הפעם ספוטלייט עם המוזיקאי יריב פלד, בוגר לימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. כותב, מלחין ומבצע עצמאי, המעורב בכמה פרויקטים עכשוויים ומשלב סגנונות כתיבה והפקה מגוונים. בימים אלו עובד יריב פלד עם המפיק גיל סמטנה על אלבום שירים נוסף, שאמור לצאת בראש השנה.

בין מגוון הפרויקטים שלך אתה גם חבר בלהקת הרוק "תשע נשמות" המורכבת מלוחמים שנפצעו בגוף ובנפש. החומר שונה למדי מהמוזיקה האינסטרומנטלית שלך, שהיא יותר צ'יל אאוט. שאלתי היא: האם גם המוזיקה האינסטרומנטלית המרגיעה נובעת מהטראומה של המלחמה? אולי מזווית אחרת?

מוזיקה היא שפה. שפה ללא מילים. היא הרבה יותר מופשטת ונתונה לפרשנות אישית מאשר מילים. מוזיקה פונה לצד הרגשי אצל האנשים, היא חודרת פנימה ומשנה רגשות, לעומת שיר שהוא שילוב בין מוזיקה למילים. השיר ברור יותר ומשקף את כוונת היוצר בצורה מדויקת יותר. המילים מעבירות מסר ונתמכות על ידי מוזיקה בעלת אופי רגשי מסוים.

באלבום "Back Home" שהוא כולו אינסטרומנטלי, ללא מילים, אני מעביר רגשות. אף על פי שאני כותב גם שירים וגם מוזיקה אינסטרומנטלית, אני חושב שהמוזיקה מדברת אליי לפני המילים.
ישנם רגשות שמילים יצמצמו אותם למקום מוגדר וספציפי, ולפעמים זה טוב כדי להיות תכליתי וענייני. אבל במוזיקה ללא מילים אני מעביר באופן מופשט את תחושותיי, ונותן למאזין לפרש את היצירה בעצמו. הפרשנות היא אינסטינקטיבית ומיידית, לא דורשת מחשבה, ולכן אינה דורשת הגדרה במילים.

המלחמה הטראומטית יצרה המון תחושות שנדרשו להן שנים רבות כדי לפרוץ החוצה ולהשתחרר בצורות שונות. אצלי זה קורה גם דרך המוזיקה, מאחר שמוזיקה היא השפה שלי, היא אופן ביטוי. חלק מהשחרור נעשה על ידי מילים וחלק על ידי מוזיקה בלבד. לעתים אפילו באותה תקופה אני כותב שירים לצד מנגינות ללא מילים.
אין ספק שהטראומה מהמלחמה השפיעה רבות על אישיותי ויצירותיי, אך אני מעדיף להתייחס לאמנות שלי כמכלול ולא כתוצאה ממשהו. המכלול של האישיות שלי, בתוספת כל מיני ״תבלינים״ כגון טראומה, ניכר ביצירה שלי באופנים שונים ומגוונים. ניתן לשים לב שגם באלבום Back Home, אף על פי שכולו רגוע יחסית, לא לכל הקטעים הייתי קורא ״צ'יל אאוט״ כי הם יותר טעונים רגשית.
ספר קצת על תהליך ההלחנה וההקלטה של החומרים האינסטרומנטליים.

תהליך היצירה האינסטרומנטלי אצלי הוא חווייתי לחלוטין. בכל פעם יש טריגר אחר שגורם לי ללכת ולהקליט קטע חדש. אם זו ציפור שאני שומע, ואם זה קצב התרחשויות או אפילו אם זו רק מוזה מסוימת שבה אני נמצא. אני לא מגביל את עצמי לסגנון מסוים ולכן בכל פעם יוצא ממני משהו אחר. לפעמים זה יתרון מאחר שהגיוון במוזיקה עצום, ולפעמים זה חיסרון מפני שקשה לתקשר עם קהל בצורה כזאת. חוסר עקביות מקשה על המאזין לתייג אותי תחת סוג מסוים של מוזיקה ולהבין במדויק איזו מוזיקה אני יוצר.
יש לי אולפן ביתי שבו אני מקליט ומפיק את המוזיקה שלי. אני משלב בין הקלטות של צלילים מהסביבה לבין הקלטות של כלי נגינה שונים, מערביים ואתניים כאחד. אני אוהב מאוד לשלב חברים ביצירות שלי. זה מרחיב ומעשיר. ישנם נגנים שבאים ומנגנים איתי, וישנם כלים רבים שבהם אני מנגן, הן דרך סינתסייזרים שונים והן בכלים רגילים, אקוסטיים.

ההפקה האינסטרומנטלית שלי פורצת כל מבנה מוגדר ולא משתדלת להיכנס תחת הגדרה אחת. הייתי מגדיר את ההפקה האינסטרומנטלית שלי כאקספרימנטלית ורגועה ברובה. שם מפוצץ, אבל הוא קיים כז׳אנר בתעשיית המוזיקה. זה סגנון שבו מנסים כל דבר שנמצא מסביב ונותן השראה.
על סמך ניסיוני אני מניח שעיקר העשייה המוכרת שלי תתבטא בשירים, כפי שהיה עד עתה עם השירים הקודמים שיצאו לרדיו, כמו ״תתעורר״, ״הרוח״ או ״צלול״ (במסגרת הלהקה). בימים אלה, בד בבד עם העשייה האינסטרומנטלית, אני עובד על אלבום שירים חדש. המפיק הוא גיל סמטנה הענק והאהוב, והאלבום יושק בראש השנה.

לאלבום קראת Back Home. איך השם הזה מתכתב (אם בכלל) עם המוזיקה המרגיעה שיש בו?

אני מרגיש שהחיים שלי שואפים להגיע למקום מאוזן כלשהו שאני קורא לו בית. שם האלבום ניתן בשפה האנגלית מאחר שהרבה מהמאזינים למוזיקה שלי הם מחו״ל ואינם דוברים עברית. בעברית הייתי קורא לו ״בחזרה הביתה״. הטיית הזמן מרמזת על כך שהתהליך בעיצומו. תמיד. במובן הרגשי יצאתי ונזרקתי ממסלול החיים המאוזן למקום מטלטל וחסר יציבות, וישנה שאיפה תמידית להגיע לאיזון, לחזור הביתה למקום הרגוע, היציב. לכן כל קטע מוזיקלי שהלחנתי מגיע מתוך מקום מסוים על הציר של ״בחזרה הביתה״. הרבה פעמים חזרתי הביתה, והרבה יצירות נוצרו כך. חלק מהן קיבצתי למערך אחד (אלבום, אם אפשר לקרוא לזה ככה) וקראתי לו Back Home.

לאתר של יריב פלד

לערוץ היוטיוב של יריב פלד

הזנת תוכן: 27.7.2015

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"