אורית אדיבי כרמי

  

אקסטרה דיל

בְּאוּלַם הַחֲתֻנּוֹת שֶׁבּוֹ נִשְּׂאוּ הוֹרַי
פָּתְחוּ חֲנוּת אֶקְסְטְרָה דִּיל –
הַכֹּל בְּדוֹלָר.
מֵאָה צַלָּחוֹת חַד־פַּעֲמִיּוֹת
בִּמְחִיר שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ
בִּמְקוֹם רֶבַע עוֹף בְּפּוֹרְצֵלָן.
מָאתַיִם כּוֹסוֹת פְּלַסְטִיק
בִּמְקוֹם שְׁתֵּי כּוֹסוֹת יֵין קְרִיסְטָל.
עֶשְׂרִים מַפּוֹת מִנְּיָר מְמֻחְזָר
מַחְלִיפוֹת מַפַּת תַּחֲרָה מְעֻמְלֶנֶת.
פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים, פְּלַסְטִיק וָרֹד.

 

אי־אפשר לצפות לכלום מדרקון

אִמָּא שֶׁלִּי דְּרָקוֹן, וְזֶה עוֹלֶה לִי בְּיֹקֶר
לִישֹׁן עִם עַיִן חֲצִי פְּקוּחָה בַּלֵּילוֹת.

בַּקַּיִץ מִסְתּוֹבֵב בְּתַחְתּוֹנִים
חוֹשֵׂף כְּנָפַיִם מְחֻדָּדוֹת,
מְסַלֵּק אוֹתִי.
בַּחֹרֶף עוֹטֶה עַל עַצְמוֹ סְוֵדֶרִים,
צְעִיפִים, גַּרְבַּיִם, פִּיגָ'מוֹת, חֲלוּקִים.

הַבַּיִת אָפֵל וְאֵין לָדַעַת
מָתַי תָּקוּם מִמִּרְבָּצָהּ, תָּגִיחַ
מִתּוֹךְ שְׂמִיכוֹת הַפּוּךְ הָרַכּוֹת
לִרְשֹׁף עָלַי אֵשׁ תָּמִיד.

 

 

קורס אל תוך עצמו

אָבִי קוֹרֵס אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ
וְלֹא בָּרוּר אִם יֵשׁ לְזֶה תַּקָּנָה.
אֵיבְרֵי גּוּפוֹ מוּטָלִים בַּעֲרֵמָה,
חֲלָקִים־חֲלָקִים
עַל מִשְׁטַח הַנֶּפֶשׁ.

אֲנִי מְשַׂרְטֶטֶת תַּרְשִׁים מְדֻיָּק
שֶׁל כָּל הַמַּרְכִּיבִים הַיְּדוּעִים לִי.
מְנַסָּה לְהַשְׁלִים פְּעָרִים,
לְהִתְחַקּוֹת אַחַר הַמְּנִיעִים
הַתְּלַת־מְמַדִּיִּים
שֶׁל נַפְשׁוֹ.

בְּיָדַי הַקְּטַנּוֹת מְבַקֶּשֶׁת
לְהַרְכִּיב אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ,
פְּרוּדָה לִפְרוּדָה.
לְחַבֵּר בִּזְהִירוּת תָּא אֶל תָּא,
רֹאשׁ לְצַוָּאר,
לִכְדֵי תַּצְרֵף שָׁלֵם.

מְמַפָּה אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר הַמִּתְקַבְּלִים
וּמְגַלָּה רִקְמַת חִבּוּר רוֹפֶפֶת,
לֵב בּוֹדֵד,
נֶפֶשׁ מְיֻסֶּרֶת,
כְּאֵב עָמֹק שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה.

אָבִי קוֹרֵס אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ,
אַךְ יָדִי קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ.

 

 

מנהרת הזמן

בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן שֶׁלִּי
הַזְּמַן חוֹזֵר לְאָחוֹר.
גּוּפִי מְרַחֵף עַל פְּנֵי מַיִם,
רוּחִי שְׁקוּעָה אֵי שָׁם
בַּמְּצוּלוֹת.

לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
מְרַחֵף מֵעַל רֹאשִׁי,
מְאַיֵּם לִכְרוֹת מִתּוֹכִי
אֶת עֵץ הַחַיִּים.

 

 

המיית הגלים לעת ערב

הֶמְיַת הַיּוֹנִים אֶל מוּל הַגַּלִּים
תַּזְכִּיר זָרוּת וְגַם חֶסֶר.
הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים, מִתְכַּוְּצִים וְגוֹוְעִים.
לוּ יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לְרֶגַע

לְהָנִיחַ מְעַט, לְהַרְפּוֹת הַמַּבָּט
עַל פְּנֵי מַיִם כְּחֻלִּים וְשָׁמַיִם.
לְהַקְדִּישׁ רְגָעִים, וְלוּ בּוֹדְדִים,
לְאַדְוַת הַגַּלִּים הַנּוֹשֶׁקֶת

לַחוֹל הָרָטֹב, הַשּׁוֹטֵף מִקָּרוֹב
קוֹנְכִיָּה לְבָנָה וְגַם צֶדֶף.
לְהוֹקִיר אֶת חֶסֶד הֶמְיַת הַיָּמִים,
יוֹנִים שֶׁפָּרְחוּ מִשָּׁם הָלְאָה.

עֲלֵה זַיִת יָרֹק הֵן יִשְּׂאוּ מֵרָחוֹק
וְיוֹכִיחוּ כִּי כָּלוּ הַמַּיִם.
וְהַיָּם יִשָּׁאֵר מִסְתּוֹרִי וְאָפֹר,
לֹא יַזְכִּיר זָרוּת וְלֹא חֶסֶר.

 

 

הבל פי

בַּחַלּוֹן אֶצְלִי בַּחֶדֶר
הַוִּילוֹן הוּסַט, נִפְקַח.
מִבַּעַד לִזְגוּגִית שְׁקוּפָה
נֶחְשֶׂפֶת קֶרֶן שֶׁמֶשׁ חֲמִימָה.

עֲנָנִים שָׁטִים עִם רוּחַ,
מְרַחֲפִים בִּשְׁמֵי מָרוֹם.
חֶלְקִיקֵי טִפּוֹת רַכּוֹת
מִתְהַוּוֹת יַחְדָּו סְמִיכוֹת.

עֵירֻמִּים, נָעִים מוּל אֹפֶק,
הַזָּהוּב עִם הָאָפֹר.
מִתְנַשֵּׁק עָנָן עִם שֶׁמֶשׁ –
אוֹרָהּ בּוֹקֵעַ מִקִּרְבּוֹ.

אֹפֶל, אוֹר וְשׁוּב הַלֹּבֶן.
מִתְבּוֹנֶנֶת מְרֻתֶּקֶת
עַל אֵדִים שֶׁמִּתְעַבִּים.
הַדַּקּוֹת חוֹלְפוֹת כְּהֶרֶף,
הַזְּכוּכִית כְּבָר חֲלָבִית.

הֶבֶל פִּי.
חֹם גּוּפִי.
הַחַלּוֹן כִּמְעַט אָטוּם,
אִי־אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עוֹד
כְּלוּם.

 

 

פרח

אֲפִלּוּ גֶּזַע קָשִׁיחַ
יָכוֹל לִהְיוֹת מַצָּע לְפֶרַח.
גַּם קְלִפָּה אֲטוּמָה
יֵשׁ בָּהּ פִּרְצָה.

פֶּרַח הוּא פֶּרַח.
בְּכָל תְּנַאי.

 

 

 

אישי שלי

אָמַרְתָּ: פָּנַיִךְ מַסְגִּירוֹת אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ בְּלִבֵּךְ.
גּוּפֵךְ נֶאֱבַק לִזְקֹף קוֹמָה.
נַפְשֵׁךְ מִתְקַשָּׁה לִפְקֹחַ עַיִן,
לְהָקִיץ לַחַיִּים.
הִתְחַנַּנְתָּ: אַל תְּוַתְּרִי.

וְהָיִיתִי לְךָ מָגֵן בְּגוּפִי בִּכְסוּת הַחֲשֵׁכָה
וְהָיִיתָ עֲבוּרִי עֶדְנָה וּמָזוֹר,
עֵת הָרוּחַ הִתְדַּפֵּק עַל זְגוּגִית הַחַלּוֹן.
וְעָמַדְנוּ שָׁם שְׁנַיִם
שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת.

וְעוֹדֶנּוּ
כְּבָרִאשׁוֹנָה.

 כריכת הספר רקמת חיבור

 

 

 

 

 

 

 

קישורים חיצוניים:

אינדיבוק - קובץ דיגיטלי של הספר "לאלף חד קרן"

"קורא בספרים" מגזין ספרות השאלון עם אורית אדיבי, מחברת הספר "לאלף חד קרן" (הוצאת מרקם)

הספר "רקמת חיבור" ב"צומת ספרים"

הספר "רקמת חיבור באתר "קתרזיס"

הספר "רקמת חיבור באתר "עברית"

 

חזרה לדף הראשי סופ"ש שירה 106

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזנת תוכן: 14.3.26