ספוטלייט הפעם עם "פרויקט פן".
פרויקט פן הוא מהלך ארוך שנים של המוזיקאי והיוצר גיא לוי, שבו מתארחת הפסנתרנית והזמרת טליה אליאב. הפרויקט מציע מוזיקה חדשה שנועדה להנציח 11 שירים שכתב המשורר אלכסנדר פן.
בתמונה: גיא לוי וטליה אליאב, "פרויקט פן".
נתחיל בשאלה המתבקשת: למה בחרת דווקא באלכסנדר פן לפרויקט הזה? מה קסם לך בו?
לפני תחילת הפרויקט הכרתי את אלכסנדר פן בעיקר דרך השיר ״וידוי״ ואולי גם ״אדמה אדמתי״. שני השירים האלה נתנו לי מושג קלוש מי היה פן באמת. רק לאחר שקיבלתי את הספר הקטן ״ברחוב העצב החד סטרי״, השיר הראשון שקפץ אליי היה שיר השיכור, שיר לירי המתאר הליכה של שיכור הביתה. השיר מלא אווירה ולא יכולתי לעמוד ביופי האפלולי שבו. מיד הלחנתי אותו, ובאותה נשימה הלחנתי גם את ״זה עובר״, הלהיט שבאלבום, שיר שנגע בי מאוד, במיוחד באותה תקופה. השיר נותן הוראות שימוש לאדם שנמצא במקום לא כל כך טוב.
לאט לאט שמתי לב שבשיריו של פן תמיד ישנה איזושהי סתירה, מצב שרחוק מלהיות מושלם. הוא מחפש את המקום הסוער הזה ומזין את השירים במתח ובכוח רב. חשוב לציין שפן שלט בעברית, במשקל השירים, ובאופן כללי היה רהוט מאוד, ולא בכדי נחשב לאחד המשוררים החשובים שחיו כאן.
בפרויקט שרה ומנגנת טליה אליאב. היה לך ברור מההתחלה שזו צריכה להיות אישה? "שיר השיכור", למשל, הוא די גברי. איזה ממד הקול הנשי מוסיף לשיר כזה לדעתך?
האמת היא שלא, אני לא חושב שזו חייבת להיות אישה. אני כן חושב שטליה הביאה לשירים המון אופי, תאטרליות והגשה של טקסטים באופן שאני מאוד אוהב. לשיר ״סורו מני״, לדוגמה, שהוא השיר הפותח את האלבום, ישנם עשרות ביצועים, אבל אף אחד מהם לא שרה אישה. אז זה יצא מעניין.
ספר קצת על תהליך ההפקה של האלבום. יובל אראל כינה את זה: חיבור בין צליל "ארצישראלי" ישן לבין הפקה חדשנית...
אני חושב שהצליל ה״ארצישראלי״ כנראה נטמע בי כי אני חי כאן. לא שאני יכול להגיד מה בדיוק שייך להגדרה הזו. אני מושפע מהמוזיקה שאני הכי אוהב. הגעתי לעולם המוזיקה דרך רוקנרול ועברתי תהליך ארוך מאוד של עידון דרך ג׳אז, מוזיקה קלאסית על כל גווניה, מוזיקה מארצות שונות: ברזיל, קובה, אפריקה, מצרים ועוד. אפשר לשבת על כל אחד מהשירים, ואוכל להגדיר בדיוק מהיכן הגיע כל חלק וחלק. בשביל זה אני צריך להיות קצת יותר מפורסם.
ראיתי שבפסטיבל הפסנתר אירחתם את יבגניה דודינה. 
ספר לנו קצת על החיבור הזה.
בפסטיבל הפסנתר היה ניסיון לשלב בין היכולות הבימתיות של דודינה, שירים של פן שעדיין לא נעשה בהם שימוש ומוזיקה שאפשר לקרוא לה אלטרנטיבית. הכול במטרה אחת, והיא לתת לשירים הדרמטיים האלה חיים ומשמעות עכשווית רלוונטית, דבר שניסיתי לעשות לאורך כל הפרויקט. לדוגמה, לקחנו שיר אשר דרכו פן מביע סטייה מהדרך, את השיר הקריאה דודינה שוב ושוב, ואנחנו (ההרכב), בתור הרקע של השיר, ביטאנו את הדיסוננס והכאב שבשיר כמו שאנחנו מבינים אותו. התוצאה הייתה מאוד עוצמתית, לדעתי, ולפי המבטים המשתהים מהקהל, הרגשתי שעשינו אמנות.
הזנת תוכן: 7.11.2015
