משתתפים המשוררים: מירון ח. איזקסון, אנדד אלדן, שי דותן
עודד גדיר – פסנתר ושירה│יאיר רובין – גיטרה.

מנחה: רפי וייכרט

את המפגש החמישי פותח מירון איזקסון.
קולו החזק והצלול נשמע עד קצה האולם, למרות שהוא קורא ללא מיקרופון מפאת החג.

מירון ח. אייזקסון נולד בתשי"ז (1956) בחיפה, דור רביעי בארץ. סבו של אביו הוא ד"ר מזיא, שהיה בין השאר יו"ר ועד הלשון העברית לאחר אליעזר בן-יהודה. גדל בבית מסורתי והתחיל להקפיד על מצוות בנערותו. כותב שירה מגיל צעיר, עד כה ראו אור בארץ 8 ספרי שירה ו - 3 רומנים. כמו-כן יצאו שלושה דיסקים עם שיריו המולחנים. בחו"ל ראו אור שבעה ספרים. פרופ' חבר במחלקה לספרות בבר-אילן. חתן פרס נשיא המדינה לספרות עברית - תשס"א. איזקסון מחלק את זמנו בין עולם העסקים לעולם הספרות ומבטא ביצירותיו את השניות הזו שבחייו.

יצאתי מתוך גופך

יָצָאתִי מִתּוֹךְ גּוּפֵךְ
כְּמוֹ נַעַר הָעוֹזֵב לָרִאשׁוֹנָה אֶת בֵּיתוֹ,
בִּתְחִלָּה שׁוֹכֵחַ בְּכַוָּנָה סֵפֶר
אַחַר כָּךְ חוֹזֵר בִּתְקֵפוּת לְנַשֵּׁק אֶת אִמּוֹ
לְבַסּוֹף לוֹקֵחַ עַל כְּתֵפָיו אֶת מִטַּת נְעוּרָיו.

חָזַרְתִּי לְתוֹךְ גּוּפֵךְ
מֻטְרָד מִכָּל הַקְּרוֹבִים הַמִּתְרַבִּים
אֲשֶׁר אֶצְטָרֵךְ לְנַחֵם אֶת מוֹתָם,
עַמּוּד הָאֵשׁ בְּרֹאשִׁי
מִהֵר לְכַבּוֹת בִּדְאָגָה אֶת שַׂעֲרוֹתַי.

כאביו וכאחיו, למד איזקסון משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הוסמך להיות עורך-דין, למד פילוסופיה יהודית לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, והתמחה בהגותו של הרב קוק.

מצור

לִבְנוֹת מָצוֹר עַל עִיר
אֶפְשָׁר רַק מֵעֵצִים הַגְּדֵלִים לְיָדָהּ
שֶׁרַק הֵם יוֹדְעִים כֵּיצַד לְכַסּוֹתָהּ.

לְהָכִין מָצוֹר עַל אִישׁ
אֶפְשָׁר רַק מִיְּלָדָיו שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ
שֶׁהֵם הַיּוֹדְעִים כֵּיצַד לְהָמִיתוֹ
וּמִמַּה נָס מוֹחוֹ.

לְפָרֵק בַּיִת אֶפְשָׁר
רַק מִלְּבָנָיו הַבּוֹנוֹת אוֹתוֹ
שֶׁהֲרֵי לְבֵנִים אֲחֵרוֹת
הוֹרְסוֹת לְעַצְמָן מִגְדָּל מִשֶּׁלָּהֶן.

"האמונה והשירה חיות ומגבשות את מוחי מאז ילדותי. כמובן הרבה מכתיבתי משוחחת עם מקורות היהדות, וכך בלי להיות תלמיד חכם, הפסוקים הם התוכן של חיי. מובן ששתי 'העצמות' האלה חיות גם בקרבת הגוף וגם בחיכוך הגוף. הן גם מלטפות זו את זו וגם חובטות האחת בשניה. שירה טובה צריכה הרבה יותר מאשר זיקה למקורות. עם זאת, נדמה לי ששירה טובה בימינו אמורה לבטא כמיהות, לבטים, קריעות וכוחות אשר בולטים מאוד במקורות היהדות. באופן פרדוכסלי החופש והחרדה מוצאים מקום הן במחויבות האמונית שלי והן בחלום השירי שלי".

בשנת 2006 יצא האלבום 'אדם' שהוא המשך ישיר לפרויקט המוערך 'סימנים' (נענע דיסק) שיצא בשנת 2004 כמחווה לאיזקסון ולשיריו. הלחינו את השירים אלי מגן, ורד קלפטר ואלונה טוראל. אלי מגן, המוסיקאי הותיק, מבצע את כל השירים. מילות השירים משלבות באלבום זה, כמו ביתר יצירותיו של איזקסון, את ההיבט היהודי מהמקורות לצד שאלות מהותיות-קיומיות על החיים.

מה קדם למה

לחן וביצוע: יסמין אבן

מַה קָדַם לְמַה,
הַיֹּפִי אוֹ פָּנַיִךְ,
אוּלַי דֶּרֶךְ דִּבּוּרֵךְ?
יָכוֹל אֲנִי לְהִתְקָרֵב
כָּאן בִּדְבָרִים שֶׁל חֹמֶר,
מַה קָדַם לְמַה.

קַוֵּי הָעֶצֶב שֶׁל יָפְיֵךְ,
הוֹמֶה אֶת יָם טִיבֵךְ,
וּמַה לְאִשָּׁה יָפָה,
דַּוְקָא בְּאוֹתָם דְּבָרִים קְבוּעִים.

מַה קָדַם לְמַה,
מַה קָדַם לְמַה,
אָז הַפְּרָאוּת בָּאָה
וְאוֹמֶרֶת אֶת עִנְיָנַיִךְ
מַה קֹדֶם לְמַה,
זוֹ הַהִתְפָּרְצוּת
אוֹ שְׁתִיקַת מַרְאֵךְ.

להאזנה לשיר באתר של החוג לשוחרי שירה

אנדד אלדן נולד בפולין כאברהם בלייברג.
עלה ארצה עם משפחתו ב-1930 והתיישב בקיבוץ חפציבה למרגלות הגלבוע.
היה בפלמ"ח והדריך ב'הנוער העובד'. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים (ספרות עברית, מקרא וספרות אנגלית). מאז 1960 חבר קיבוץ בארי בנגב. כחמישה עשר ספרים משיריו יצאו לאור. בימים אלה מלאו חמישים שנה מלאו לספרו הראשון של אנדד אלדן "חושך זורם ופרי", הקיבוץ המאוחד, 1959.

אנדד, רבים משיריך מוקדשים לתאור נופי הארץ, כיצד אתה רואה ממרום שנותיך את שינוי פניה?

"כיצד רואה אני שינויים בנופי הארץ – נשאלתי – כיצד חש אני את נשימות החורשות והטרשים שבם שוטטנו שנים – 
עכשיו לשוא אשוב אל שבילים בזכרון – זרמי המים בם זרמנו, המשעולים שנשמנו את קשי הטיפוס – הצוקים מהם צעקנו כהד הרים; ומרחבי המדבר ענו ממישורים רחבי ידים. הפרא בו רחצנו בסחנה – וביצות למרגלות אזורי הג'פטליג מול בית שאן – כל שנולד דמע מול עינינו וכל שנעלם – הפרדסים שמלאו דין כבישי השרון – מדרונות ומדרגות סלע מול דותן – ובשטחי הגדה – היינו חלק מהטבע, והנוף טבע בנו כפות רגליו כי בגלבוע רגלינו חשו חום וחצץ הדרכים.

היום הכל אחרת ואנחנו שונים; נושנים הימים הישנים בדמיוננו ואנו מדמים דממות כהמיית געגועים עליהם אנו גאים וגועה הווה אל עד כלב עורג להגיע ברגע מרגוע משורר אל מארג נופי נעוריו ובגרותו, ונגון מסעות טבע להשמיע".

*

נַחַל גִּלְבֹּעַ יַלְדוּת מִרְעֶה לְאוֹר הָרֶכֶס נְעוּרִים
הַמִּדְרוֹן דֶּרֶךְ מְדַרְדֶרֶת רוֹקֵד דָּם בְּעוֹרְקָיו מְהַדְהֵד יוֹרֵד דָּהַר
מַאְדִּים הָאוֹר בַּשָּׂדֶה עֲגָלִים בַּמַּעְגָּל גּוֹלְשִׁים מְשֻׁלְהָבִים סְחַרְחֹרֶת
הַפְתָּעוֹת רוֹדֶפֶת רַגְלַיִם נִזְרָקוֹת כְּגַל נִדְלַק הָעֵדֶר עוֹדוֹ זוֹהֵר בַּזִּכָּרוֹן
לִרְגָעִים נִרְגָּשׁ עַתָּה רָגוּעַ נִגָּשׁ בְּלַהֲגוֹ לִנְגֹעַ בְּגַלְגַּל עוֹלָמוֹ הַמְּלַגְלֵג לְכָל
גַּעְגּוּעַ בְּפָנָיו שֶׁנָּפְלוּ רָפֶה מְנוֹפֵף בִּפְצָעִים עֵת מַפְצִיעָה תְּפִלָּה צָפָה בְּמִזְרָח זָר
לָחַם נִכְלָם מְמַלְמֵל תַּשְׁלוּם חֲלוֹם אִלֵּם בְּעוֹלָמוֹ הַנֶּעֱלָם לְבִתּוֹ שֶׁנּוֹלְדָה שָׁם לָחַשׁ עֵת דָּשָׁה
שִׁבֳּלִים בַּשְּׁטָחִים שַׁרְווּלָיו מַפְשִׁיל הַיְּבוּל גָּמַל אַבָּא הוֹלֵךְ לִשְׁלֹחַ מַגָּל כָּל שֶׁהִבְשִׁיל שָׁם
נִשְׁאָר רַק כְּמָשָׁל זוֹכֵר אֶת רֵעָיו שֶׁרָעוּ יַחְדָּו בְּרֶדֶת עֶרֶב נִסְעָר שָׁרוּ שִׁירֵיהֶם לַנְּעָרוֹת רָשַׁם שֵׁם

"הארץ", שירים מוארים בשמש ארצישראלית, על שירת אנדד אלדן

מוזנחים כחזירים בזוהמה זעם עזובה

אֶזְרָחִים חוֹזְרִים עִם מִזְוָדוֹת זוֹכְרִים אֶת זִקָּתָם
עַזָּה זַכָּה וְזוֹהֶרֶת הָאַזְהָרָה זָרוּת זְהִירָה זוֹרֶמֶת וּבַמִּזְרָח
מִמַּעֲרָב תָּבוֹא הָרָעָה רָעָב כִּשְׂרֵפָה בַּשְּׁעָרִים שֶׁל עַזָה לַעֲזָאזֵל נֶחְפָּז
הַזְּמַן הַהוֹזֶה בּוֹ בַּנָּזִיר הַהוּא וּבָזֶה הַחוֹזֵר לִזְרֹחַ וְאֵיזֶה זְכוּת לָנוּ
פַּזְרָנִים בִּמְזִימוֹת בִּכְלֵי זַיִּן לְהִתְחַזּוֹת כְּבַעֲלֵי זְכוּת בִּזְרוֹעַ מוּל זַאֲטוּטִים
חָזַם אַזְעָקָה זִמְרַת יָהּ בְּגֶ'בַּלְיָה זֶה הִתְחִיל בֵּין פּוֹעֲלִים לוֹחֲשֵׁי חֹלִי לֹא בְּהֵיכָלוֹת
בְּלֶכְתָּם לַעֲמַל יוֹמָם לִלְחֹם לְלֶחֶם הִתְחִיל בְּגֶ'בַּלְיָה גָדְלוּ יַלְדֵי הַמִּלְחָמָה חוֹלְמִים עַל מַלְאָךְ
בַּסֻּלָּם מַבְטִיחַ לֶחֶם לֶאֱכֹל בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ לְהוֹלִיךְ יֶלֶד יְלִיד מִלְחָמָה לִלְמֹד שָׁלוֹם יָכוֹל רַק
מַלְאָךְ בְּגֶ'בַּלְיָה לֹא מַלְאָכֵי חַבָּלָה יְלָדִים נָטְלוּ גוֹרָלָם לְיַד נַחַל עוֹז הַזּוֹרְעִים זָהָב זָרְחָה חַמָּה וַחֲכָמָה מַה?

שי דותן חבר קבוצת "כתובת" הירושלמית,
המפעילה את "מקום לשירה" בשכונת אהל משה, סמוך לשוק מחנה יהודה. ספרו הראשון "על קצה המותר" יצא לאור בהוצאת עם-עובד בשנת 2005 וזכה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים, תשס"ה. ספרו השני "אחר כך אני מוחק", יצא לאור השנה, 2009, אף הוא בהוצאת עם-עובד. מתגורר בירושלים, כלכלן בשירות הציבורי ומנחה סדנאות שירה לנוער ולמבוגרים.

השירה משפיעה על העולם

אִשְׁתִּי הִצְמִיחָה מַקּוֹר.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַשִּׁירָה.
מִשּׁוּם שֶׁהִגְזַמְתִּי קְצָת
עִם הַדִּמּוּי שֶׁל הַצִּפּוֹר. הִנֵּה,
אָמַרְתִּי לָהּ, הַשִּׁירָה מַשְׁפִּיעָה עַל הָעוֹלָם.
אֵיךְ שֶׁהִיא נֶעֶלְבָה. הִיא לֹא אָמְרָה
בְּמִלִּים, אֲבָל הַנִּיעַ הָעַצְבָּנִי שֶׁל הַצַּוָּאר
וְהַדְּרִיכוּת הַקְּפִיצִית בָּרַגְלַיִם
הִסְגִּירוּ הַכֹּל. לֹא עָזַר
שֶׁטָּרַחְתִּי לִקְצֹץ סָלָט, לְטַגֵּן חֲבִיתוֹת.
בְּרֶגַע שֶׁפָּתַחְתִּי חַלּוֹן
פָּרְשָׂה שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת.

שי, כיצד אתה מיישב בין משלח ידך כאיש בשירות הציבורי ובין שליחותך כמשורר?

"מצוין. השירות הציבורי הוא עבודה טובה למשורר" הוא אומר. "זאת עבודה שאיננה תובענית כמו עבודות אחרות בשוק הפרטי, אתה לא לוקח איתך עבודה הביתה, הפרנסה סבירה, ימי חופשה רבים ועוד. בקיצור, עבודה בשירות הציבורי מאפשרת לך את הפנאי הנפשי, ההכרחי כל כך ליצירה ולחיי רוח. ולחילופין, עבודה כזאת מאפשרת לך לסבול בשקט מדברים אחרים (המצב בארץ, אהבה וכו'), המשמנים לעתים את גלגלי היצירה".

קזבלנקה

כָּל חַיָּיו הִתְגַּעְגֵּעַ סָבִי לְקָזַבְּלַנְקָה.
הוּא אָכַל קָזַבְּלַנְקָה (קוּסְקוּס)
הוּא יָשַׁן קָזַבְּלַנְקָה (צִפּוֹת רְקוּמוֹת)
הוּא עִשֵּׁן קָזַבְּלַנְקָה (נוֹבְּלֶס)
לָבַשׁ קָזַבְּלַנְקָה (גָּלָבִּיּוֹת לְבָנוֹת).
אִשְׁתּוֹ, סָבְתָא אֶסְתֵּר, אָמְרָה:
"חַיִּים, אוּלַי מַסְפִּיק, בְּקָזַבְּלַנְקָה
צִפְצַפְתָּ בֹּקֶר וָעֶרֶב יְרוּשָׁלַיִם".
סָבִי חַיִּים מֵת, סָבָתִי אֶסְתֵּר מֵתָה.
מֵעוֹלָם לֹא בִּקָּרְתִּי בְּקָזַבְּלַנְקָה
לֹא דִּמִּיתִי שׁוּם צִפּוֹר לְקָזַבְּלַנְקָה
כְּשֶׁאוֹמְרִים קָזַבְּלַנְקָה אֲנִי רוֹאָה אַמְסְטֶרְדָּם.
וּבְכָל זֹאת, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְקָזַבְּלַנְקָה,
כְּאִלּוּ גַּעְגּוּעֵי סָבִי עָבְרוּ אֵלַי,
בְּעַל כָּרְחִי, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר בַּדָּם.

השירים מתוך "אחר כך אני מוחק", הוצאת עם עובד, 2009

 חזרה לעמוד הראשי