אולם אניס - מפגש משוררים-עורכים

משתתפים: אריק א., משה יצחקי, אלחנן ניר, שלמה קראוס

מנחה: משה יצחקי.

מפגש זה מוקדש לזכרה של אילנה צוקרמן, אשת קול ישראל,
ממייסדי פסטיבל המשוררים במטולה, ומנהלתו האמנותית בשנים 1996–2006.

את מפגש המשוררים –עורכים פותחת המשוררת ליאת קפלן ועורכת סדרת השירה בהוצאת "כרמל" ששימשה בשנה החולפת כמנהלת אמנותית בפסטיבל מטולה.

ליאת קפלן הוציאה לאור ספרי שירה אחדים, זכתה בפרסים ספרותיים שונים, כולל פרס 'קוגל' לספרות יפה, מטעם עיריית חולון.

ליאת קפלן פותחת בדברים, מתוך שיחה על אילנה צוקרמן העורכת:

"ישנם סגנונות עריכה, ניהול אמנותי ואוצרות רבים ושונים זה מזה. אילנה צוקרמן היא עורכת שיצרה, חדשות לבקרים, קולאז', מבנה חדש מפוליפוניה של קולות, יצירה מקורית, ססגונית ורעננה: המייחדת תמיד את המקום הראשון ליוצרים בקולם ומערבת קולות ושפות: שירי משוררים בקולותיהם ובקולות שחקנים, מחול ומוסיקה הקשורים בטבורם לשירה, שפות שונות במגוון סגנונות ומבטאים, עבודות שהוכנו במיוחד לפסטיבל - הכול מעובד ומגובש בתשומת לב ובהקפדה וקודם כל, מונע על ידי חוש פנימי, אינטואיציה מובילה ליצירה חדשה ברצף הזמן, במרחב ובתודעה. סגנון נשי מאד, אם תרצו.

פסטיבל המשוררים במטולה לא נבנה כרצף של אירועי קריאה, אלא כגוף חי, נושם, דינאמי. כזה הממוקד בשירה וביצירות אמנות הקשורות לשירה בטבורן, כזה המגלה תדיר קולות חדשים ונותן מקום של כבוד ויקר לקולות ותיקים, כזה הנולד מדי שנה מחדש.

אילנה המציאה ללא הרף: פינות הקשבה למשוררים
שאינם עמנו עוד,  שהקליטה במיוחד לפסטיבל, או ששמרה את קולותיהם, נושאים מרכזים לפסטיבל מסקרן ומרתק כל שנה. ידה הייתה בכל פרט ופרט: בתוכניה, בעיצוב הקטלוג, בבחירת המוסיקאים והאמנים האחרים, בבריאה של מסורות שהונחלו הלאה: מחווה למשורר בכל קריאה של משורר מוזמן, קישור מתמיד בין שירות ובין דורות. יצירת מחוות גדולות למשוררים שאינם עמנו: בנייה מדוקדקת של דיבור עליהם. זכורה לי במיוחד היענותה המיידית של אילנה לבקשה שלי להזמין למטולה בני נוער , כדרך קבע, ולארח אותם ואת שירתם בפסטיבל".

על במת הפסטיבל אנו פוגשים ארבעה משוררים-עורכים הפורשים לפנינו את משנתם:
אריק א., משה יצחקי, אלחנן ניר, שלמה קראוס

מנחה: משה יצחקי

אריק א., כך הוא בוחר להיקרא (שמו המלא אריה אייזנברג)
הוא מתכנת מחשבים במקצועו אך כותב שירים ומפרסם בעיקר בכתבי העת 'עכשיו' ו'עמדה'. השירה שלו היא שירה הגותית אבל מאוד קשורה לממשות, היא ארצישראלית ובעיקר תל אביבית.
הוציא לאור ספרי שירה אחדים.

(ה) כיכר

בְּאֶחָד מִיָּמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים
בֹּקֶר מֵאִיר פָּנִים
שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי
זָהֲרָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּחִיּוּכוֹ שֶׁל תִּינוֹק
רָכוּב עַל כְּתֵפֵינוּ וּבוֹעֵט
בְּרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת
אֶל עוֹלָם זֶה עַתָּה נִגְלָה לְפָנָיו
יְחַיֵּךְ חִיּוּךְ
הַנִּצָּחוֹן
עֵת חָצִינוּ הַכִּכָּר

רֵיחוֹ שֶׁל בְּרִיּוֹש אֵין בִּלְתּוֹ קִדֵּם אוֹתָנוּ
וְעוֹד רֶגַע פֶּה נִפְעַר לְכַלּוֹתוֹ
כָּאן, בַּפִּנָּה הַנִּדַּחַת שֶׁל 'לָה-גֶ'בָאנֶז,
גּוֹרָלִי קַו אֶחָד הַחוֹצֶה וּפוֹרֵץ
וְחָרוּט בְּיָדִי
נֶאֱחַז בְּיָדִי
לְהַדֵּק
הַשֵּׁנִי לָאֶחָד
וְתִינוֹק,
אוּרִי שֶׁפּוֹעֵר אֶת פִּיו מִשְׁתָּאֶה וְנוֹשֵׁךְ הַכֹּל, הָעוֹלָם

אֲבָל קָפֶה מִתְקָרֵר
וְסִדּוּרִים לְהַסְפִּיק
נָקוּם, קָמִים
חוֹצִים הַכִּכָּר,
רַבִּין,
עֲדַיִן שֶׁמֶשׁ זוֹהֶרֶת
בָּעוֹלָם, בַּכִּכָּר.

           מתוך "תר פרוע", כרמל/עמדה, 2006

כתב העת "עמדה" נוסד ב-1994 ע"י אריק א.,עמוס אדלהייט ורן יגיל.

אריק א., מהי העמדה של "עמדה"?

"כתב העת 'עמדה' מבקש להיות בית לסופרים ולמשוררים ובעיקר ליוצרים חדשים ולא מוכרים ואינו מציב כל תנאי מוקדם – פוליטי, אידיאולוגי או פואטי – להשתתפות בו.
העמדה של 'עמדה' היא כי דווקא בביטוי של היחיד שחי את חייו השבריריים בין אילוצי הקיום מצויה דרמה גדולה של מאבק אישי כמו גם מאבק עקרוני על הבית ועל הארץ. ברוח זאת כתב העת מעדיף לתת ביטוי דווקא ליצירתם של אלו אשר אינם חוסים באקדמיה ובבתי ספר לשירה, אלא סוללים את נתיבם הפואטי לבדם.
'עמדה', הרואה את עצמו כחוליה מקשרת בהיסטוריה של כתבי העת הספרותיים העבריים, צמח מכתב העת המובהק של דור המדינה 'עכשיו', אשר היווה בעצמו חוליה מקשרת עם כתבי העת הגדולים של לפני מלחמת העולם השנייה כמו 'התקופה'. תפיסה זאת של כתב העת באה לידי ביטוי גם בחוברות מיוחדות אשר מוקדשות לדיון ביצירתם של משוררים וסופרים נשכחים מהעבר הרחוק והקרוב: גיליון 15 של עמדה הוקדש לדיון בנוסח הארצישראלי של אצ"ג, ראב וברש, ואילו גיליון 20 העומד לראות אור בימים אלו מוקדש לדיון ביצירתה של דליה הרץ.
בצד הוצאתו לאור של כתב העת, 'עמדה' מקפיד להוציא לאור ספרי מופת עבריים מן העבר דוגמת מבחר משירי יעקב פיכמן או סיפוריו של אשר ברש, או הוצאתם המתוכננת לאור של מיטב שירי מקסים גילן. כל זאת בנוסף להוצאתה לאור של מיטב הספרות העברית המתקדמת הנכתבת כיום, דוגמת 'מקראות ישראל' מאת אמנון נבות".

 ד"ר משה יצחקי משמש כראש החוג לספרות עברית
והשוואתית במכללת אורנים. עורך את "קו נטוי", כתב עת לספרות ואמנות של המכללה. מתגורר ביישוב הקהילתי אחוזת ברק שבעמק יזרעאל הוציא לאור ספרי שירה אחדים.

כיווּן הלב

אֲנִי מְזַיֵּף קוֹלוֹת
בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, דּוֹדִי
פּוֹקֵחַ עַיִן אַחַת, שְׁמַע:
יִשְׂרָאֵל מֵנִיעַ אֶת הָאַגָּן
בָּעֲמִידָה. אֱלֹהִים מְמַהֵר לְשַׁבֵּחַ
עָלֵינוּ. חַת שְׁתַּיִם
מְהַרְהֵר בְּפֶלַח הָרִמּוֹן בְּרַקָּתֵךְ ,
כַּלֵּה בְּחַלַּת הַחִטִּים בְּאַגַּן הַסַּהַר
עַל בִּטְנֵךְ אֲנִי חוֹזֵר:
חַת שְׁתַּיִם. לְבַד.
לְפָנַי הוֹלֵךְ עַמּוּד עָנָן, אוֹ אֵשׁ,
מִי זוֹכֵר, מֵעָלַי עָב קְטַנָּה
כְּכַף יָד, יוֹדַעַת שֶׁאִתָּךְ אֶהְיֶה
לְאֶחָד. שְׁמַע
אֶחָד
אַחַת
שְׁתַּיִם
נִסָּיוֹן

              מתוך: 'נהרות נשאו קולם' , משה יצחקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009

משה יצחקי, מהו ה'אני מאמין' שלך על 'קו נטוי' כתב העת לספרות ואמנות המשותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית אורנים?

"'קו נטוי' מהווה במה המזמינה את כל באי המכללה לפרסם מיצירותיהם ובכך להעשיר את תרבות המקום, ואת הזיקה שבין התחום האקדמי ותהליך הכשרת פרחי ההוראה לבין היצירה על ביטוייה המגוונים. כתב העת נותן ביטוי למגוון הקולות והזהויות באורנים, ומהווה בית למפגש בין עולמות, תרבויות ולשונות.
'קו נטוי' הוא מרחב ספרותי, אמנותי ותרבותי ייחודי באורנים, אשר מזה תשע שנים, מתקיים בו המפגש בין דימוי למילה, בין היצירה החזותית לשירה ולפרוזה. מפגש הנבנה על מרווח ותנודה, קשב וקצב. בהתמדה שיש בה רצון ליצירת 'המרחב השלישי' וניסיון לגילוי מקורות החוויה, חשיפת המבוע והשפע שהם בבסיס הצורות, השפות והסימנים. כל אלה מתחברים אל כמיהת הנפש אל שורשיה ואל אינסופיותה. תהליך זה חותר לפרוץ את גבולות הסוגות, לפרוץ את אותו מחסום 'שהלשון וכל צירופיה' כדברי ח.נ. ביאליק במאמרו גילוי וכיסוי בלשון, 'אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של הדברים, אלא אדרבה היא חוצצת ביניהם'.
כתב העת מאפשר באמצעות המפגש האנושי ומתן במה משותפת לסגל ולסטודנטים, לגעת במובנים רבים בגבולות, מעמד והיררכיות הקיימים במוסדות להשכלה. נגיעה זו מעצימה את ייחודה של המכללה בכל הקשור להשקפת העולם החינוכית שבמרכזה ההומניסטיקה החיה, שעת שמחת המפגש בין אדם לאדם, קומת מסד עליה ניתן לבנות בניין של מנהיגות חינוכית הרואה ביצירה המילולית והחזותית נדבך חשוב ומרכזי בהתחנכותו של האדם. ברוח דבריו של ברל כצנלסון: "... בניינינו אינו בניין אבנים, אלא בניין לבבות. אבן מונחת במקום שמניחים אותה, לב האדם תמיד מפרכס, תמיד זע ונע. בניין זה טעון תמיד התחדשות, בדיקה ובחינה, ותמיד יש לשאול אם הקו נטוי לקראת החזון..." (כתבים, כרך ט' עמ' 301).
בכתב העת חולקים מיצירתם, יוצרים ויוצרות ידועים בתחומם, וסטודנטים וסטודנטיות, מרצים ומרצות המפרסמים את פרי ביכוריהם, בוגרי סדנאות כתיבה והמכון לאמנות.
קו נטוי' מתגבר בהצלחה רבה על הסכנה שמקום כמו מכללה לא יצליח לבטא אלא את השיח הפנימי. הקו נטוי ופונה אל העולם שמחוץ למכללה בתחושת מחויבות ואהבה אמיתית למעשה היצירה ולמקומה בתרבות".

נעילה

וּפַעַם אַחַת לִפְנֵי מוֹת
לִהְיוֹת אֲדָמָה. לְהֵרָטֵב
בְּתוֹכִי כָּמוֹהָ לִפְנֵי
הַגֶּשֶׁם. רַק פַּעַם אַחַת לִפְנֵי
לִהְיוֹת מָלֵא בְּרֶחֶם
מוּצַף רִבּוֹא זְרָעִים כַּחוֹל
אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּכְשֶׁאֶשְׁכַּב
יָשׁוּט אֶחָד מֵהֶם וְיַחֲצֶה
אֶת הַסַּמְבַּטְיוֹן כְּדָג,
לִנְבֹּט בִּי וּלְמַלֵּא בּוֹ כֻּלִּי
לְהִקָּשֵׁר בְּחֶבֶל טַבּוּרִי שֶׁדַּם
אַחֵר יִפְעַם בְּעוֹרְקַי
וְיִתְדַּפֵּק בַּחֲדָרִים וְיִשְׁטֹף
אֶת שָׁרָשַׁי הַסְּדוּקִים.
רַק פַּעַם אַחַת לִהְיוֹת כָּמוֹהָ
וּלְיַלֵּל יְלָלָה תַּנִּית
יְוָנִית, טוּרְקִית אוֹ רוֹמָנִית
כְּשָׁרָשַׁי לִפְנֵי הֱיוֹתִי אֶחָד עִם הָאֲדָמָה.

                      מתוך: 'נהרות נשאו קולם', משה יצחקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009

אלחנן נריה ניר, משורר ועורך, מלמד חסידות ומחשבת ישראל
בישיבת 'שיח יצחק', עורך הספרות במוסף 'שבת' בעיתון 'מקור ראשון', שם הוא מפרסם מסות וביקורות ספרותיות והגותיות. פרסם שירה בכתבי עת רבים, ספר שיריו "תחינה על האינטימיות" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009 וזכה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר –אילן.

העדין העדין

וְאָז יְדַעְתִּיךָ כְּהוֹלֵךְ
וּמְבַקֵּשׁ אַחַר פָּנֶיךָ הָעוֹלִים
וְיוֹדֵעַ כִּי לֵילוֹת אֲרֻכִּים שֶׁלְּךָ
וְעוֹלָם זֶה עָשִׂיתָ לְשַׂחֵק
וְקָרוֹב כִּמְחַבֵּק
וְאָז אַהֲבָה שֶׁלָּנוּ מְקַלְקֶלֶת
טוֹרֶפֶת בָּנוּ אוֹתִיּוֹת לִלְהָטִים
אוֹצֶרֶת בָּנוּ אֶת הֶעָדִין הֶעָדִין.
וּמַה כְּשֶׁנֶּעֱלַמְנוּ?
וְאֵיכָה? וְעַל מַה נָטַשְׁתָּ?
הִנֵּה תְּפִלּוֹת שֶׁלִּי גָּדְלוּ בִּי לְמֵת
וְגוּף הִקְפִּיא הַכִּמָּהוֹן
וְלֹא מָצָאתִי
וְהָיִיתִי זוֹרֵק עַצְמִי עַד קְצוֹת הַצְּעָקָה
עַד שֶׁאֵין בִּי חַיִּים אִם אֵינְךָ
וְצֵא כְּבָר צֵא מִטֶּבַע נֶעֱלָם שֶׁלְּךָ.
וְאָמְרוּ שֶׁאֲנִי מְגַשֵּם אוֹתְךָ
וּמַטְבִּיעַ עֵינַיִם בְּמִי שֶׁאֵין לוֹ פָּנִים
וּפוֹצֵעַ בְּךָ גּוּף
אֲבָל הֶעָדִין הֶעָדִין שֶׁלִּי יָדַע
שֶׁהָיִיתָ נוֹגֵעַ בּוֹ
וּמִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים עָלֶיךָ
גַּם כְּשֶׁהַיְּלָדִים שׁוֹמְעִים
שֶׁגַּם הָיִיתָ מִתְעַגֵּל
מְשַׂרְטֵט עַצְמְךָ בְּקַוֵּי מְבוֹךְ הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ
אֲבָל הֶעָדִין הֶעָדִין
יָדַע

               מתוך "תחינה על האינטימיות", אלחנן ניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009

אלחנן, ספר בבקשה על מדור הספרות שבעריכתך:

"מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' שבעריכת יואב שורק בתוכו גם חלק הספרות שבעריכתי", קם מתוך רצון כפול: הראשון, לשלב לתמהיל משמעותי ורציני של מחשבה יהודית מעמיקה ועכשווית, ספרות, אמנות, ארץ ישראל, הגות ומוזיקה.
השני, מקום רחב לכתיבה - לא רק מאמרים עם סד קצר ובלתי אפשרי אלא מקום רחב יריעה, כפי שהיה נהוג בעבר ונעלם בתוך כל החיים המהירים שלנו.
המוסף, בלמעלה מארבע שנותיו, צובר תאוצה מרשימה, מבחינת מספר הקוראים שלו, אבל יותר מכך: ביכולת שלו ליצור קהילת קוראים פעילה הלוקחת חלק ומגיבה פעמים רבות למתפרסם במוסף. לא מאמר שנשלח והוא כקול במדבר, אלא מעורבות של אנשים והבעת דעות ואגנ'נדות שונות בתכלית כמענה למתרחש.
הגיוון של הכותבים - כמו גם של הקוראים - הוא רחב מאד, כאשר הגג העליון הוא האהבה דקה למציאות בה כולנו נוטלים בה חלק, ולא אך רצון לעקר את שקורה בה. תקוותנו שהמוסף ימשיך בכיוון הזה ורבים עוד יצטרפו לקוראיו".

שלמה קראוס הוא משורר ומבקר אומנות, מו"ל של
הוצאת השירה 'פלונית' המוציאה לאור סדרת מחזורי שירה צעירה, עורך כתב העת לשירה 'אורבניה', ככתב במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות ובעיתונים וכתבי עת אחרים חקר אספקטים שונים של תחום השירה וביקורת השירה.

             *

בְּהֶעְדֵּר חָרוּז אַתָּה שְׁתִיקוֹת יָפוֹת. מְנוּחָה אַחַת
רוֹדֶפֶת מְנוּחוֹת רַבּוֹת, הָרַגְלַיִם כְּבָר אֵינָן צוֹלְפוֹת
בַּקַּרְקַע, כְּפִי שֶׁהָיוּ.
בַּבְּקָרִים כְּהֶרְגֵּלָם, תְּנוּעַת הָעֲנָנִים אֵינָהּ נִשְׁמַעַת עֲבוּרְךָ,
גַּם אַתָּה כִּמְעַט אֵינְךָ
מַבִּיט עוֹד לְעֶבְרָם, כִּמְעַט.
בַּבְּקָרִים כְּהֶרְגֵּלָם, נִכָּרִים הֵיטֵב שְׁטָפִים שֶׁל דָּם,
תַּחַת עוֹר מוּצָק, עֶצֶם דַּק, סוֹפֵג יְקִיצָה,
גַּם הַיּוֹם הַזֶּה הוּא מֵאָבָק.
בֵּינְתַיִם, מִתְעַטֵּף שְׁתִיקָה יָפָה

פלונית היא סדרת מחזורי שירה מבית 'אורבניה',
כתב עת עצמאי לשירה שיצא לאור לראשונה באפריל 2007.

שלמה, ספר בבקשה מה מייחד את הוצאת השירה "פלונית" מהוצאות ספרים אחרות?

"מחזורי השירה של פלונית הנם ספרוני שירה קטנים המכילים יצירה שלמה של משורר אחד בהיקף של כארבעים עמודים" אומר שלמה. "בדרך כלל, מדובר במחזור שירים, פואמות ארוכות ולעתים גם מספר שירים בתפזורת. אנו שואפים להעביר את קולו הייחודי של המשורר בפורמט שיהיה נגיש, נוח ונעים לקריאה. בין שלל כתבי העת מצד אחד, וכרכי 'כל כתבי' עבי הכרס, אנו חשים כי יצירתו של המשורר הולכת לאיבוד. היא נבלעת בין שאר הקולות בכתבי העת (שם גם היקף היצירה אינו רחב ממילא) או לחילופין - מסתגרת תחת הכריכה הקשה וקמלה לאיטה.
מחזורי השירה הם כמו אלבום מוסיקה אותו יש לשמוע מן ההתחלה ועד הסוף. המשורר זוכה לתשומת הלב הראויה לו, לבמה המכבדת אותו ולקורא הנהנה מיצירה שיש בה התחלה, אמצע וסוף. בכמות קטנה ומדויקת, זו הדרך היחידה לקרוא שירה".

בחזרה לעמוד הראשי