יֵשׁ קִפּוֹדָה אֶצְלָהּ בֶּחָצֵרצילום: מור שמושקוביץ

יֵשׁ קִפּוֹדָה אֶצְלָהּ בֶּחָצֵר.
לֹא רוֹאִים אוֹתָהּ,
הִיא חַיָּה בַּמְּחִלּוֹת וּבַשִּׂיחִים,
הוֹלֶכֶת לְאַט מְאוֹד, קָרוֹב לָאֲדָמָה.
רוּחַ נִכְנֶסֶת בֵּין קוֹצֶיהָ וּמַרְעִידָה אוֹתָם
בִּרְעִידוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל עֹנֶג.
הִיא יוֹדַעַת שֶׁהָרְוָחִים בֵּין הַנְּגִיעוֹת
כְּמוֹ הַשֶּׁקֶט אוֹ הַמָּוֶת
חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהַנְּגִיעוֹת.
בִּשְׁעַת סַכָּנָה אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁל תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה מִדַּי
בִּמְקוֹם לְהִתְקַפֵּד הִיא מִתְעַטֶּשֶׁת
וְהָעוֹלָם כְּמוֹ סְפִינָה מִתְרַחֵק
אַלְפֵי מִילִין.

אֶתְמוֹל

אֶתְמוֹל שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְהָאֲוִיר רָחַשׁ דְּבָרִים רָעִים
לֹא הָיָה שָׁם עָתִיד.
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָשֵׂאת עֻבָּר בְּרַחְמִי.

מַה כְּבָר אֶפְשָׁר לִכְתֹּב עַל הָעֶצֶב הַזֶּה?
הוּא חוֹבֵט בִּכְנָפָיו כְּמוֹ צִפּוֹר.
אַתְּ רוֹצָה לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ.
אֲבָל כְּלוּב עַצְמוֹת הֶחָזֶה שֶׁלָּךְ
הוֹלֵךְ וְנִסְגָּר.

בִּמְקוֹם לָרוּץ בִּשְׂדוֹת הַמַּחְשָׁבָה,
בִּמְקוֹם לִהְיוֹת אֶפְשָׁרוּת טְהוֹרָה

הַמִּלִּים הַלָּלוּ, כְּמוֹ עַכְבָּרִים
מִסְתַּכְּלוֹת עַל מַלְכֹּדֶת הַשִּׁיר שֶׁבְּיָדֵךְ
וְנָסוֹת לְכָל הָעֲבָרִים.
עֵינֵיהֶן כְּתֻמּוֹת.
הֵן לֹא אֱנוֹשִׁיּוֹת.

וְאִם אַתְּ כְּבָר מַצְלִיחָה לִלְכֹּד אַחַת
מַה קּוֹרֶה לָהּ?
הִיא מוּטֶלֶת פֹּה בְּתוֹךְ הַשִּׁיר
נְבֵלָה נְעוּצָה עַל דַּף,
שְׁחֹרָה, קָשָׁה, מְרִיחָה רַע.

הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה

אַתְּ יוֹצֵאת לִרְחוֹבוֹת הָעִיר
פְּגָזִים שׁוֹרְקִים לָךְ בִּתְשׁוּקָה,
אֲהוּבַיִךְ מֵתִים,
אַתְּ מְנַקָּה אוֹתָם.
קוֹרֵאת לָהֶם גִּבּוֹרִים,
מְיַשֶּׁרֶת צְעָקָה,
מְפַדֶּרֶת לָהֶם אֶת הַפָּנִים.
עַל מָסַכֵּי עֲנָק
רוֹאִים אוֹתָךְ מְדַבֶּרֶת.
פִּיּוֹת מִשְׁתַּרְבְּבִים אֵלַיִךְ
עוֹלִים כִּנְחָשִׁים מִסַּל הַזִּכָּרוֹן.
שְׂפָתַיִךְ הַבַּשְׂרָנִיּוֹת זָזוֹת,
הַחֵךְ הַמַּבְרִיק, הַנִּיבִים.

יוֹם אֶחָד שַׂמְתִּי לֵב

יוֹם אֶחָד שַׂמְתִּי לֵב שֶׁכָּרְתוּ
אֶת הָאֵיקָלִיפְּטוּס הָעֲנָק בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ.
הַגֶּדֶם הָיָה עָבֶה מְאוֹד.
שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים הָיוּ צְרִיכִים לָתֵת יָדַיִם כְּדֵי לְהַקִּיף אוֹתוֹ,
כְּמוֹ בְּצִּיּוּר הָרַקְדָנִים שֶׁל מָטִיס
אוֹ שֶׁמָּא הָיוּ אֵלּוּ רַקְדָנִיּוֹת.
דִּבַּרְתִּי עִם הַשְּׁכֵנִים.
הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁאָסוּר לִכְרוֹת אֵיקָלִיפְּטוּסִים עַתִּיקִים כָּאֵלֶּה.
"אֲבָל מִי יָכוֹל לִפְעֹל נֶגֶד הָעִירִיָּה? אֵיפֹה צָרִיךְ לְהִתְלוֹנֵן?"
שָׁאֲלָה אוֹתִי גְּבֶרֶת לֵוִינְסוֹן.
לֹא יָדַעְתִּי לוֹמַר לָהּ בְּדִיּוּק,
חָשַׁבְתִּי רֶגַע וְאָז עָנִיתִי: "הַחֶבְרָה לַהֲגָנַת הַטֶּבַע",
אוֹ אוּלַי אָמַרְתִּי, "הַמִּשְׂרָד לְאֵיכוּת הַסְּבִיבָה",
אוֹ "גְּרִינְפִּיס".
אֲנִי לֹא מַמָּשׁ זוֹכֶרֶת.
אִם לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת, הַשְּׁאֵלָה שֶׁלָּהּ קְצָת הִפְתִּיעָה אוֹתִי.

אַתָּה שׁוֹאֵל

אַתָּה שׁוֹאֵל אִם אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ?
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת.
אֲנִי מְחַכָּה לָרֶגַע שֶׁתָּמוּת.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה הָרִאשׁוֹן, לִפְנֵי אִמָּא.
רוֹצָה לְהוֹכִיחַ לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה,
לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי מִצְטַעֶרֶת.
אַתָּה תַּגִּיעַ עַל אֲלוּנְקַת הַמָּוֶת,
עָטוּף תַּכְרִיכִים מִסָּטֶן שָׁחֹר מַבְרִיק.
אַתָּה תִּשְׁכַּב שָׁם גְּלוּי רֹאשׁ
וּקְצָת יוֹתֵר רָזֶה.
אֲנִי אֶצְעַק לַשָּׁמַיִם.
כְּשֶׁיּוֹרִידוּ אֶת הַגּוּפָה לַקֶּבֶר
אֲנַסֶּה לָרֶדֶת אִתָּהּ
אֲבָל גֶּבֶר שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה
יֹאחַז בִּי מֵאָחוֹר בְּחָזְקָה.
הוּא יְלַטֵּף אֶת עָרְפִּי
כְּמוֹ שֶׁמְּלַטְּפִים כֶּלֶב רַצְחָנִי
וְאַחֲרֵי הַהַלְוָיָה אֲנִי אֶעֱלֶה
אֵלָיו הַבַּיְתָה וְנִשְׁכַּב. הוּא לֹא יַפְסִיק
לְהִתְקַשֵּׁר כָּל הַשִּׁבְעָה, אֲבָל אֲנִי
לֹא אֶרְצֶה לִרְאוֹת אוֹתוֹ יוֹתֵר
בַּחַיִּים.

השירים לקוחים מתוך הספר "ילדות מקוצרת", סדרת "כתוב" בעריכת אמיר אור, הוצאת פרדס, 2013

קישורים חיצונים

אילה בן לולו בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הספר "ילדות מקוצרת" באתר 'אינדיבוק' 

חזרה לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 37