוֹרֵג נִהְיָה לָהּ וַעֲתִידָה כְּלָל לֹא הִוְרִיד
כִּי שְׂכַר-שִׁפְחָה לָהּ לֹא נִרְאָה לָהּ וְעִם קְשֵׁי-עֹרֶף כָּרְתָה בְּרִית
וְהִתְעַקְּשָׁה לָהּ וּבִקְּשָׁה לָהּ שְׁמִירָה וַעֲבוֹדָה עִבְרִית.

וְאִם לֹא דַי בַּקְרַאנְק הַזֶּה שֶׁל חֻצְפָּתָהּ וּקְשִׁי-עָרְפָּּּה
הִיא מוֹסִיפָה לַמַּחֲזֶה (אוֹי לַבּוּשָׁה וְלַחֶרְפָּה)
גֶם סוֹצְיָאלִיזְם – וַהֲרֵי הִיא כְּבָר חוֹרֶצֶת לְשׁוֹנָהּ
בְּמַרְדָּנוּת מוּל אֶכָּרֵי הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה.

כָּךְ לְמָשָׁל בְּסֶגֶ'רָה קָפַץ אֲחַד הַנּוֹעֲזִים
בְּיוֹם אֶחָד בְּמַאי נוֹרָא לָאִכָּרִים הַבֹּעֲזִים
עַל פּוֹדְיוּם שֶׁהוּקַם חַאפּ-לַאפּ בְּפוּקְס, מִבּוֹקְס שֶׁל תַּפּוּזִים,
כְּשֶׁבִּמְחִיאוֹת-כַּפַּיִם (קְלַאפּ) עַל הַפְגָּנָה שָׁם מַכְרִיזִים
עוֹבְדָיו שֶׁל בֹּעֲזִי אֶחָד הַמַּשְׁבִּיתִים עֲבוֹדָתָם
כְּשֶׁהַנּוֹאֵם, חָרִיף וָחַד, לְנֹכַח הִתְקַהֲלוּתָם
שֶׁל כָּל שְׂכִירֵי-הַיּום כֻּלָּם טוֹעֵן בִּסְפִּיץ', בְּלִי לְפַחֵד,
כִּי פּוֹעֲלֵי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים מִיָּד לְהִתְאַחֵד.

כָּל זֹאת שָׁמַע הַבָּלַבּוֹס, אִכָּר תָּקִיף וְלֹא עַצְלָן
שֶׁעַד עַכְשָׁיו נֶחְשַׁב לְבּוֹס וְמֵעַכְשָׁיו נֶחְשָב נַצְלָן
וּמוּל אוֹתוֹ נוֹאֵם, שֶׁלֹּא חָדַל לַחְצֹב שָׁם לֶהָבוֹת
עַל הָאַרְגָּז בִּמְלוֹא קוֹלוֹ בִּמְקוֹם לְשְׁתֹּק וְלַעֲבֹד
מִיָּד הִרְעִים הוּא כְּעֵדוּת שֶׁיֵּש לְכָל הֶפְקֵר בַּלָּם:
"דֻּוִדְ'ל, אֵין לִי הִתְנַגְּדּוּת שֶׁפּוֹעֲלֵי כָּל הָעוֹלָם
יִתְאַחֲדוּ לַאֲגֻדָּה שֶׁל סוֹצְיָאלִיסְטִים סְטַיְל רוּסִי
אַךְ לֹא בִּזְמַן הָעֲבוֹדָה וּבֶטַח לֹא בְּפַרְדֵּסִי..."

וְהַנּוֹאֵם עַל הָאַרְגָּז תָּקַע לוֹ קוֹנְטְרָה גֶ'נְטֶלְמֵנִי
לַפֵאוֹדַלְצִ'יק הַנִּרְגָּז: "אַתָּה, בּוֹס, עוֹד תִּשְׁמַע מִמֶּנִי"
וְהַבִּטְחָה שֶׁהוּא הִקְרִין לַמְרוֹת שֶׁחַי עַל לַחְמָא עַנְיָא
הָיְתָה מֻצְדֶּקֶת: דֻּוִד גְרִין, בָּחוּר מִפְּלוֹנְסְק שֶׁבְּפּוֹלַנְיָה
שֶאָז שִׁמֵּשׁ לוֹ רַק אַרְגָּז כְּפּוֹדְיוּם, בּוֹ תִמְרֵן בְּלִי דֹפִי,
מִן הַפּוֹלִיטִיקָה לֹא גָז וּבְצֵרוּף סְגוּלוֹת שֶׁל אֹפִי
(אַקְצְיוֹן, פוּנְקְצְיוֹן וְאַמְבִּיצְיוֹן) זָכָה, עַל אַף כָּל דּוֹבְרֵי-בֶּלַע
לְהִתְפַּרְסֵם כְּבֶן-גֻּרְיוֹן,רֹאשׂ מֶמְשַׁלְתָּהּ שֶׂל יִשְׂרָאֵלָה...

כָּךְ שֶׁאוֹתָהּ הָעֲלִיָּה שֶׁהוּא נִמְנָה עִם מַצְעִידֶיהָ
וְנִקְרְאָה אָמְנָם שְׁנִיָּה אַף שֶׁכַּיּוֹם כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ
שֶׁבְּמִזְגָהּ וּבִלְשׁוֹנָהּ, הָיְתָה בְּעֶצֶם רִ א שׁ וֹ נָ ה
אוֹתָהּ הָעֲלִיָּה גוּפָהּ בִּשְּלַל בְּחִינוֹת וּשְׁלֶל אַסְפֶּקְטִים
חִדְּשָׁה בְּעֹז וּבִתְנוּפָה גַּם מֻסְכָּמוֹת וְגַם פְּרוֹיֶקְטִים.
וּכְשֶׁבַּעֲבוֹדָה זוֹלָה בִּשְׁדוֹת הָאִכָּרִים הוֹפִיעַ
הַקּוֹנְקוּרֶנְט הַמַּר שֶׁלָּהּ לָבוּשׁ עַבָּיָה וְכָּפִיָּה
הִיא נִלְחֲמָה בְּקַמְצָנוּת-הַבֹּעֲּזִים הָרֶנְטַבִּילִית
בְּשֶׁפַע תכְסִיסִים עַזִּים, לֵאמֹר: "אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי?"
וּכְשֶׁאָמְרוּ לָהּ: "תִּסְתַּדְּרי לְבַד, עַקְרוּטִית!"
הִיא הִסְתַּדְּרָה וְגַם הֵקִימָה הִסְתַּדְּרוּת הִיא
וּכְשֶׁהִתְרוּ בָּהּ: "נְדָבוֹת עוֹד תְּקַבְּצִי!"
נִדְּבָה מִיָּד קְבוּצָה וּמֶשֶק קִבּוּצִי.

וּכְשֶׁנָּזְפוּ בָּהּ: "קְחִי דֻגְמָה מִדּוֹר קודְמַיִךְ!"
אָז הִיא לָקְחָה, בִּמְקוֹם דֻּגְמָה, קְבוּצָה אוֹ שְׁתַּיִם
שֶׁל חֲלוּצִים וּלְרֹאשָׁם הִכְנִיסָה מַנְיָה
כְּמוֹ מַנְיָה שׁוֹחַט וּבוֹנֵי הַצְּרִיף בִּדְגַנְיָה
וּכְמוֹ חֲזוֹן תֵּאוֹדוֹר הֶרְצְל וּמַקְס נוֹרְדוֹ
מַמָּשׁ מֵאָלֶ"ף-בֵּי"ת עַד אָלֶ"ף-דָּלֶ"ת גוֹרְדוֹן
וּלְחוֹף כִּנֶרֶת, כְּשֶׁיַּרְדֵּן מוּלָהּ זוֹחֵל,
עָשְׂתָה רוֹמַנְטִיקָה עִם כָּל שִׁירֵי רָחֵל
וְהֵד-הָרִים מֵעֲבָרִים הִדְהֵד וַיַּעַן:
"אוֹח, בּוֹזֶ'ה מוֹי (אֵלִי), יָפִים הֵם לֵילוֹת כְּנַעַן"...

וְהֵם הָיוּ אָמְנָם יָפִים כְּמוֹ יָפְיֵיהֶן
שֶׁל אֵיפֹה, אֵיפֹה הֵן הַבַּחוּרוֹת הַהֵן
שֶׁכָּל חָלוּץ צָעִיר בְּמַבָּטָיו טְרָפָן
עִם כָּל קִסְמֵי הַקּוּקוּ וְהַסָּרָפָן,
עִם הַטּוּרִיָּה, הַשַּׁבְּרִיָּה וְהַחֹם
שֶׁל דּוֹר שֶׁלֹּא פִּקְפֵּק עַל מָה שָׁוֶה לִלְחֹם
בִּכְדֵי שֶׁפַּעַם, בִּקְצֵה דֶרֶךְ אוֹ תְקוּפָה
נִזְכֶּה לִרְאוֹת כָּאן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
וְעִם אוֹתָהּ מִלָּה רוּסִית קְסוּמָה "לְיוּבִּי"
שֶׁפֵּרוּשָׁהּ הוּא "אַהֲבָה" וְהִיא נֶחְרֶזֶת
כָּל-כָּךְ יָפֶה עִם צְלִיל מִלָּה עִבְרִית ("לִבִּי")
וְעִם פַנְטַזְיָה יַחְפָנִית אֲבָל נוֹעֶזֶת
שֶׁל מִי שֶׁבָּא לְכָאן בְּתֹם וּבִלְהִיטוּת
לִיצֹר כָּאן מַשֶּהוּ בְּלִי שֹׁחַד וּשְׁחִיתוּת
וְּבְלִי שְׁסָעִים בָּעָם וּמִלְחֲמוֹת-אַחִים
עַל הוֹן, שִׁלְטוֹן וְכִסְאוֹלוֹגְיָה וּרְוָחִים
שֶׁכְּשֶׁאֲנחְנוּ נִזְכָּרִים בָּם בְּצִנְעָה
הַלֵּב נִשְׁבָּר פֹּה מִבּוּשָׁה וּמִקִּנְאָה.

וְהֶמְשֵׁךְ אוֹתָהּ סָאגָה יוּגַשׁ, אַדְרַבָּא,
לְצִבּוּר הַגּוֹלְשִׁים בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא...

"צעירה בת שבעים" - מאת יוסי גמזו; לחן וביצוע: קלוד פרץ 

הזנת תוכן: 15.5.2018

חזרה לדף הראשי "צעירה בת שבעים"