שירתה של נילי דגן מצלמת פיסות מציאות ומתרגמת
ומתרגמת אותן מבלי משים, לכאורה, לאירועים בעלי משמעות. מלחמה, אבדן, מחלה, ידידות, נסיעה, היזכרות, עליצות החיים.
חיבורה למצלמה של ממש הוא כמעט עניין מתבקש מאליו.
בספרה השני 'מאחורי המלחמה רואים את הים' (אבן חושן, 2010) היא משתפת פעולה עם הצלם גדי דגון ביצירת השתקפות כפולה של מושאי שיריה.
בכך היא ממשיכה דרך שהתהוותה בספרה הראשון 'בכל אדם יש ארבעה בנים' (אבן חושן, 2008) שבו
שיתפה פעולה עם מוסיקאים, שחקנים ואמנים פלסטיים
בפרויקט ייחודי שכלל ספר, תקליטור ומיצג אמנותי.
שירתה חורגת מגבולות עצמה כדי לגעת באמנויות אחרות וכדי להגיע לקהלים רחבים ומגוונים. זוהי שירה מעורבת בנושאיה ובטכניקה שלה, המרחיבה את גבולות החוויה האמנותית שהיא מעניקה לקוראיה.
רואים את הים
נילי דגן
אֶת הַשִּׂנְאָה קִבַּלְנוּ בִּירֻשָּׁה
אֶת הַחֶמְלָה בְּתוֹרָשָׁה
אֹמֶץ הַלֵּב מֻשְׁאָל.
מִישֶׁהוּ סִמֵּן גְּבוּל וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יָרָה.
צֶבַע אָדֹם יוֹרֵד עַל שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים,
עַנְנֵי עָשָׁן מִסְתַּבְּכִים
לְאֹפֶק חָדָשׁ.
מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלְחָמָה,
רוֹאִים אֶת הַיָּם.
דודו אלהרר קורא את השיר "רואים את הים"
לחץ להאזנה
צילומים: גדי דגון
ללחוץ להגדלת התמונות