תֵּה עֲשָׂבִיםצילום: מייקל סילברמן

קַמְתִּי מֻקְדָּם
וְתָפַשְׂתִּי אֶת הָעֹלֶשׁ פָּתוּחַ !
וְאֶת הָאֹבֶךְ
       בּוֹרֵחַ, מְפַנֶּה אֶת הַשֶּׁטַח לַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁעוֹד לֹא תָּפְשָׂה פִּקּוּד

    וְיָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת חָפְשִׁי
בָּאֶמְצַע רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה
    לַמְרוֹת שֶׁהָעוֹלָם נִשְׁאַר גֶּשֶרצָר

     וְחָלַטְתִּי לִי תֵּה
עֲשָׂבִים
     שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָהָר וּמִן הַגַּיְא
בְּמַיִם שֶׁהָיוּ בַּתְּהוֹם אוֹ בֶּעָנָן ,
     שֶׁמִּי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה יָם הֵם הִתְאַדּוּ

וְהֶעֱבַרְתִּי אֶת כָּל זֶה בְּתוֹךְ גּוּפִי
לִהְיוֹת כְּלִי שָׁלוּב
      לָעוֹלָם .

מתוך "כליל" 2003 הוצאת אבן חושן

בּוֹר הַמַּיִם

כְּשֶׁמִּתְנַשֶּׁפֶת מִן הַמִּשְׁגָּל עִם חֲצִי תַּאֲוָתִי
                                      הָאֲחוּזָה בְּיָדִי
וּמִן הָרִיצָה אַחֲרֵי הַחֵצִי שֶׁעֲדַיִן לֹא...
יֵשׁ וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת נַפְשִׁי
לָצֵאת לְחָפְשִׁי
                  מֵהַכֹּל!

מֵרֹאשִׁי הַגָּדוֹל,
מִשְּׁאַפְתָּנוּתִי הַמְּהַלֶּכֶת בִּגְּדוֹלוֹת ,
מֵאֲנָשִׁים, גְּדוֹלִים כִּקְטַנִּים,
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לִי, בֵּין הַטְּרָשִׁים, אֶל בּוֹר הַמַּיִם
וּמִתְפַּשֶּׁטֶת לִי
בְּשֶׁקֶט

לְבוּשִׁי נוֹפֵל
כְּמוֹ נֶשֶׁל הַצֶּפַע
שֶׁמָּצָאתִי מִתַּחַת לַתּוּת

גּוּף הַמַּיִם
          מִצְטַמְרֵר...
וּמְקַבֵּל אוֹתִי בִּקְרִירוּת
         הוֹלֶכֶת וּמִתְחַמֶּמֶת,
בִּצְלִילוּת
         הוֹלֶכֶת וְנֶעֱכֶרֶת --
כְּמוֹ כָּל הֶכֵּרוּת.

     *

לוֹקַחַת כָּרִית
       וְיוֹצֵאת אֶל הַכַּר
                   אֶל הָעִקָּר
                              אֶל הַיָּפֶה ...

הָקֵץ לְמִיגַנְנַה הַהֶקֵּפִית!
הָקֵץ לְאַסְטְרָטֶגְיַת הַחֲזִית ! שְׁבִיתַת נֶשֶׁק!
הַיּוֹם אֲנִי נְסוֹגָה, עוֹבֶרֶת לְפִקּוּד הָעֹרֶף,
מִתְפַּנָּה

           לְטֶקֶס הַחְלָפַת הַמִּשְׁמָרוֹת
שֶׁל הָעוֹנָה
לְהַכְתָּרת הַחֹרֶף

הַיּוֹם אֲנִי עוֹנָה : "כֵּן, בְּשִׂמְחָה"
 

לְהַזְמָנַת
       הַנַּרְקִיס

לְקָפֶה

חֲגִיגָה

כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת כְּרִיתַת יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,
מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה,
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי
עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.

עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים
שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת סְפָרִים ,
                   שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה --

אֲנִי
מִ תְ פָּ רֶ קֶ ת לְ ג וֹ רְ מִ י ם ,
מִתְרַפֶּקֶת בִּכְתַב חַרְטֻמִּים
עַל הַחִידָה
        הַיְּחִידָה
שֶׁשָׁוֶה לַעֲמֹל עַל פְּתִירָתָהּ

מִסְתַּעֶרֶת עַל הַפִּסְגָּה
       עִם הָאַרְמוֹן בַּאֲוִיר,
מְנַהֶלֶת פַּרְשִׁיַּת אַהֲבָה
עִם אַלּוֹן צָעִיר

פּוֹרֶשֶׁת רֶשֶׁת רִגּוּל
בֵּין סַלְעֵי שֵׂיבָה*,
בְּכָל סַפְלוּל רֵיק מִבַּלּוּט
אֲנִי שָׂמָה עַיִן

וְרוֹאָה חֶשְׁבּוֹן
ורוֹאָה שֶׁלֹּא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
לֹא לְהַגִּיעַ עִם הַחַיִּים     לִקְרַב מַגָּע
לֹא לְכַשֵּׁף אֶת כָּל הַמִּסְמָכִים
                            לְמַסֶּכֶת חֲגִיגָה!

*הסלעים בכליל לבנים—סידן העצמות של שלדים מן הים הקדמון שהיה כאן

 
מתוך "כליל" הוצאת אבן חושן, (2003)

שנה חדשה

מְפַנָּה הַצִּדָּה
      אֶת הָרִיב הָעַצְמִי-לְאֻמִּי-עוֹלָמִי
וְנוֹעֶצֶת אֶת עֵינַי, שִׁנַּי ,הַכֹּל,
בִּבְשַׂר הַפְּרִי הָאָפִיל
      שֶׁל עוֹד 'הַתְחָלָה רַעֲנַנָּה'

כְּמוֹ שֶׁמְּסִירִים בְּסַכִּין
       אֶת נְגִיסַת הַצִּפּוֹר
הַמַּתְחִילָה לְהַרְקִיב

מִגוֹייַאבַה רִאשׁוֹנָה לָעוֹנָה.

הָאֹשֶׁר

הָאֹשֶׁר בָּא עַל בְּהוֹנוֹת
לֹא רוֹצֶה לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת
לֹא תֵּדַע אִם לֹא תַּבְחִין
         בְּחֵן חָדָשׁ עַל עֲלֵי הַגוּיבַה
וּבַחִיּוּךְ הַפּוֹשֵׁט עַל הַטְּרָשִׁים...

חַיֵּךְ אֵלֵיהֶם בַּחֲזָרָה
וְלוֹ חִיּוּךְ חָרֵד-שֶׁיַּבְחִינוּ-הַגְּדוֹלִים

כְּשֶׁיּוֹרֵד הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
מֻתָּר, צָרִיךְ, אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא
לְהִתְיַלֵּד בַּחֲזָרָה אֶל הַחַיִּים

המשוררת סבינה מסג בויקיפדיה

המשוררת סבינה מסג בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מאמר מאת סבינה מסג ב"מקום לשירה" - "אל תדרכו כבד על פני האדמה"

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 14"